מלחמתי במשקל: 8 שבועות, 800 גרם ו־8 תובנות

אני עושה ספורט, אוכל מעט ועולה במשקל. אני עולה במשקל בקצב עקבי ושטני של קילו־שניים בשנה. זה הקצב הכי מסוכן כי הוא לא מורגש באופן מיידי. הוא מורגש לאחר זמן. אף אחד לא תופס אותך ברחוב ואומר לך: השמנת קילו. אבל קילו־שניים במשך חמש שנים מצטברים לעשרה קילו. את זה כבר מרגישים. וזה בדיוק מה שקורה לי. אז אני נלחם ועושה קצת יותר ספורט ומוריד עוד קצת מהאוכל וזה לא עוזר. זה מייאש.

התהליך התחיל לפני חמש שנים. חתכתי את העישון אז. כלומר, חתכתי באופן חלקי. ירדתי משתי קופסאות ביום ל־3־4 סיגריות. אני הולך לפיצוצייה וקונה בודדת, או משנורר, אבל אני עומד בזה. אמרו לי אז: מפסיקים לעשן - משמינים. זה משפיע לרעה על חילוף החומרים. אמרתי: לא אצלי. אני מכיר את הגוף שלי. אני אוכל מעט, אני עושה ספורט. אבל הנה זה קרה.

ההשמנה שלי היא לא השמנת תפוח, שמאפיינת גברים ומתבטאת בכרס. היא גם לא השמנת אגס, שמאפיינת נשים ומתבטאת בתחת ובירכיים. זאת השמנה אחרת. זאת השמנה לרוחב. אני נעמד מול הראי ורואה פריג'ידר קטן. אני לא יכול לשאת את המראה הזה. אני חייב לחזור ולהיות מסוגל לעבור ליד ראי, להיעצר - ולא להתבאס ממה שאני רואה.

הדבר הראשון שאני לומד ב־Winlife הוא שזה לא המשקל. זה אחוזי השומן ומסת השריר. זה מה שקובע אם תיכנס למכנסיים במידה 42 או שתמשיך ללבוש 46 ותגיד לכולם שאתה לובש 45. אתה בעצם יכול לאכול יותר, לשקול יותר ועדיין להיכנס ל־42. זה חדש בשבילי.

הארגומנט של הארגומטריה

הגיליון הרפואי שלי נראה כך: הייתי חולה בילדותי פעמיים בדלקת מפרקים. יש במשפחתי בעיית לב. אבי סבל ממנה ונפטר בגיל צעיר. שברתי את פרק יד שמאל כשהייתי קטן. הדופק שלי במנוחה הוא 59 ולחץ הדם 150/80. שניהם תקינים אני מבין. אבל לא עברתי את הארגומטריה. מה שקרה בארגומטריה זה דבר פשוט - לא סיימתי את המסלול. לא עמדתי ביעדים שהוקצבו לי. הייתי אמור להגיע לדופק מרבי של 165, בהתאם לחישוב שעשו לי, והגעתי ל־137. הייתי צריך לשרוד על ההליכון שבע דקות? שרדתי חמש.

מתרסק מעייפות על הליכון (צילום: יחיאל ינאי) 

אומרים לי שאני בכושר טוב ושזו הסיבה שאני מתקשה להגיע לדופק המרבי שלי, אבל אם אני בכזה כושר טוב אז איך זה שאני כל־כך עייף אחרי חמש דקות הליכה על המכונה הזאת?

וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. זה קורה לי כבר כמה שנים. גם בבדיקות השנתיות שלי במכון מור אני מתרסק מעייפות על ההליכון. הדופק שלי לא עולה ולא מגיע לאן שהוא צריך להגיע. אני מרגיש שעוד רגע אני מת והמחוג לא זז. אז אני מוותר.

שלחו אותי לסטרס אקו (הדמיית אולטרסאונד לזיהוי היצרות בעורקים הכליליים) והתקבלה תוצאה תקינה. משקל הגוף שלי הוא 82 קילו, הגובה 172, יש לי 27 אחוזי שומן וה־BMI שלי הוא 28. אני רוצה לרדת ל־72 קילו ושיהיו לי 20 אחוזי שומן בגוף. השאר לא מעניין אותי.

מסה קריטית

התוכנית של Winlife עובדת על הראש, לא על הגוף. היא מניחה שהראש יטפל כבר בגוף. היא מתבססת על "תכניס פחות, תוציא יותר" בצורה הכי בסיסית. היא אומרת דברים כל־כך פשוטים שכל אחד יכול להתחבר אליהם. היא מביאה בחשבון שבנאדם קודם כל אוהב לאכול ושונא להתאמן ושכנראה יש לכך סיבות מספיק טובות. אם כך, אומרת Winlife, אז תאכל ותעשה איזה ספורט שאתה יכול לשאוב ממנו הנאה כלשהי, שיהיה אפילו הליכה, ובתנאי שתביא בחשבון את הדברים הבאים:

• אתה חייב לשלב אירובי עם חיזוק, שזה בעצם שריפת שומנים ובניית שריר. הליכה למשל, שורפת שומנים. זה טוב אבל לא מספיק. בניית שריר, לעומת זאת, מאיצה את שריפת הקלוריות גם במנוחה. אותי הסעיף הזה מעניין במיוחד כי תהליך שריפת הקלוריות שלי, גם במנוחה וגם במאמץ, איטי. לכן אני יכול לאכול אוויר ולהשמין.
  

• מכאן שגם הקפיצות בחבל שאני עושה פחות יעילות מכפי שאני חושב. אין כאן בניית שריר.
  

• אני לומד שבטווח הדופק היעיל (אצלי זה בין 97 ל־117) תהליך שריפת השומנים מתנהל בשני קצבים: טפטוף ושטף. עד 20 דקות בתוך האימון האירובי הקלוריות נשרפות בקצב של טפטוף. אחרי 20 דקות – בשטף. אז למה שלא יתחילו להישרף בשטף כבר אחרי 10 דקות ושהכל יהיה יותר קל ויותר מהיר? או, שלצורך זה צריך לבנות את השריר. יותר מסת שריר זה יותר קלוריות שנשרפות יותר מהר.
  

אני מכיר כמה ענפים של ספורט. שיחקתי טניס, רצתי, עשיתי מכון כושר, התמתחתי, שחיתי, שיחקתי משחקי כדור. חלק מהדברים האלה אני עושה עד היום. התוכנית של Winlife לא מציגה לי דברים שלא הכרתי. בסדר, לא הלכתי בדיונות. לא עשיתי אירובי במים. האמת, התנסיתי עכשיו באירובי במים ואני לא מת על זה. חתכתי מרוב השיעורים. Winlife מציגה לך כל מיני אפשרויות עד שתיפול על משהו שאתה בסדר איתו. יש משהו יפה בגישה הלא תוקפנית הזאת, הנעדרת כפייה.

הגישה הזאת יכולה לגרום לכך שיום אחד אני כן אצליח להגיע לדופק המרבי שלי והאימונים יהיו יעילים יותר והתוצאות שלהם מהירות וניכרות יותר לעין. איך זה יקרה? אני אעשה משהו שכל־כך איהנה ממנו עד שלא ארגיש את העייפות. כי זה מה שאמרה לי הדוקטור כשניסתה להבין איך אני לא מגיע, אפילו לא מתקרב, לדופק של 165 ונעצר ב־137. "אתה חושש", היא אמרה לי, "אז אתה מפסיק לפני".

הוצאה ממוצעת: 1,900 קלוריות ליממה

אני בדיאטה מגיל 13. הייתי ילד שמן, חליתי, נהייתי עוד יותר שמן, לקחתי את עצמי בידיים, כמו שאומרים, חישבתי קלוריות, אכלתי סירים עם קישואים, ירדתי איזה 20 קילו ומאז אני שומר. התפריט שלי הוא תפריט שהומלץ לדיאטות לפני

40 שנה. היו תקופות שזה עבד, אבל זה הפסיק לעבוד. הדיאטה שלי היא דיאטה שאין בה פחמימות. היא קובעת שפחמימות זה משמין. שמעתי עכשיו ב־Winlife שפחמימות זה המרכיב העיקרי בתפריט. קיבלתי שוק.

בשנים האחרונות חדלתי לאכול בצורה מסודרת. אני אוכל בעמידה ליד השיש, מנקר, מנשנש ומיישר. כאילו לא אכלתי. אני עושה את זה כמה פעמים ביום ומקפיד על כך שאני אנקר אך ורק באוכל דל קלוריות. והוא אכן דל. בסוף היום אני מפצה את עצמי בצלחת ירקות גדולה וגבינה, אף פעם לא יותר מ־5% וכוס חלב וחתיכת לחם שחור. באמת לא הרבה. לא שאני זולל או משהו, אבל בכל זאת אני משמין.

הרבה מאוד דיאטה, קראו לזה ב־Winlife. הגוף שלי למוד דיאטות וצומות והרעבות. אין שטיק שאני לא מכיר, כולל תחיבת אצבע. זה כנראה ההסבר לקצב הנמוך של שריפת קלוריות במנוחה: 1,450 ליממה. לזה צריך להוסיף עוד איזה 200 קלוריות שאני מוציא בפעילות יומית שגרתית. זה מביא אותנו ל־1,600. לזה צריך להוסיף ממוצע של 300 קלוריות ליום שאני שורף כתוצאה מאימון גופני - ואנחנו עומדים על 1,900 קלוריות.

אם אני רוצה לעמוד ביעדים שקבעו לי בתחילת הקורס: 72 קילו ו20% שומן בתוך חצי שנה, זה אומר שאני צריך להוריד מזה 500 קלוריות ליום, שזה חצי קילו לשבוע, ואז אני נפגש עם הציפיות במועד שנקבע. את ה־500 קלוריות האלה אני צריך לקחת מהתפריט או מהאימון. רצוי מהאימון כי מהתפריט שלי אין מה להוריד. צריך לסדר אותו ולהוסיף לו.

הכנסה לנפש: 1,400 קלוריות ביממה

1,400 קלוריות שיש לי לשחק איתן זה לא הרבה. בשלב הזה של הקורס, לקראת סופו, אחרי כל הבדיקות וכל החישובים וכל ההרצאות, ברור לי כבר שהרבה סלטים גדולים זה לא פתרון. כלום לא נכנס לגוף, אתה רעב כל הזמן, נדמה לך שלא אכלת כלום, אבל אתה כל הזמן אוכל ופשוט אי אפשר לתפוס איך כלום לא יורד. אבל כלום. אז מה כן?

אני צריך לאכול פחמימות מורכבות מלאות: לחם מחיטה מלאה, דגנים, קטניות, פסטות. אני צריך להכניס לגוף שומנים מהסוג הטוב. טחינה זה בסדר, אבוקדו, שמן זית, אגוזים. בשר, כל יום, דגים וגבינות ייתנו לי חלבונים. אני יכול לאכול חמש פעמים ביום, שלוש ארוחות מלאות ושתי ארוחות ביניים. מותר לי בבוקר שתי פרוסות לחם חי מרוחות בגבינה 3% וקצת ירקות. אני יכול לגוון בשלושת רבעי כוס ברנפלקס עם יוגורט, ובתנאי שזה יהיה 1.5% שומן. אחר כך אפשר

פרי. לצהריים יש רבע עוף וירקות מבושלים או סלט ירקות וכף טחינה. אחר כך אפשר עוד פרוסת לחם חי מרוחה בטחינה. בערב מקבלים עוד פרוסת לחם חי וסלט פלוס כפית אחת של שמן. יש תוספת של חצי קופסת טונה או ביצה פעמיים־שלוש בשבוע. אחר כך עוד פרי. זה הרבה יותר ממה שאכלתי עד עכשיו. ובמקרה שלי, גם לא פחות טעים.

8 תובנות רזות

1. המשקל לא קובע. מה שקובע אם תיכנסו למכנסיים צרים בשתי מידות זה הרכב המשקל שלכם, שזה אחוזי שומן ומסת שריר. יכול מאוד להיות שזה שלובש מכנסיים במידה 42 שוקל בדיוק כמוכם. רק שבתווית שלכם כתוב: 46.

2. חייבים ליהנות. בלי הנאה אין התמדה. פשוט לא להתייאש, להתנסות בכל מיני סוגים של פעילויות (הליכה, ריצה, שחייה, סקווש, אירובי מים ועוד) ולבחור את זו שמתלבשת עליכם הכי טוב.

3. אירובי פלוס כוח. אימונים אירוביים שורפים קלוריות, אבל כדי לשרוף יותר גם במנוחה, חייבים להגדיל את מסת השריר. בלי אימוני התנגדות זה לא ילך, אז כדאי שתכירו את חדר הכושר מבפנים.

4. טפטוף יכול להפוך לשטף. עד 20 דקות בתוך האימון האירובי הקלוריות נשרפות בקצב של טפטוף ואחר כך בשטף. אם רוצים שהשטף יתחיל כעבור 10 דקות בלבד, חייבים לבנות מסת שריר. יותר מסת שריר זה יותר קלוריות שנשרפות יותר מהר.

5. בלי דיאטות בבקשה. למה? כי הן דופקות את המטבוליזם ואת הנשמה ומעודדות נשנושים בלתי נשלטים ולא ספירים.

6. כדי לרזות צריך לאכול. ובתדירות גבוהה - לפחות חמש פעמים ביום (שלוש ארוחות מלאות שנאכלות בישיבה ובצורה מסודרת ושתי ארוחות ביניים).

7. אבל צריך לדעת מה וכמה. פחמימות מורכבות (לחם מחיטה מלאה, דגנים, פסטות), שומנים מהסוג הטוב (אגוזים, אבוקדו, שמן זית), חלבונים (בשר, דגים, גבינות, קטניות).

8. ולזכור שזה לכל החיים. אין פתרונות קסם. כדי להיראות טוב ולהרגיש טוב צריך לעבוד כל החיים.