איילת יקרה, אני אוהב את נגה כספי שבתוכך
אז, בלי האיפור, בתלבושת אחידה ועם דמות לא מחמיאה במיוחד, היית כל כך יפה. אולי נגה כספי היא איילת האמיתית? הייתי רוצה להאמין שבתוך הכוכבת עדיין מסתתרת לה נגה
איילת יקרה,
אינטליגנטית, מופנמת, ביישנית וכל כך יפה. ככה הכרתי אותך, נגה כספי מ"עניין של זמן". יופי טהור כזה, יופי של שנות ה-80. תזכורת מהימים בהם עדיין לא היו מותגים, ימים בהם עוד היתה תלבושת אחידה בבתי הספר.
ואז, בלי האיפור, בתלבושת אחידה ועם דמות לא מחמיאה במיוחד, היית כל כך יפה. אולי נגה כספי זאת איילת האמיתית? לפחות ככה הייתי רוצה להאמין. הייתי רוצה להאמין שאת לא נינה מ"האסונות של..." ושאת לא זאת מ"גומרות הולכות", לא נעמה מ"בטיפול". הייתי רוצה להאמין ששם בפנים עדיין מסתתרת לה נגה שלא מבינה למה אהבה זה כל כך מסובך.
כולם היו מאוהבים בדנה ושרון
מי היה מאמין שמחנונית סימפטית תהפכי לסטארית. השארת את דנה ושרון מאחור ועברת לקידמת הבמה. כולם היו מאוהבים בדנה ושרון, אבל אני כבר שמתי לב אליך עוד כשהיית נגה.
והיום את מטאור, כוכבת-על: "פלורנטין", "חדר מלחמה" ו"בטיפול", שלא לדבר על הצלחותייך בארצות הברית. אבל אני מתגעגע לאיילת השחר (אולי בגלל זה בחרת את השם נגה?), לאיילת התמימה של תחילת הקריירה. ובקריירה שלך יש עקבות של האיילת ההיא: הצגות תאטרון, איורים לספרים... אל תתני לה להיעלם, כי בזמן האחרון מרגישים שהיא מפרפרת, מרגישים שהיא הולכת ונעלמת, איילת השחר ההיא. אל תתני לבחורה הקצת-סנובית אבל עם עקרונות להיעלם. אל תתני לדוגמנות להשתלט על חייך.
ואני יודע שאת לא תתני. אני יודע שכל מה שאת עושה מחושב. אני יודע שאצלך הכל צריך להיות מדויק. אני יודע שאת עדיין מייסרת את עצמך על כל תגובה רעה, על כל ביקורת. אבל לפעמים את מרשה לעצמך לשכוח, ליהנות. וזה טוב. לא צריך כל הזמן לנתח.
אולי צריך מידי פעם להיסחף, כי אצלך נראה שגם ההיסחפות היא מתוכננת. צריך לתת למי שאת באמת לצאת החוצה. עכשיו את יכולה להרשות לעצמך. עכשיו, כשאת כוכבת, את גם יכולה להיות נגה. נגה שהתאהבתי בה כנער. נגה שהזדהיתי עם מה שאמרה, שידעתי בדיוק איך היא מרגישה, ובכל זאת היתה בלתי מושגת.
הייתי מגמגם, אומר משהו מטומטם
ברור לי שאילו הייתי פוגש בך אז, בתור נגה כמובן, אפילו לא היית מסתכלת עלי. ולמרות שהיינו כל כך דומים, לא הייתי מצליח למשוך את תשומת לבך. הייתי מגמגם, אומר משהו מטומטם. ואת היית מרחמת עלי. לא היית משפילה אותי, היית מנסה להוציא אותי בסדר. היית מנסה לעזור לי לצאת מהסיטואציה עם טיפה של כבוד. לא היית מבינה שהעזרה שלך היא עוד יותר משפילה, לא היית מבינה שהרחמים שלך הרבה יותר כואבים מדחייה על הסף.
אולי לפעמים את נזכרת בנגה. אולי לפעמים את בוכה, לפעמים מדחיקה. אבל את יודעת שהיא תמיד תישאר שם, חסרת מנוחה ועם עקרונות.
ואני... אני יודע שלא היה וגם לא יהיה לי סיכוי. וטוב שכך. כי בשבילי את פנטזיה, וחבל לקלקל. אני אוהב אותך במלוא הבדיוניות שלך. אני אוהב אותך, או יותר נכון את הדמות שלך שבניתי בראש שלי. אני אוהב את נגה שאולי היא בכלל לא את, אבל עמוק עמוק בפנים יש לי הרגשה שהיא דווקא כן.
שלך,
דידי
היום ובמשך שבוע האהבה יתפרסמו כאן לכבוד ולנטיינ'ס דיי מכתבים לכוכבים, פרי מקלדותיהם של כותבי הערוץ.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
