הן נמשכות לכל מה שהוא לא היה יכול להפגין בגלל הבדידות שחווה, התחושה שאולי הוא לא ימצא, התחושה שאולי הוא לא שווה, המאמץ להרשים, ובעיקר הלחץ. הן נמשכות לכל מה שהוא לא היה יכול לתת לבת הזוג שלו כשהם רק נפגשו"
הוא הרבה יותר רגוע, כי יש לו מישהי בממתינה. הוא יודע שבכל מקרה יש לו לאן לחזור, אז הוא לא ממש מנסה להרשים, אבל הביטחון שהוא משדר עושה את העבודה. דווקא כשכבר פיצח כביכול את הנוסחה, הוא יכול "לראותן בלבד". כמה חבל
פורסם:
21.01.08, 10:00
אחרי שנים שהוא חיפש, יותר נכון התייבש, פתאום היא הופיעה. עכשיו הוא מאושר, על גג העולם. עכשיו יש לו גם צרור של עצות איך למצוא את האחת. הוא בטוח בעצמו, הוא מרגיש שעכשיו, כשיש לו הצלחה ברקורד, אין בחורה שיכולה עליו.
האמת, זה שהצליח לו פעם אחת לא אומר שהוא פיצח את הנוסחה. כי אי נוסחה. אבל בכל זאת יש לו יתרון, לבחור ה"תפוס" שלנו. הוא הרבה יותר רגוע, כי יש לו מישהי בממתינה. הוא יודע שבכל מקרה יש לו לאן לחזור, אז הוא לא ממש מנסה להרשים. עכשו הוא באמת רק בעניין של "ידידות". אז הוא מרשה לעצמו לעקוץ, להתייחס גם לבחורה כאל אחת מהחבר'ה.
והיא מרשה לו בחזרה. היא מרשה לו, כי הם בסך הכל ידידים, היא מרשה לו כי אולי היא נמשכת אליו קצת. מרשה לו כי אולי היא מרגישה בודדה בזמן האחרון.
ויכול להיות שטוב לו במערכת היחסים ושהוא בחור טוב והוא אפילו לא מנסה. אבל הביטחון שהוא משדר עושה את העבודה. הן נמשכות אליו, הן נמשכות אל הספונטניות, ההומור הכובש, חוכמת החיים, הנועזות, הנגיעות המותרות/אסורות. הן נמשכות לכל מה שהוא לא היה יכול לתת בדייט הראשון או השני לזו שהוא נמצא איתה כרגע במערכת יחסים.
הן נמשכות לכל מה שהוא לא היה יכול להפגין בגלל הבדידות שחווה, התחושה שאולי הוא לא ימצא, התחושה שאולי הוא לא שווה, המאמץ להרשים, ובעיקר הלחץ. הן נמשכות לכל מה שהוא לא היה יכול לתת לבת הזוג שלו כשהם רק נפגשו.
מתחיל להצטער על התענוגות שהוא מפסיד בדרך
ועכשיו, כשהוא בטוח שכולן מחכות רק לו, הרבה יותר קל לו למעוד. הוא אפילו מתחיל לפנטז, להצטער על כל הבנות, הקימורים והתענוגות שהוא מפסיד בדרך. הוא ממש נמצא בבית כלא. דווקא כשיש בידיו כלים להשיג כל אחת, דווקא כשהוא כבר פיצח כביכול את הנוסחה, הוא יכול "לראותן בלבד". כמה חבל.
אז לפעמים הוא לא רק מסתכל עליהן, ולפעמים הן אפילו נענות לו. לפעמים הוא מותח את הגבולות של משחק הידידוּת. לפעמים הוא עושה משהו שלא התכוון לעשות, ולפעמים הן גם נענות לו. אחר כך מובן שגם הוא וגם היא ממש מצטערים. ושם, בתוך כלוב הזהב שלו, נדמה לו לפחות לרגע שאפשר להמשיך עם המשחק הזה, ושאף אחד לא ייפגע.
ויכול להיות שבאמת אף אחד, או יותר נכון אף אחת, לא תיפגע. יכול להיות שהוא רק מפלרטט עם הקווים האדומים ואף פעם לא יחצה אותם. יכול להיות שהוא יחצה את הקווים האדומים רק לרגע, והיא אף פעם לא תדע.
אבל כשהוא מרגיש בטוח, שאנן, על גג העולם, הרבה יותר קשה לו לעצור. והדבר יחידי שמחזיר או שעשוי להחזיר אותו אל הקרקע הוא הפחד להישאר קירח מכאן ומכאן. הדבר היחידי שיכול להחזיר את התפוס שלנו למוטב זהו רגע של מחשבה שאופיינית לסינגל: שבריר שנייה של חוסר ביטחון, צל של דאגה, חרדה מפני הבדידות.
להחזיר למוטב, אבל במקרים רבים לא לזמן רב.
כי הדבר היחיד שמוציא אותך לגמרי ממצב התודעה של "תפוס" הוא להיות לגמרי לבד. לא "חצי לבד", לא "כמעט לבד", לא "לבד אבל יכול להתנחם בזרועותיה של מישהי". לבד! "לבד" כזה שמעורר מחשבות כמו: "כמה היה נחמד אם היה אפשר לוותר על ה'לבד' הזה", "היה לי הרבה יותר קל להתחיל עם מישהי אם הייתי מצויד בביטחון שהיה לי כשהייתי עם מישהי", "כמה חבל שאסור לבגוד", "כמה חבל שצריך תקופת צינון", "כמה חבל..."
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו "תפוס", במיוחד אם זה קרה לו לא מזמן, אל תתנו לעובדה שהוא במערכת יחסים לבלבל אתכם. הוא לא בהכרח יודע משהו שאתם לא יודעים, ולפעמים אפילו להפך.
