מי אני? חן ריד, בת 29 מכוכב יאיר.
איפה אני גרה? במדגסקר, בעיירה בשם פורט דופין, בקצה הדרום-מזרחי של האי. העיירה ממוקמת על לשון יבשה שיוצאת אל הים, כך שאנחנו מוקפים בחופים משלושה צדדים. מצד היבשה משלימה את התמונה הפסטורלית שרשרת הרים.
מה אני עושה בחו"ל? אני מלמדת אנגלית באוניברסיטה המקומית ללימודי הסביבה. מכיוון שהאוניברסיטה (היחידה בכל החלק הדרומי של מדגסקר) הינה חלק ממרכז אקולוגי, הרי ששיעורי האנגלית מתמקדים בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה, כגון זנים נכחדים, זיהום מים ואוויר, שמירת יערות הגשם וכדומה. השיעורים מעניינים ומאתגרים לי ולסטודנטים כאחד. יש לציין, כי אני מלמדת בהתנדבות, ורואה בכך תרומה לקהילה המקומית. במקביל אני מתחילה תואר שני בניהול סביבתי (באופן מתוקשב עם אוניברסיטה אוסטרלית).
נעים להכיר. חן, לא רחוק מהבית (צילומים: חן ריד)
מתי ואיך הגעתי לכאן? עברנו לכאן ביולי 2006 במסגרת עבודתו של בעלי הדרום-אפריקאי בתחום ההנדסה האזרחית (מפקח על בניית נמל חדש). נכון לעכשיו, נישאר כאן עוד שנה וחצי עד תום הפרוייקט.
מה גורם לי להרגיש ישראלית? פה אני מרגישה לא רק כשגרירה של ישראל, אלא של "ארץ הקודש" עצמה. מרבית התושבים הם נוצריים, והם נוהגים לשאול אותי הרבה שאלות על מקומות קדושים, על שנים עשר שבטים, ומופתעים לדעת עד כמה ישראל מודרנית כיום. אני תמיד שמחה לנדב הסברים וביאורים על המצב הפוליטי (מהזוית שלי, כמובן), החגים היהודיים, או כל סיטואציה אחרת שמעמידה את ישראל במרכז החדשות. אה, ומדי פעם אני מכינה חומוס לחברים!
פסטורליה בהתגלמותה באזור פורט דופין
סיטואציה מצחיקה שקרתה לי כישראלית בחו"ל: במדגסקר, כקולוניה צרפתית לשעבר, נהוג בתחילת מפגש לנשק כל אחד 3 פעמים על הלחיים (גם בנות וגם בנים). אמנם זה יכול להיות נחמד וחברותי בהתחלה, אך ככל שהזמן עובר, העניין נהיה יותר ויותר מעיק. תארו לעצמכם - בעת מפגש חברתי, שקורה לעתים קרובות, יש בממוצע 50 לחיים לנשק! למי יש כוח לדבר אחרי זה?.. כרגע אני מנסה להפיץ את הדרך הישראלית - לחיצת יד אמיצה, טפיחה על השכם וחיוך. הצלחתי לשכנע רק שני חברים.. אני חושבת שהשאר פשוט נהנים מזה.
למה אני הכי מתגעגעת? למשפחה וחברים, כמובן. לשניצלים של אמא ביום שישי, לתשבצים ולתוכניות טריויה בעברית, ללכת ברחוב ולהבין ה-כ-ל, לערבי גיטרה לצלילי החוברות של אבי ברק, לפסטבלים והופעות של אמנים ישראלים ולבורקס גבינה.
"הייתי מביאה לארץ את התמימות והחמימות של המקומיים"
מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביא לישראל? את הקצב האפריקאי - יש זמן לכל דבר, את השלווה והשקט, את המוזיקה, את התמימות והחמימות של המקומיים, וכמובן את החופים והטבע המשגע.
1. התרגשות: כל שנה, בין החודשים יולי-נובמבר, עוברות להקות של ליווייתנים סמוך לחופים של פורט דופין. לא צריך משקפות כדי להבחין בהם מקפצים ומשתובבים במים. לעתים יצא לי לראות אותם מהמרפסת בבית. פשוט חוויה.
2. טבע קסום: שמורת הטבע נהאמפונה היא שמורה פרטית קטנה יחסית, שהיא בית ל-3 זנים שונים של למורים, חיה הקיימת רק במדגסקר. דרך אגב, מעניין לדעת שכ-80% מהחיות והצמחים במדגסקר לא קיימים בשום מקום אחר בעולם. בכל אופן, בשמורה הזו הלמורים מבוייתים, כך שניתן להאכיל ולשחק איתם. היצורים האלו כל כך חמודים, כך שאני יכולה שוב ושוב לחזור לשמורה וליהנות ממנה. חוצמזה, הצמחייה והשקט מהווים מקלט מ"העיר הסואנת". השמורה ממוקמת 7 ק"מ מפורט דופין.
חיות שאין בשום מקום אחר בעולם
3. בתאבון: המקום של ג'ורג'י - מסעדה שמשקיפה על חוף "ליבנונה", שהוא ללא ספק החוף היפה ביותר בסביבה. מעבר למיקום (ולשקיעות המרהיבות) האוכל במסעדה פשוט וטעים - סטייקים, מאכלי ים ודגים טריים, והכל במחירים מצחיקים. זו המסעדה שהכי קרובה לבית שלנו, והיא גם הכי פופולרית בקרב התיירים.
4. על הגובה: פסגת סנט לואי, פסגת ההר הגבוה בסביבה (530 מ'), מהווה נקודת תצפית מעולה שממנה ניתן לראות את החופים המקיפים את העיירה, את האגמים והנהרות. ההליכה לפסגה אורכת בערך שעתיים (למרות שאני מכירה כמה שעשו זאת בחצי שעה, אבל הם משוגעים לדבר..). הנוף עוצר נשימה ושווה כל רגע ואגל זיעה.
יוצאים לטייל עם הכלב
5. פסטורליה: מפרץ אמבאנאניבה הוא חוף מבודד שאימצנו (יחד עם כמה חברים), ולעתים קרובות אנחנו מעבירים סופי שבוע שם עם האוהלים. החוף מעולה (עם תנאי רוח מתאימים) לגלישת גלים, והוא מבודד - ניתן להגיע רק עם רכבי 4X4, ואם יודעים את הדרך.. דניאל, בעלי, גלש שם פעם עם להקה של דולפינים.
גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!
