אני, ענת גורן

אקטואליה בשבילי היא...

כבר לא מה שהיתה. היום הסבלנות שלי לאקטואליה מוגבלת. עוברת בבוקר ברפרוף על שני עיתונים ומסתכלת בייאוש בכל סוף שבוע על ערימת העיתונים שהבטחתי לעצמי לקרוא ולא הספקתי. שעה חדשות בערב, אלא אם כן זה נופל על המקלחת של בני, מיכאל, וכמה טוב שיש את מי להאשים.

עיתונות חוקרת בעיניי היא...

קריטית לחיים כאן. יש הרגשה שדברים רבים מדי תלויים בטיפול תקשורתי, אלא שהוואקום שקיים מסביב גורם לתחקירים עיתונאיים להיות בוטים וחד־משמעיים מדי. החיפוש אחרי שורה תחתונה ואחרי אשמים מרדד את התחקיר ואת העיתונות.

הרגע הכי מביך שלי בטלוויזיה היה...

בתוכנית הבוקר. קובי אריאלי ישב לצידי עם כובע רב חובל שנשאר לו על הראש מאייטם קודם וניהל ראיון טלפוני רגיש עם משפחת נעדר. לא נשמתי שלוש דקות רצוף.

אני מתביישת במקצוע שלי כש...

אני צריכה להיכנס לבית של משפחה שכולה לצורך כתבה. כשזה קורה אני מוכרת לעצמי את הטיעון שיש הורים שרוצים בזה, שרוצים להיחשף ולדבר, אבל כבר מצאתי את עצמי משדלת משפחה לדבר ושונאת את עצמי על כל רגע.

אני גאה במקצוע שלי כש...

הוא עושה קסמים. יש למדיום הזה את היכולת לחדד, להפתיע, להצחיק ולרגש. יש רגעים דוקומנטריים שאתה מצלם ולא מאמין שהם קרו. יש צירופי מקרים שאי אפשר לביים וטקסטים שאנשים אומרים ושאי אפשר לכתוב.

אני מקנאה ב...

נשים רזות.

אני שטחית כשזה נוגע ל...

דברים שאני מקנאה בהם.

חסכוני, כי כל העיתונים ממומנים.

האימהות גרמה לי...

לאלרגיה לשאלות כמו למה האימהות גרמה לי, וגם להיות יותר מאושרת, יותר ממהרת ויותר מאחרת.

כשיש לי זמן פנוי אני...

מנסה להרחיב את אוצר המילים של מיכאל לשתיים וממציאה עיסוקים, רק כדי להתחמק משיעורי פילאטיס.

יש משהו כל כך משכנע בענת גורן, שממש לא משנה לנו אם היא מדווחת מהשטח בחדשות ערוץ 10, מתוודה על חיי סקס פוסט לידה עם הבעל והבלוגר רביב דרוקר בפאנל של "בנות" ז"ל, או משתלחת בליקויים ממשלתיים בתוכנית התחקירים החדשה שלה ושל עמנואל רוזן, "קופסה שחורה" (חמישי ב־22:00, ערוץ 2). באיזו אריזה שימכרו לנו אותה, אנחנו קונים.