שפה משותפת

בסיפור שנושא את שמו של קובץ הביכורים של טוד חזק־לואי, "משימתו של המתרגם הזה",‬ מוצא את עצמו בן, סטודנט אמריקאי מפונק, משמש כמתרגם לאנגלית משפה סלאבית עלומה שאותה הוא לא ממש דובר. בן והלקוח הסלאבי ששכר את שירותיו מגיעים לחתונה משפחתית שהדבר המרכזי המשותף לכל אורחיה הוא הדם הרע והטינה רבת השנים שהם רוחשים ללקוח של בן, וגם לאותו מתרגם לגמרי לא רהוט שניצב לצידו. כשהמצב מתחיל להידרדר לאלימות ממשית, בן מצליח באופן מפתיע לפשר בין הצדדים ולייצר, כנגד כל הסיכויים, איזה גשר של הבנה ואמפתיה, שחורג לגמרי מגבולות השפה המדוברת בפרט והחשיבה הרציונלית בכלל.

מהרבה בחינות, הסיפור הזה מייצג את עולמו של טוד חזק־לואי. הוא עצמו, ככותב, מתפקד כסוג של מתרגם משפה רגשית בלתי ניתנת לניסוח לשפה כתובה, אובייקטיבית, ברורה. האנושות והאנושיות, מבחינתו, הן לא עניין נהיר או נשלט אלא תעלומה לא פתורה, נס שמפתיע אותו ואותנו בכל פעם מחדש. הניגוד המהפנט בין ניתוק לרגש, בין אטימות לאמפתיה דומעת, הופך את הכתיבה של חזק־לואי לחד פעמית ומרתקת. יש משהו נדיר ומלא הומור בעמדה הצנועה של סופר שלא מתיימר להבין את נבכי נפש האדם אלא רק נמצא שם, לצידו של הקורא, כדי להתפעל ממנה בכל פעם מחדש.

באחרית הדבר של הספר מגלה חזק־לואי שלמרות שגדל באמריקה, מקורות ההשפעה החזקים ביותר שלו היו דווקא סופרים ישראלים, ובעיקר יעקב שבתאי. ההשפעה של שבתאי ניכרת באופן ברור בסיפור "כיצד מת אבא של קית" וסמויה הרבה יותר בסיפורים האחרים. אבל הכתיבה של חזק־לואי אינה אפיגונית, והאופן שבו הוא מייבא את הנפש השבתאית, על כל תחלואיה ותעצומותיה, לטריטוריה האמריקאית, מייצר מין קוקטייל שיש בו משהו משבתאי, משהו מג'ון צ'יבר, טוויסט סול-בלואי ועוד טעם חדש ומקורי לגמרי.

עוף מוזר

למרות שזכה לכמה ביקורות מהללות, ספר הסיפורים הראשון של חזק־לואי לא נהנה מאותה הצלחה מטאורית שזכו לה סופרים יהודים אמריקאים צעירים אחרים בני דורו, כמו נתן אנגלנדר וג'ונתן ספרן־פויר. כנראה שיש משהו בסגנונו המעט מנותק שהופך לא רק את גיבורי הסיפורים אלא גם

 את הקובץ עצמו לעוף מוזר. אבל אותן סיבות שמנעו ממנו קאנוניזציה מיידית או כניסה מרשימה לטבלאות רבי המכר הן בדיוק אלה שהופכות אותו למסקרן ומיוחד כל כך.

והערה אחת לגבי התרגום: את הסיפורים של חזק־לואי קראתי בפעם הראשונה באנגלית. התרגום לעברית לא תמיד מצליח לשמור על איכותם המקורית. הוא אמנם מדויק מאוד, אבל חלק מהמשפטים נשמעים "מתורגמים" מדי (למשל "הנה בחור שירושתו בלתי מבוטלת" או "עיתונאי עצמאי" במקום פרילאנס‭.(‬ הסיפורים של חזק־לואי מונעים על ידי השפה לא פחות משהם מונעים על ידי עלילה או דמויות. איכשהו, כשהם נקראים בעברית, משהו בזרימתם הטבעית קצת נפגם.

• מתוך מדור הספרים של "ידיעות אחרונות" שמתפרסם במוסף "7 לילות"