היית כמו מלאך, ואז עשית את השליח של הפיצה
סילביה סיינט. אני לא כל כך זוכר איך נחשפתי אליך בפעם הראשונה, אלא רק שאת נחשפת הרבה יותר ממני. הבנתי שפגשתי אותך כשהאמיגדלה שלי עמוסה זכרונות רגשיים שנצרבו במוחי ע"י תעשיית הסרטים ההוליוודית, המבוססת על טייפ-קאסטינג. את עוררת אותי, תרתי משמע
סילביה יקרה שלום,
אני סטודנט ישראלי שכותב באתר אינטרנט פופולרי לקוראי השפה העברית (ומאוד מתאמץ כרגע להתעלם מהעובדה שאת לא יודעת עברית..). שרית פרקול, עורכת הערוץ, ביקשה שאכתוב לכבוד ולנטיינ'ס דיי מכתב לדמות מסרט או ספר שהשפיעו עלי במיוחד, והחלטתי שאני רוצה לכתוב לך. אני לא ממש זוכר איזו דמות גילמת בסרט ההוא, לפני כ-15 שנה, והאמת היא שאני בכלל לא בטוח שאפילו היתה לך דמות בסרט ההוא. בשבילי היית סילביה סיינט.
הביטי, סילביה, אני לא כל כך זוכר איך נחשפתי אליך בפעם הראשונה, אלא רק שאת נחשפת הרבה יותר ממני, אבל זכור לי שזה היה בלילה קייצי, כמה ימים אחרי שחיים השמן מהשכונה דפק אצלנו בדלת, לבוש מכנסי צבא וללא חולצה, ואמר להורים שלי "אני חיים מהשכונה. אתם צריכים לשלם על הכבלים".
באותו לילה ישבתי לבדי בסלון אחרי שכולם כבר הלכו לישון. כמה דקות קודם לכן הסתיים הסרט "החיפושית הטורפת מטוקיו" או משהו בסגנון, ופתאום, מתוך שלג הנקודות הלבנות, הופעת מולי על המסך.
אוי, סילביה, כמה שהיית יפה בעיניי, עם השיער הבלונדיני החלק שלך, אף כפתור וזוג עיניים כחולות. הזכרת לי את השיר "אלינור" של המלך זוהר, "את יפה כמו מלאך". אגב, את אוהבת מזרחי? את יודעת שלאייל גולן יצא דיסק חדש? אם את רוצה, אני יכול לשלוח לך.
בכל אופן, באמת נראית לי כמו מלאך. היית כל כך יפה ותמימה בעיניי, כמו תלמידת תיכון יפהפיה, בדרכה להתרים למען קשישי העיר לקראת החורף הקר.
ואז נכנס לדירה שלך הטכנאי של הכבלים או השליח של הפיצה, או בעצם שניהם, ומצאתי את עצמי עומד בסלון וצועק לך: "לא! אל תעשי את זה! את לא כזאת. את לא שייכת לשם. את לא חייבת לעשות את זה", אבל את המשכת לתת להם להתקרב ולגפף אותך. "תראי, אם את צריכה עזרה אני כאן בשבילך. אנחנו נעבור את זה יחד. תברחי כל עוד את יכולה!" התחננתי.
זה היה רגע ששינה את חיי
עוד מבט:
פנטזיה ארוטית עולמית של דור שלם
שרית פרקול
"עמנואל", שעד היום נחשב בעיניי הדבר המדליק ביותר שנראה על מסך כלשהו (בתחרות לא-צמודה עם "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים") היה באמצע שנות ה-70 סנסציה. היתה ארוטיקה לפניו, היתה ארוטיקה אחריו, אבל לא היתה כמוהו. מחר ישודר בערוץ 8 סרט תיעודי על חלוץ הסקס הקולנועי המשוחרר
אבל את העדפת להראות לי שאת יכולה לעשות כל מיני דברים אחרים, ועוד עם שני גברים יחד. זה היה רגע ששינה את חיי, ולא רק בגלל שההורים שלי התעוררו מצעקותיי ותפסו אותי על חם.
את עזרת לי להבין שאני לא אדם חופשי. הבנתי שאני בן ערובה בידי האמיגדלה שלי. "אמיגדלה" יכול היה להיות אחלה שם של כוכבת פורנו, למשל אמיגדלה פינס, אבל את בטח יודעת שהאמיגדלה זה האזור במוח בו נשמרים הזכרונות הרגשיים שלנו. המנגנון מורכב יותר, אבל לא הכל צריך לסבך, נכון?
הבנתי שפגשתי אותך כשהאמיגדלה שלי עמוסה זכרונות רגשיים שנצרבו במוחי ע"י תעשיית הסרטים ההוליוודית. אותה תעשיית אשליות מבוססות טייפ-קאסטינג – השחקנית שנראית מלאכית תשחק דמות תמימה, השחקן שנראה רשע ישחק את הנבל, הזוג היפה והחייכני ישחק זוג מאוהב ומאושר וכו'.
פתאום הבנתי, שבמשך שנים של חשיפה לסרטים נצרבים באמיגדלה שלנו כפתורי רגשות שאינם קשורים למציאות הסובבת אותנו, המורים לנו מתי לשמוח ומתי להיעצב, מתי לחשוש ומתי להתאהב. כך, אנחנו לומדים להתאהב ברעיונות במקום באנשים, ומי שמתאהב ברעיון, סופו שיהפוך בעצמו ללא יותר מ... רעיון. אחר כך הוא מרגיש מבולבל ופונה לטיפול או לתיאוריות ניו-אייג'/ אולד-קייג' שונות ומשונות. את הצלת אותי מהגורל האכזר הזה, סילביה.
אז רק רציתי לומר לך תודה על שהורדת לי את הכאפה הזאת בזמן, למרות שאם כבר ספנקינג, אני מעדיף שלא להיות בצד המקבל. דעי לך, שמאוד אהבתי את המשחק שלך ב"לא, זאת לא אשליה אופטית 5". אם יזדמן לך מתישהו להגיע לישראל, אולי נעשה משהו יחד.
בהערכה,
אוהד שטראוס
נ.ב.
אני חש חובה מוסרית לידע אותך שאני אחרי מערכת יחסים מאוד ארוכה, כך שאני לא בטוח שמתאים לי משהו רציני כרגע.
לקריאת כל המכתבים לכוכבים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
