חן הופיעה כמתנת יום ההולדת שלי
כשפגשתי אותה ב"קופידון", חששתי לחזר אחריה, חשבתי שהיא חמודה מדי בשבילי. התברר שהיא נרשמה לאתר שבוע קודם לכן. היא אמרה שעוד לא מתאים לה לדבר בטלפון, אז השארתי לה את הטלפון שלי - והיא התקשרה בדיוק ביום הולדתי
אחרי יום חן שלחה לי מייל בו כתבה: "אני לא ממש חושבת שאני מושלמת, פתחתי את הכרטיס לפני שבוע...".
לאחר מספר התכתבויות במיילים (אז עדין לא היה מסנג'ר לכל אחד) נתתי לה את הטלפון שלי וביקשתי ממנה להתקשר. בהתחלה היא אמרה לי שעדיין לא מתאים לה לשוחח בטלפון, ואני אמרתי לה שכשתרגיש נוח - שתתקשר. העיתוי שלה לשיחת הטלפון היה אחד המדהימים: היא התקשרה ביום שלישי 5.11, בדיוק ביום ההולדת שלי (יום הולדת ראשון בלי סבתי האהובה). דיברנו שתי דקות בערך ואמרתי לה שאני בארוחת ערב משפחתית. ביקשתי ממנה לתת לי את המספר שלה ואמרתי שאחזור אליה.
באותו ערב התלבטתי אם להתקשר, כי ממש לא הייתי בטוח בעצמי, והיא היתה ממש חמודה. לבסוף אזרתי אומץ והתקשרתי. דיברנו שעות.
למחרת דיברנו שוב ארוכות, ובסיום קבענו להיפגש ביום שלאחר מכן, אבל היא הסבירה לי שבגלל שהיא עוד לא בת 18, אבא שלה לא מסכים שהיא תפגוש אותי. הוא הציב תנאי שעל מנת שניפגש הוא צריך לפגוש אותי וללחוץ לי את היד, כדי לוודא שאני לא איזה משוגע.
חן גרה באותה תקופה במכבים ואני בירושלים. באותו יום ביקשתי לצאת מהצבא מוקדם. יצאתי, התארגנתי, קניתי ורד, והייתי מאוד לחוץ, כי לא הייתי הבחור המושלם מבחינת מידות. ההורים שלי לא ידעו שנסעתי מחוץ לעיר, מה שעוד יותר הלחיץ אותי, פחדתי שהאוטו של אבא שלי ייתקע בדרך ואז אצטרך לקרוא לחילוץ.
בחצות אמרו הוריה שאני חייב לזוז, כי יש למחרת בי"ס
הגעתי לביתה בשלום. היא חיכתה לי בחוץ, לבושה טרנינג ומכנסיים קצרים, ומה שהכי חשוב - באמת מושלמת! ישבנו ודיברנו בערך ארבע שעות, עד שבסביבות חצות הלילה אמרו ההורים שלה שאני חייב לזוז, כי כבר מאוחר ויש לה מחר בית ספר,
הייתי צריך לבוא ללחוץ לאבא שלה את היד לפני הדייט
חן ליוותה אותי לאוטו. נשענו עליו, חיבקתי אותה כדי שלא יהיה לה קר, הסתכלנו זה לזה בעיניים, ואז היא שאלה: "אני אחכה עוד הרבה זמן שתנשק אותי?" אמרתי שלא ונישקתי אותה. כשהגעתי הביתה קיבלתי SMS – "היה לי ערב נפלא, נדבר מחר".
התאהבתי בה מיד והתחלתי לחזר אחריה כמו משוגע. קניתי לה מתנות, שלחתי לה פרחים וסמסים ודיברנו כל יום שעות בטלפון. באחד הימים שלחתי לה זר של מאה ורדים לבנים וגם ורד אחד אדום בצירוף הברכה: "יש המון בחורות בעולם, אבל את המיוחדת מכולן" וכנראה שזה שבר אותה, כי באותו יום נפגשנו עם חברים והיא הציגה אותי בתור החבר שלה, בפעם הראשונה. הסתכלתי עליה, נתתי לה נשיקה גדולה ולחשתי לה באוזן שאני אוהב אותה.
ההורים שלה בנו לנו יחידה קטנה בתוך הבית
לאחר כחודשיים בערך שללו לי את הרישיון, ואז די התחלתי לגור אצלה בבית עם ההורים שלה (הם ממש חמודים וקיבלו אותי כבן בית). גם אחרי שהחזירו לי את הרישיון הרגשנו שאנחנו לא יכולים להיות רחוקים זה מזה. בילינו המון יחד וכמעט גרנו יחד (בעיקר אני אצלה). כשהיא השתחררה, ב-2005, ההורים שלה בנו לנו יחידה קטנה בתוך הבית, ולפני שנתיים עברנו לדירה משלנו.
אחרי השבוע הראשון שלנו יחד הבנתי משהו: זה גורל, וכנראה מישהי למעלה דאגה לי. אני אסביר: לסבתא שלי קראו חנה, וכמו שאמרתי, הייתי מאוד קשור אליה. לפי דעתי היא רצתה לתת לי מתנה ליום הולדת, כדי לפצות על הבטחה שלא תוכל לקיים - להיות בחתונה שלי. לכן היא שלחה לי את חן כמתנת יום הולדת, שתהיה מישהי שתשמח אותי ותגן עלי כמו שהיא עשתה, והכי חשוב, שתהיה לי מזכרת ממנה בחתונה ("חן" זה חלק מהשם "חנה").
אני חייב להודות לעוד מישהי, לבחורה בשם רעוּת, שהיתה אז חברה של חן. אחרי הפגישה הראשונה שלנו חן סיפרה לחברות שלה עלי, ורעות אמרה לה "מה את יוצאת עם השמן הזה?" חן חשבה שלא יכול להיות שהיא תהיה כל כך רדודה ולא תצא עם אדם בגלל המראה שלו, כי היא עלולה להפסיד משהו.
אז בעצם בזכותה אנחנו יחד כבר יותר מחמש שנים, מאוד אוהבים, חיים בבית קטן עם גינה וגדר, שני כלבים (תות וקליאו) וחתול. אנחנו מוקפים במשפחה שאוהבת אותנו מאוד ומתכננים להתחתן בקרוב.
- גם אתם רוצים הזדמנות למצוא אהבה? הקליקו כאן
תם שלב פרסום הסיפורים. מחר, ב-14.2, ולנטיינ'ס דיי, יוצגו כל העשרה לבחירת הגולשים.
הפרס הגדול לזוג הזוכה: שני לילות וארוחת בוקר במלון "אגמים ישרוטל". הפרס השני: קורס ריקוד פרטי מתנת סטודיו "קצב הלב". חמשת המובילים יקבלו גם אלבום תמונות עם סיפורם האישי ומנוי להעברת האהבה הלאה - מתנות מ-JDate.
כל סיפורי "נפלנו ברשת"
לפנייה לכתב/ת 
