שתף קטע נבחר

יותר משבכית על מות אהובך, בכית על עצמך

על חוסר היכולת, על פספוס האהבה, על החיים שגם ככה קצרים, אבל לעיתים ממש קצרים מדי, ואתה לא הספקת לנצלם עם אהוב ליבך. לאחר מותך בטרם עת, הית' לדג'ר היקר, תהיתי אם גם בחיים האמיתיים שלך פספסת הזדמנויות

הית',

 

הפעם הראשונה שראיתי אותך היתה ב"סיפורו של אביר", לא בדיוק סרט איכות או יצירת מופת, אבל משהו בתלתלי הזהב ועיניך התכולות, בשילוב שתי גומות חן עמוקות, שבה אותי. מצד אחד, שיחקת גבר-גבר מוכשר ואמיץ שניצח בכל קרבות הסיף שהשתתף בהן בתקופת ימי הביניים, ומצד שני היה שם משהו ילדותי-שובבי בחיוך עם תלתלי הזהב, ויחד נוצר מין שילוב מנצח של ילד-גבר שאף פעם לא יכולתי לעמוד בפניו.

 

ואז, כמה שנים מאוחר יותר, היתה הפעם השניה והבלתי נשכחת שצפית בך. זה היה במסגרת התפקיד שלך ב"הר ברוקבק", ללא ספק הסרט הטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות. למרות שרוב חברותיי דווקא התלהבו מג'ייק ג'ילנהול, ששיחק את אהוב ליבך בסרט, אני הייתי מרותקת לדמותך והתאהבתי בך שוב.

 

הפעם זה לא היה רק המראה, אלא גם בשל משחק משובח של דמות מאוהבת-מיוסרת. דמות שלצערי כבר פגשתי בה מספר פעמים בחיי האמיתיים. למרות שהסרט עוסק ביחסים הומוסקסואלים ובכל הבעיות החברתיות סביב יחסים מסוג זה באמצע המאה הקודמת, אני ראיתי בו סרט על אהבה לא ממומשת, ולא משנה מה הרקע בבחינתי, בין אם מדובר באהבה בין הומוסקסואלים, לסביות או סטרייטים. לרובנו יצא לפגוש את הטיפוס המאוהב אבל לא מסוגל לממש אהבתו. אתה שיחקת את הדמות הזו בצורה כל כך טובה, שלא פלא שהיית מועמד לאוסקר בשל כך.

 

אתה שיחקת את הדמות הגברית יותר, המופנמת. היית מסוגר ושתקן, לא היית מסוגל לבטא רגשות. ברגע הפרידה הקשה מאהובך, לאחר ששהית במחיצתו תקופה ארוכה, לא היית מסוגל להפגין את רגשותיך מולו. אבל דקה לאחר שכבר היה רחוק מהעין, הלכת הצידה והקאת את נשמתך. מכיוון שלא היית מסוגל לומר את שבליבך, זו היתה הדרך היחידה להתמודד עם חוסר האונים שלך.

 

פחדת פחד מוות לאהוב בגלוי

אהובך בסרט ניסה במשך שנים רבות לחזר אחריך, ליצור איתך קשר ולתכנן תוכניות משותפות לעתיד. אתה מצידך היית פסיבי. לא היית מסוגל ליזום. למרות שמאוד אהבת, פחדת פחד מוות לאהוב בגלוי. פחדת להכיר בעצמך כהומוסקסואל. פחדת מהסביבה.

 

הסצינה האחרונה בה אתה מככב היתה אחת המרגשות ביותר שצפיתי בהן בקולנוע. לאחר שאהובך מת, אתה מגיע לבית הוריו, עולה לחדרו, מוציא חולצה שלו מהארון, מריח אותה, ורק אז מאפשר לעצמך לבכות. אולי יותר מאשר על מות אהובך, בכית על עצמך. על חוסר היכולת, על פספוס האהבה, על החיים שגם ככה קצרים, אבל לעיתים ממש קצרים מדי, ואתה לא הספקת לנצלם עם אהוב ליבך.

 

לכאורה, הדמות שלך היתה אמורה לעורר רחמים, אבל במקום זאת עוררת את הזדהותם של כל אלה שחוו אהבה לא ממומשת. כזאת שכמעט היתה שם, והיתה יכלה להיות גדולה מהחיים. הרי היו שם כל הרגשות האלה, שאי אפשר להתבלבל לגביהם. אבל לא היה שם מימוש. במקום מימוש היה פספוס.

 

בכל מה שקשור לחייך האמיתיים, עקבתי בדריכות אחר הרכילויות. על סט הצילומים של "הר ברוקבק" פגשת את מי שנישאת לה מאוחר יותר, השחקנית מישל וויליאמס, שבמקרה גם גילמה את אשתך בסרט. כזאת שחוותה אהבה חד-צדדית איתך. היית נשוי לה, אבל מאוהב בגבר. באופן אירוני, נפרדתם גם בחיים האמיתיים.

 

בחודש שעבר התקבלה ההודעה על מותך בעקבות נטילת מנת יתר של כדורי שינה. גם כאן, באופן אירוני, היית בודד, גרוש, גרת בגפך בדירת הפאר שלך במנהטן. העוזרת מצאה אותך ללא רוח חיים במיטתך. תהיתי אם גם בחיים האמיתיים שלך פספסת הזדמנויות, היית מיוסר, לא הצלחת לממש אהבותיך. הצהובונים דיווחו שחווית דיכאון קשה לאחר הפרידה מאשתך. האם יש קשר בין הדברים? האם יש הקבלה בין תחושת הפספוס וההחמצה בסיומו של הסרט "הר ברוקבק" לבין החמצה של חיים מלאים ומאושרים שלך, השלובים בקריירה קולנועית מצליחה?

 

חיכיתי בדריכות לסרט הבא בכיכובך, אבל חייך נקטעו בדיוק בשלב בו כמעט היית בפסגה. במותך היית רק בן 28. אולי רצית למנוע את הנפילה שבאה מיד אחר כך. אולי עמוק בפנים, ומבחינה אישית, לא הרגשת שאתה קרוב לפסגה, ואולי אפילו הרגשת מאוד רחוק ממנה.

 

מה שבטוח, הית', זה שמעבר לתלתלי הזהב וגומות החן, גם בסרטיך וגם במותך, גרמת לי להרהר על אהבה ואי מימושה, על הצלחה ועל החמצה, ואולי בעיקר, לתהות על כל הנשמות האבודות והמבולבלות אי שם. מאחלת לכם לחטוף איזה שוק שיעורר אתכם ויזכיר לכם שהחיים קצרים, לכן לבלות אותם בחוסר מימוש או פספוס הזדמנויות זה בזבוז זמן משווע. לפעמים ההתעוררות נעשית מאוחר מדי.

 

נוח על משכבך בשלום,

 

מיצי

 

היום ובמשך שבוע האהבה יתפרסמו כאן לכבוד ולנטיינ'ס דיי מכתבים לכוכבים, פרי מקלדותיהם של כותבי הערוץ.


 

טוקבק כדורבנות:

עוד מכתב לכוכבת שכבר לא עימנו / יניב, ת"א

 

את המכתב הזה הכוכב שלי, אם לדייק הכוכבת שלי, לא תזכה לקרוא. לא מפני שהיא כוכבת סרטים שחיה בהוליווד ולא קוראת עברית, אלא מפני שהיא לא נמצאת איתנו. עוד. עפרה חזה.

 

אני יודע שזה סוג אחר של מכתב לכוכב, לא מסוג המכתבים הנוכחיים שנכתבים בשבוע זה בערוץ, לכוכבים הנוצצים והסקסיים. זהו סוג של אהבה והערצה לכוכבת מתקופת ילדותינו, תקופת התמימות והביישנות.

 

עוד כילד אני זוכר כל שנה את התחרויות בין עפרה לירדנה ארזי על תואר זמרת השנה של רשת ג', את מלחמות המעריצים ואת הדיו שנשפך על שמלתה של ירדנה ארזי (עכשיו אני יכול לגלות לך שאהבתי גם כמה שירים של ירדנה ארזי, אבל עזבי).

 

זוכר את ההצלחה באירוויזיון, ולאחריה ההצלחה באירופה ובעולם. גדלנו עלייך ועל השירים שלך, זו היתה תקופה שלא אשכח.

 

בתיכון ובצבא קצת התרחקנו (בכל זאת, את יודעת...). עם הזמן החלו להגיע כל מיני שמועות על מחלה הקשורה בך, ואז הגיע האישפוז. יום יום היינו מתעדכנים במצבך, שומעים את שירייך ומתפללים.

 

את אותו הערב לא אשכח: הייתי ברכב בדרכי הביתה מהמכללה, שומע את שידור המשחק של מכבי ברדיו. השידור נקטע כדי להעביר ידיעה מחדר החדשות. הקריין דן כנר נתן את ההודעה שהעביר דובר בית החולים בו אושפזה עפרה חזה. כל המערכות שבגופה קרסו, היא לא שרדה את המחלה. אמנם זה היה צפוי, אבל הכאב היה ממש כבד.

 

חוץ ממשפחה כואבת ואבלה ומעריצים שלא ישכחו אותך, השארת אחרייך את השירים הכל כך יפים, והם הזיכרון שלנו ממך, עפרה.

 

לא אשכח אותך, מקווה שאת שומרת על עצמך שם למעלה.

 

עד הרגע האחרון התלבטתי אם לשלוח את המכתב. אתם רואים מה החלטתי. אז לפני שתגידו: "מה הוא בא להכניס אותנו לדיכאון", ולפני שהדמעות יפרצו, אני רוצה לסיים בקטע מהשיר הכי יפה שעפרה חזה השאירה לנו, "לאורך הים":

 

"תגיד לי איך לעצור את הדמעות

תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות

תגיד לי למה אין אמת, רק הזיות

ולמה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות?

 

לאורך הים, אין גלים יש עולם

שנשבר לרסיסים על המזח

 

תגיד לי איך לעצור את הדמעות

תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות

כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים

אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם..." 


פורסם לראשונה 12/02/2008 08:59

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
משהו ילדותי-שובבי בחיוך
צילום: רויטרס
הית' לדג'ר עם מישל וויליאמס. נפרדת ממנה בסרט ובחיים
צילום: AP
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים