ארבע אמהות. זוכרים?

"יום המשפחה" שמצוין היום תפס את מקומו של יום האם הישראלי. במקום לקבוע "יום אב", כפי שנעשה במדינות אחרות, החליט מי שהחליט לדלל את משמעות יום הזה לחלוטין - ובכך הוחמצה הזדמנות לברר את משמעות הקשר הייחודי שיש לנו עם האמהות, לצד הקשר עם האבות. בכלל זה, חמקה גם ההזדמנות לעסוק בערכן הדתי הנעלה של ארבע אמהות האומה היהודית: שרה, רבקה רחל ולאה.

על פי רבים מן המדרשים היה מעמדה של שרה שווה לזה של אברהם בהורות האומה, ואפילו היו שסברו כי "אברהם היה טפל לשרה בנביאות" (שמות רבה א': א': ד"ה: "שמות בני ישראל") - כלומר, שרה היתה נביאה חשובה מאברהם.

אי-איזכורן של האימהות בפתיחה לתפילה העיקרית שאומרים יהודים שלוש פעמים בכל יום הוא תמוה דווקא משום שהברכה הפותחת את תפילת העמידה עוסקת בעניין שהיווה את מהות חיי האימהות לאורך ההיסטוריה היהודית - גמילות חסדים.

בתפילת שמונה עשרה מתפללים אנו לאל ה"גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה." הברכה עצמה, אם כן, היא בבחינת מדרש המפרש את רעיון הברית המקראי כדרך לחיקוי וללימוד חסדי האל.

והנה, המדרש הבא מתאר את הווייתן הרוחנית היומיומית של האמהות כהוויית חיים שכל כולה חסד: "כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה. כיון שמתה פסק אותו ענן. וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה. וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה. וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה. וכל ימים שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה. כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר. וכיון שבאת רבקה חזר". (בראשית רבה (וילנה) חיי שרה ס: ט"ז )

מסורת זו מקשרת בין הענן המכסה את אהל מועד ובין הענן הקשור על פתח אהלן של שרה ורבקה. הוא מעביר אותנו מבחינה היסטורית ותיאולוגית מלחם הפנים של המשכן אל עיסת היומיום, מנר התמיד ומנורת המאור במשכן אל הנר הדולק בבית מערב שבת לערב שבת. כך נתפסו אמהות האומה, שרה ורבקה, רחל ולאה לכוהנות הגדול המנהיגות דרך הבית היהודי את העם היהודי בדרך ייחודית להן בדרך של שיתוף, שיוויון אך גם ייחוד ביחס לאבות האומה, אברהם יצחק ויעקב.

ברכת האבות והאמהות

נראה שעל מנת להביא לידי ביטוי בימינו את אותה מסורת יהודית, הרואה בחסדי האמהות נדבך חשוב במסורת ישראל, ייטב אם נוסיף - תוך שמירה על שלמות נוסח התפילה המסורתי - את הפיוט הבא המזכיר את אימהות האומה בברכה

הראשונה של שמונה עשרה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם, אֱ-לֹהֵי יִצְחָק, וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵ-ל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.

וּתְהִי גְמִילוּת חַסְדֵּיהֶן לְפָנֵֽינוּ בְּכָל-עֵת וּבְכָל-שָׁעָה.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.

ד"ר עינת רמון היא רבה קונסרבטיבית ומשמשת כדיקנית בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים.