צעיר לנצח: 3 אנשים שעוסקים בספורט בעשור ה-6

מנצחים את הזמן. טובה רגב, גלעד חרובי ויעל לוסטיג (צילום: ינאי יחיאל)

יעל לוסטיג

מורה להתעמלות לגיל הרך ובעלת תואר שני בתרפיה יצירתית

גיל: 50. 

מידות: גובה 1.70 מ’, משקל 60 ק”ג.

דבר המעבדה: גלוקוז 97, כולסטרול כללי 214, HDL (כולסטרול "טוב") 73, LDL (כולסטרול "רע") 117, לחץ דם 120/80.

הספק: הבן הגדול, 23, חי בניו יורק ושומר על כושר, הבת החיילת, 20, מתאמנת בחדר כושר, הבן הקטן, 16, שחקן טניס וגולש, הבעל עושה צעידות בים וחותר בקיאק גלים.

ההתחלה: התעמלות מכשירים מגיל 10־16 בנבחרת ישראל, תחרויות אתלטיקה קלה (קפיצה לגובה וקרב 5), הופעות עם להקות ריקודי עם, ובהמשך עתודאית במכון וינגייט ומדריכת כושר קרבי. "כשהייתי קטנה רציתי להיות מורה להתעמלות. כמד"סית עבדתי בבית חולים לחולי נפש, ומבחינתי זה היה השילוב בין חינוך גופני לפסיכולוגיה, תחומי לימוד שהתלבטתי ביניהם. בהמשך נסעתי לניו יורק ללמוד תרפיה. חשבתי שאעבוד עם מבוגרים, אבל ראיתי שם הפעלות של תנועה לילדים בגנים ורציתי להביא את הטרנד הזה לארץ. וכך היה. כשחזרנו לארץ, ב־88', הגעתי עם הציוד ועם הרעיון".

קיטאידו: "תמיד הייתי בסוג של פעילות, אבל במתיחות, באירובי ובחדר כושר אף פעם לא התמדתי. הקיטאידו תפס אותי. אני מתאמנת שש שנים. זו עבודה של קרקוע מצד אחד, וצמיחה מצד שני - וכל זה עובר דרך המרכז. למרות שהייתי הרבה מאוד שנים בנאדם של תנועה, דרך הקיטאידו התנועה שלי מאוד השתנתה. היא נעשתה יציבה ונכונה יותר. בהתעמלות, הרבה פעמים מלמדים אותך לצמוח למעלה. אבל כשהאדמה לא מספיק חזקה תחתיך, אתה לא יכול לצמוח ואז נהיה הרבה עומס בכתפיים ובבית החזה. על־ידי זה שמצאתי את האדמה הצלחתי יותר לשחרר את הכתפיים ובית החזה, יותר לנשום ולהיות פחות נוקשה. בקיטאידו יש גם הרבה עבודה בזוגות, ולמרות שהשיטה מבוססת על תורות לחימה, זה לא אחד נגד השני - אלא אחד עם השני: התנועה שלי עוזרת לבן הזוג לשכלל את התנועה שלו".

מרכז: "בתנועה נכונה אתה נע מהמרכז. כשאתה יודע איפה המרכז שלך, הרבה יותר קל לך לצאת ממנו לדברים חדשים ולחזור אליו. אנשים שאין להם מודעות למרכז שלהם ולא יכולים לנוע ממנו, מתפזרים מאוד".

תנועה: "בבקרים אני מבלה בגנים, בשיעורי תנועה. אני עובדת הרבה בגנים עם ילדים אוטיסטים. דרך מוזיקה ותנועה מגיעים לשיתוף פעולה שמאפשר להם עבודה כקבוצה ולא רק יחידנית. כל שבוע אחר הצהריים אני מלמדת בשיטת הספורטף, התעמלות והעשרה תנועתית־התפתחותית לגיל הרך תוך שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אני מדגימה להם, מרימה אותם, ומעצבת אולמות ספורט גדולים כחדר כושר אתגרי לילדים בעזרת מתקנים שונים - סולמות, נדנדות, מזרן מתנפח, שיפועים, מסלולי מכשולים אטרקטיביים".

הנעה: "בספורט יש יכולת לגדול ולהכיל קודם כל את עצמך, אבל גם את מה שסביבך. ובעיקר - יכולת ליהנות. זו הנאה בהנעה".

טיפ המיליארד דולר: "ליהנות מתנועה ולאהוב את הגוף שלנו!"

להשיג בכתובת: לחץ כאן.    

גלעד (גילי) חרובי

מורה ליוגה

גיל: 54

מידות: גובה 1.77 מ’, משקל 72 ק”ג

דבר המעבדה: ”מחכה לי כבר שנים”

ההתחלה: "כשמירי אשתי ואני התחלנו לעסוק באשטנגה ויניאסה יוגה לפני 22 שנה, התחום הזה לא היה מפותח. בעיני רוב האנשים זה לא התאים לסטיגמות, אבל חלק מהיוגה זה שהיא שוברת את עצמה, פורצת את הגבולות של עצמה, והיום זו השיטה הכי פופולרית בעולם".

מודעות: "אני מתאים את זמני האוכל וגם את המזון לפי מה שצריך. היוגה מדברת על ניסיון להגיע למודעות מלאה בכל רגע בחיים. אם אני מודע לחיים שלי, אני אמור לדעת מה אני צריך לאכול, ואת זה אני צריך לאכול. פלאפל זה מעולה אם זה טרי ובמקום טוב. גם סביח. הבעיה עם מזון מהיר היא לא המזון עצמו, אלא זה שממהרים לאכול אותו. הסיבה לאכילת משהו מסוים מגיעה מתחום משולב של חוק ומשפט, אתיקה התנהגותית, מזון זמין והתנהגות טובה עם הסביבה. אדם בצפון אירופה לא יכול להיות צמחוני או טבעוני. מה שצריך זה למנוע את הסבל עד כמה שאפשר. אם אני כבר אוכל בשר, אז רק כמה שאני צריך. אותו דבר עם סלט. גם חסה סובלת, גם עגבנייה. גם זרע. תאכל מה שצריך, רק אל תגזים, וזו התשובה לאקולוגיה של היום".

דינמיקה: "כל אחד אמור להגיע לסדר יום שלו. זה לא רק לעשות סדר יום באאוטלוק. צריך להכיר בעובדה שהחיים דינמיים. אם לימדתי עד עשר בלילה אתמול, אני קם יותר מאוחר. אם לא, יותר מוקדם. אין לי סדר יום קבוע. אני מתאים אותו ליום שעומד לפניי, אבל הוא כולל תרגול יוגה של בוקר. אדם שמתרגל אשטנגה ויניאסה יוגה אמור להקדיש כל יום 2־3 שעות לאימון שכולל אסאנות וקריות (תרגילי ניקוי פנימיים), תרגול פראניאמה, התבוננות ולימוד. בסדר היום הקבוע שלי אני גם מלמד, ויש גם אוכל ומנוחה".

יוגה: "יוגה היא דבר מאוד מובנה, מדויק, מסודר. זה פרי התנסות של אנשים המון שנים. זה לא תקשור. לא 'בוא אלי, אני האור'. אחד הפירושים למילה יוגה הוא 'שילוב'. זה משפיע על אופי התרגול וההדרכה. היוגה אמורה לגרום לבנאדם להכיר את עצמו. לא מדובר בקואוצ'ינג. זה לא אחת־שתיים־שלוש וגמרנו. זה מאוד אישי ונכנס למרכיבי אישיות ותודעה. הרעיון הוא לאו דווקא להזיע ולקפוץ ולחטב ולעצב ולמתוח ולכופף ולקשור רגליים מעל הראש, אלא להבין את התהליכים שמאפשרים את הביצוע. אחרי שמצאת את הכיוון, אתה יכול למצות את הכישורים והיכולות כדי להגיע למצוינות. הגדולה של היוגה שהיא גורמת לך לרצות ללמוד ולהבין יותר".

ריקוד: "בגיל 23 התחלתי לרקוד. נכנסתי לבית ספר לריקוד עם ילדות בנות 15 והייתי הכי מבוגר בבית הספר. אז זה ממש לא היה במיינסטרים. אחרי בת דור עברתי ללהקת המחול הקיבוצית, ואז למדתי ארבע שנים באנגליה והופעתי עם להקה משלהם".

התפתחות: "מהריקוד סבלתי מפגיעות: עורף, כתף, אגן וברך, כל הצד השמאלי. אולי כי מחול תיאטרלי זה לא הדבר הכי בריא בעולם. כשהתחלתי לתרגל יוגה ראיתי שהפגיעות הגופניות שלי הולכות ונעלמות. ואז התחיל לעניין אותי מה קורה פה בעצם. היום אני מתרגל יוגה כל היום. זה אומר שאני יושב בצורה מסוימת, יותר זקוף, נושם באופן מסוים, השרירים מאוזנים יותר בגוף, יש לי יותר סבלנות, יותר ריכוז, יכולת להתעצבן פחות, או בכלל לא, או רק על מה שצריך".

טיפ המיליארד דולר: "מכיוון שהיצור האנושי הוא עצלן בן עצלנים, הבסיס חייב תמיד להיות פרקטיקה שהיא גם גופנית. אם נצליח למשמע את הגוף, נוכל גם למשמע את הנפש".

להשיג בכתובת: משכן היוגה, תל אביב

טובה רגב

מאמנת כושר אישית וקואוצ’רית

גיל: 58

מידות: גובה 1.55 מ’, משקל 50 ק”ג ("לא החלפתי מידה מגיל 18")

דבר המעבדה: גלוקוז 70, כולסטרול כללי 216, HDL (כולסטרול "טוב") 78, LDL (כולסטרול "רע") 113, לחץ דם 80/55

הספק: שתי בנות, גלית, 37, אדוה, 33, וחמישה נכדים (עופרי, רון, יהלי, בן ובר). "הנכד הגדול שלי ימשיך את דרכי. הוא המעריץ הכי גדול שלי".

ההתחלה: "תמיד הייתי ספורטאית. השתתפתי בתחרויות בית ספר, במכון וינגייט, חוגי התעמלות, בלט - הכל חוץ מריצה. עד היום אני לא אוהבת לרוץ. גם ב־30 שנות קריירה בשיווק ובמכירות לא ויתרתי על אימון יומי אחרי העבודה, למרות שחזרתי מאוחר. אחרי שילדתי את בתי הגדולה רציתי לרדת במשקל, אז קפצתי בחבל בבית, עשיתי הולה־הופ ותרגילי גמישות. לא היו חדרי כושר לנשים - רק גברברים שרצו שרירים היו הולכים לשם. ואז, לפני כמעט ארבע שנים, הלכתי ללמוד במכון וינגייט אימון כושר ובריאות. למדתי שם עם אנשים בגיל של הילדות שלי. המורה היה אומר: בנאדם בן 50 לא יכול לעשות את זה... ואני הייתי מחייכת. הם לא ידעו מה הגיל שלי".

שובע: "אני אוכלת כל שעתיים־שלוש כמויות קטנות, ככה הקיבה לא מתרחבת ואני אף פעם לא מורעבת. אבל אני לא מכניסה כל דבר לפה. אני יכולה לאכול משהו גם ב־12 בלילה אם אני רעבה, אבל אני לא אגע בבורקס, בחיים לא. לא אוכלת מטוגן, לא רוגעלך, לא את כל המאכלים עם שומן טרנס שקונים ברחוב. אני לא מתה על מתוק ולא פריקית של עשב. אני אוהבת לאכול בשר, דגים, פסטה, סלט ולחם מקמח מלא. צריך לאכול עד שמרגישים שובע ולא לעבור את הגבול הזה. גם אם נשאר בצלחת, להניח את המזלג".

בוקר: "אני לא משכימת קום. לא אלך בשש לים. אין סיכוי. אני אוכלת ארוחת בוקר, ואז מגיעה למכון הכושר או לאמן".

אימון אישי: "אחרי הלימודים התחלתי לעבוד ב"הולמס פלייס" בהרצליה פיתוח.

 בהמשך לקחתי קורס Core Conditioning, שזה בין יוגה לפילאטיס, שם מלמדים אותך לנשום ולחזק את שרירי הליבה. גם כשאני מעבירה קואוצ'ינג או אימון כושר, אני מקפידה ללמד את הנשימות, כדי שהמיקוד יבוא מבפנים החוצה - ולא להפך. האימון האישי מתאים לכל הגילאים. יש אנשים שאין להם משמעת עצמית, יש כאלה שירדו ועלו במשקל בלי סוף, או שיש להם בעיה בריאותית, או שהם סתם לא אוהבים המוניות ורוצים משהו פרטי".

התפתחות: "מאז שלמדתי את טכניקת הנשימות מאוד התרככתי, השתניתי. אני פחות ביקורתית, פחות שיפוטית, ובזכות הקואוצ'ינג אני בהקשבה. תמיד הייתי 'היודעת', ופתאום אני מרשה לעצמי להיות פגיעה יותר, לא להסתובב עם קודים כל הזמן, להיות בחמלה".

טיפ המיליארד דולר: "להישמע לגוף".

להשיג בכתובת: לחץ כאן.