שוו בנפשכם כי אתם יוצאים לריצה קלה מחוץ לבית. אך מה אם אינכם אוהבים את נוף הבטון האפרפר? אתם מקישים פקודה למחשב הכיס שלכם, ועדשות המגע האלקטרוניות שבעיניכם מגיבות בהתאם ומציגות את הרקע בו אתם חושקים. תמונות תלת-ממדיות של עצים, שיחים, שורשים ואדמה תחוחה מתהוות אל מול עיניכם. לאחר רגע של טעינת הזיכרון, התמונה הסופית שאתם רואים שונה מאד מהמציאות. במקום להיות במרכז העיר, אתם רואים יער עבות אל מול העיניים. המכוניות הן קרנפים שועטים, ומדי פעם עוברת משאית בלבוש של פיל, כשהיא מרעידה את הקרקע. עוברי האורח שאתם עוברים בזמן הריצה הם חברי שבט זולו הפראיים, ונושאים חניתות במקום תיקים. כל זאת, בזכות העדשות המגע האלקטרוניות הצמודות לגלגל העין שלכם.
חזרתם הביתה, ועתה הגיע הזמן ללכת למשרד. אתם מגיעים לעבודה ונתקלים בלקוח מכובד, שאינכם זוכרים את שמו. אל פחד! בהקשת פקודה למחשב הכיס שלכם, מול עיניכם מתגוללים כל פרטי אותו לקוח, ואתם יכולים לגשת אליו ולברך אותו בשמו מבלי שהוא ידע כי תוך כדי שיחה קלה איתו, אתם קוראים את כל פרטיו המופיעים על עדשות המגע שלכם.
העדשות יכולות לחולל מהפכה גם בתקופת המילואים. תוך כדי הלחימה במלחמת לבנון השלישית, החייל יכול להיות בקשר עם כל מחלקתו ואפילו לראות כל העת מפה של השטח המציגה גם את האויב ואת חבריו. את הפקודות שהוא מקבל הוא יכול לראות מיד על המפה בצורה של חצים : זחל לנקודה זו וזו, אגף את חיילי האויב, פתח בירי מרגמות על הנקודה האדומה וכן הלאה.
עוד ב"הידען": האם סוסים יכולים לעוף?
ובעצם, אם כבר בצבא, למה לא במשחקים? כל מי שמשחק משחקי-תפקידים המוניים ברשת, כגון World of Warcraft יכול לזהות את הדמיון בין חיי הצבא העתידניים המתוארים בפסקה הקודמת לבין חבורות של עד 40 איש המתארגנות במשחק על מנת להרוג דרקונים ויצורים אחרים גדולים במיוחד. האם יגיע היום בו שחקני המחשב הרציניים ביותר יאלצו לקום מהכיסא ולחוות על גופם ובמו עיניהם את הקרבות המדומים?
אף שרעיון המציאות המדומה, או המתווספת, היה קיים בנמצא כבר שנים רבות, הוא תמיד היה מלווה בציוד מסורבל, כגון משקפיים במשקל כמה קילוגרמים. אך לאחרונה הצליחו מדענים באוניברסיטת וושינגטון לייצר עדשות מגע גמישות ובטוחות לגוף, שעל פניהן מודפסים מעגלים אלקטרוניים ונורות.
"כאשר תסתכל דרך עדשה מוגמרת, אתה תראה את התמונה שהמסך מציג לך, כשהיא מולבשת על העולם החיצון," אומר באבאק פארוויץ, פרופסור עוזר להנדסת חשמל באוניברסיטת וושינגטון. "זהו צעד קטן מאד לקראת מטרה זו, אך אני חושב שהוא מבטיח מאד." תוצאות המחקר הוצגו ב-17 לינואר במכון למהנדסי לחשמל ולאלקטרוניקה, במסגרת הכנס הבינלאומי בנושא מערכות מיקרו-אלקטרו-מכניות.
אב-הטיפוס מכיל מעגל חשמלי ודיודות הפולטות אור אדום על המסך. העדשות נבדקו על ארנבים במשך עשרים דקות, מבלי שיעשו להן כל נזק. פארוויץ אומר כי הרכבת או הסרת העדשות האלקטרוניות צריכה להיות פשוטה, בדומה להרכבת או הסרת עדשות מגע רגילות. מהרגע שהעדשות במקום, העונד כמעט ולא יהיה מודע לקיומו של המכשיר.
האתגר האמיתי היה ביצור העדשות. ליצור עדשות מגע משתמשים בחומרים אורגניים גמישים שאינם פוגעים בגוף, אך הם גם עדינים מאד ורגישים לתנאי הסביבה. לעומתם, על מנת לייצר מעגלים חשמליים יש בדרך-כלל צורך בחומרים אי-אורגניים, טמפרטורות גבוהות במיוחד וכימיקליים רעילים.
במחקר זה, החוקרים הצליחו לייצר את המעגלים החשמליים משכבות של מתכת בעובי של ננו-מטרים בודדים – בערך אלפית העובי של שערה אנושית. הם הרכיבו על פניהם דיודות מפיצות אור בעובי של שליש המילימטר. לאחר מכן הם פיזרו את האבקה האפורה, שהכילה את הרכיבים האלקטרוניים על פני יריעה של פלסטיק גמיש. צורתו של כל רכיב זעיר קובעת לאיזה רכיב אחר הוא יכול להתחבר, והכוחות הקפילריים – אותם כוחות הגורמים למים לנוע כלפי מעלה בשורשיו של צמח – מושכים את הרכיבים עד להשגת הצורה הסופית. בדרך זו, המעגל 'מייצר את עצמו' באופן ספונטני.
אב-הטיפוס שיוצר אמנם אינו יכול לתקן את ראייתו של המשתמש, בדומה לעדשות מגע אופטיות, אך פארוויץ אומר כי ניתן להשתמש בטכניקה כדי להטביע את המעגלים החשמליים גם על עדשות מגע אופטיות. מכל מקום, המעגלים החשמליים לא יאפילו על ראייתו של המשתמש.
עוד ב"הידען": מבשלים את הקוטב
"יש חלק רחב מעבר לאזור השקוף של העין, ואנו יכולים למקם בו מיכשור," אומר פארוויץ. הוא חוזה כי שיפורים עתידיים יכללו תקשורת אלחוטית לעדשות ובחזרה, ושהמערכת כולה תקבל את האנרגיה הדרושה להפעלתה מתאים סולאריים שימוקמו על גבי העדשות. לפי פארוויץ, גרסה פשוטה של המכשיר, שתוכל להציג מספר בודד של פיקסלים, תוכל להגיע לידי מימוש תוך זמן קצר. ועד אז, נמשיך לשחק World of Warcraft מול המחשב.
