שתף קטע נבחר

"מה זה שמוכרים בנק רק לזרים?"

ישראל אליהו, בנו של שלמה אליהו, יודע מניסיון אישי כמה קשה לנהל עסק משפחתי ולהעבירו לדור הבא. כראש המרכז לעסקים משפחתיים, יש לו מה לומר על התנהלות ענקי המשק בתחום המשפחתי. בינתיים, במשפחת אליהו נערכים להכשיר את הנכדים לשליטה בבנק לאומי. ראיון מיוחד ל"כלכליסט"

בגיל 37 הציב לעצמו ישראל אליהו ייעוד: "המטרה שלי היא לקדם את המודעות בארץ לעסקים משפחתיים ולהעלות את התכנון לטווח ארוך לראש סדרי העדיפויות", הוא מצהיר בראיון ל"כלכליסט". "מטבע הדברים, לעסקים משפחתיים יש חסרונות ויתרונות, שהם בעיקר המוניטין והניסיון לאורך שנים. יש הבדל בין חייט שהתחיל לעבוד לפני שנה למשפחת חייטים בת 100 שנה. העניין הוא למצוא את שביל הזהב בין מטרת העסק, שהיא תמיד להרוויח, לבין הצורך בשימור ערכי המשפחה והמורשת שלה".

 

אליהו יודע על מה הוא מדבר. כבנו הצעיר של שלמה אליהו — בעליה של חברת הביטוח אליהו, המחזיק ב־10% ממניות בנק לאומי — הוא חווה על בשרו את האקלים הייחודי של העסקים המשפחתיים. אחיו הבכור, עופר, מנהל את חברת הביטוח המשפחתית כבר יותר מעשרים שנה, וגם ישראל עבד בה, 14 שנה, כמנהל תחום ההשקעות. אבל לאחר שסיים את לימודיו בבית הספק למינהל עסקים אינסאד בצרפת, הוא החליט לפרוש, ובסוף 2006 הקים עסק משלו, "המרכז לעסקים משפחתיים", שנועד לסייע לחברות משפחתיות לגבש תכנון אסטרטגי לשימור המורשת, לצד הצלחתו הכלכלית של העסק.

 

"רוב העסקים בארץ הם עסקים משפחתיים — טבע, בנק הפועלים, אפריקה ישראל ודלק, למשל", מסביר אליהו. "קיימים גם עסקים מגה־משפחתיים, כמו תנובה, שהיתה שייכת לקיבוצים, שכרגע נפרדים מהקשר המחייב. בטווח הארוך ההפסד יהיה של תנובה, שתאבד את המחויבות הרגשית של היצרנים שלה, שחשו גאווה כבני משפחה אחת.

 

"לעסקים משפחתיים יש מאפיינים שונים מאלו של יתר העסקים. אני מחלק את הנושא למודעות, תכנון, דרך ברורה והוגנת וכבוד. מדובר בתחום שמצריך מומחיות ואתגרים משל עצמו: העברת דורות, בעלויות, ירושות, מיסוי, ניהול. בארץ אין בכלל מודעות לנושא, והמטרה שלי במרכז לעסקים משפחתיים היא לעורר אותה. אנחנו מקימים מכון מחקר בשיתוף אוניברסיטת תל אביב, בונים קורס לתואר שני בתחום, מתרגמים לעברית ספרים כמו 'תכנון אסטרטגי לעסקים משפחתיים' ועוד".

 

להשקיע במשפחה

לטענת אליהו, העסקים המשפחתיים אינם רק שדה מחקר מרתק, אלא הזדמנות מצוינת למשקיעים. "לבנק השוויצרי קרדיט סוויס יש קרן נאמנות שמשקיעה בעסקים משפחתיים והניבה עד כה תשואת יתר", הוא אומר. "אני מתכוון לבנות בארץ תעודת סל שתשקיע בעסקים משפחתיים שעברו את התהליך שאני מדבר עליו. שטראוס זו דוגמה נהדרת להשקעה פיננסית בחברה משפחתית: זו חברה שעברה תהליכים של תכנון אסטרטגי, שבנויה במחשבה לכמה דורות קדימה. פעם בשנה הם מקיימים מועצה משפחתית, ומחבר הספר שהוצאתי בעברית, פרופ' ג'ון וורד, מגיע לאסיפה כיועץ. או למשל נוחי דנקנר. הוא הרי סוג של פגוע מעסק משפחתי, כשהמשפחה שלו רבה בגלל העסק הוא קם ועזב. ותראה איך הוא נוהג היום, למרות הכל: אבא שלו בעל מניות אצלו, וגם אחותו. הוא עדיין מעדיף אותה על כל אחד אחר".

 

מה בדיוק התהליך שאתה מדבר עליו בעסק משפחתי?

"חינוך לבעלות. לבעלים של חברה יש אחריות כבדה — לקבוע איך העסק ייראה עוד חמישים שנה. זה דבר שניתן לעשות רק בעסק משפחתי, כי בחברה לא משפחתית יש מנהל שכיר לחמש שנים, וכשהוא עוזב סדרי העדיפויות מתחלפים. אתה חייב לתכנן, להחליט מה סדר העדיפויות: משפחה או עבודה, הגשמה עצמית או כסף. השאלה שכל משפחה צריכה לשאול את עצמה היא אם הדור הבא נכנס לעסק. בני משפחה הם שותפים מלידה, לא כאלה שהתחברו מרצון. קשה להסתכסך עם שותף, אבל הרבה יותר קשה להסתכסך עם אח, וצריכים מנגנון שיפתור מחלוקות".

 

יש בעל עסק משפחתי שלא חושב על הנושאים האלה? תראה למשל את יהודה ויהודית ברוניצקי, בעלי אורמת, שמינו את הבן שלהם יורם למנכ"ל.

"חושבים — כן, אבל לא מתמודדים. האם יורם ישב בישיבות דירקטוריון כשהיה צעיר? ואם יש שלושה אחים, איך מחליטים מי ממונה? ונניח שהאבא מעדיף בן אחד על האחר, איך המשפחה מתמודדת עם זה? הפתרון הוא בתקשורת בין בני המשפחה. כאן אנחנו מגיעים למרכיב השלישי: הליך הוגן וברור, כמו מלוכה. במלוכה יש החלטה מראש שהבן הבכור הוא היורש. מהיום הראשון הבן השני יודע שהוא יהיה תמיד נסיך, אבל לא מלך. זה תהליך ברור, עקבי ומסודר. אם יודעים את זה מראש, הבכור גדל מהיום הראשון עם האחריות הזו ומתחנך לפיה. זה מונע בעיות במשפחה. היקבים בבורדו, למשל, הם יקבים גדולים. למה? כי שם רק הבן הבכור יורש. לעומת זאת, בבורגונדי יש המון יקבים קטנים, כי חילקו אותם בין הבנים לאורך הדורות בחלקים שווים".

 

למה האבא צריך לסמן מראש את היורש? למה לא לבדוק את הילדים לאורך שנים ואז להחליט על היורש?

"זה אפשרי אם כללי המשחק ברורים מראש ומקפידים על ערוצי תקשורת פתוחים בין ההורים לילדים. בגלל ההתפתחויות בשווקים ניתן היום, בכלים פיננסיים מתקדמים, לקיים כל תרחיש של רצונות בני המשפחה. אם יש למשל אח שרוצה לשמור על זכות הנכדים להיכנס לניהול העסק ולהשפיע אבל הוא עצמו לא רוצה לקחת חלק בניהול השוטף, אפשר להשתמש בסוג מסוים של איגרת חוב להמרה. כאן נכנס לתמונה עניין הכבוד. בעסקים משפחתיים חשוב במיוחד לשמור על כבודו של כל מי שמעורב בתהליך. תמיד צריך לזכור שהחיים שלנו הם בעיקר הדרך, חשוב איך אנחנו עושים את הדברים ולא רק המטרה והתוצאה".

 

הכל טוב ויפה, אבל האם משפחת אליהו מיישמת את התהליך הזה?

"אבא נמצא בשיא העשייה שלו. הוא ממוקד ברכישת בנק לאומי, וכשהוא ממוקד אין אצלו מקום למשהו נוסף. עיסוק בתהליך שאני מדבר עליו הוא הדבר הכי קשה שהוא יעשה בחיים, כי זה לקבוע את המורשת שתישאר אחריו".

 

ומה לגבי יצחק תשובה, שמינה את בנו אלעד לנהל את העסקים הבינלאומיים?

"תשובה האב נמצא בשיא העשייה שלו, והבן מנסה לעמוד בקצב. הכל די חדש, כי תשובה קנה את רוב פורטפוליו הנכסים שלו בחמש השנים האחרונות. זה שהאבא סימן את הבן זה יפה, ויש ביניהם יחסים מצוינים, אבל אין שם עדיין תכנון לטווח ארוך. הוא חונך את הבן, אבל זה עדיין לא שהם יושבים ומדברים מה יהיה הלאה. לכן דווקא הדוגמה הזו לא מתאימה לנושא העסקים המשפחתיים".

 

ירושה כתכנון אסטרטגי

אביך נחשב אדם שמרן. איך הוא הגיב לעסק? הוא קרא את הספר?

"בעיקרון הוא בעד. הוא מבין את המשמעות והצורך. קשה לו כרגע להיכנס לזה כי הוא ממוקד בלאומי, אבל אני מאמין שהוא ייכנס. במשפחה הגרעינית שלי אנחנו מיישמים את הנושא. אני, אשתי ושלושת הילדים, כולל ילדה בת שלוש, יושבים בכל מוצאי שבת וכל אחד מעלה נושא אחד שמקיימים עליו דיון בן חמש דקות. בשבוע האחרון הבן ביקש כלב. אחרי דיון שבו הוסבר לילדים על האחריות והחובות של טיפול בכלב, הם הבינו שלא יוכלו לקחת את זה על עצמם כעת. משפחה ועסק הם מערכות מקבילות שיכולות ללמוד זו מזו".

 

אם אתה כל כך מאמין בעסקים משפחתיים, למה עזבת את אליהו ביטוח?

"לקחתי בחשבון את המרכיבים המשפחתיים ועשיתי צעד אחד אחורה. אחי עופר משמש מנכ"ל כבר עשרים מתוך ארבעים שנה שאליהו ביטוח קיימת, כך שלפחות חצי מהקרדיט של הצלחת החברה שלו. אבא ממוקד בלאומי, וראיתי שיותר נכון מבחינתי לעבור מניהול בפועל בחברה לניהול אסטרטגי של הבעלות והתכנון לדורות הבאים".

 

ועדיין, לא ברור מה הניע אותך לעזוב ולעבור לעסוק בנושא הזה.

"זה התחיל בזה שלא היה לי מקום ברור שבו אני יכול להביא את היכולות שלי לידי ביטוי. אני אוהב אנשים, אני אוהב תכנון אסטרטגי, ואני יצירתי במציאת פתרונות. לכן התחום של תכנון אסטרטגי ותכנון פיננסי לטווח ארוך מתאימים לי".

 

איך אתה זוכר את אביך בגיל צעיר? הוא ניסה להשפיע על ההחלטות שלכם?

"הוא תמיד אמר שלא יתערב ותמיד עמד מאחורינו, וכך גם אמא. אי אפשר לומר שאין מסרים סמויים, כמו שהוא היה שמח לראות אותי בעסק. מאוד חשוב לו שאהיה לצדו".

 

אף שעברת לדברים אחרים?

"לא ממש הצלחתי להתנתק. אני עדיין מעורב במהלכים של חברת האחזקות. שמע, זה קשה. יש לי מצד אחד רצון להגשים את עצמי באופן עצמאי, ומצד שני מדובר בכזו אימפריה, שהמשמעות של הבאת היכולת שלי לידי ביטוי בתוך הארגון גדולה לאין ערוך".

 

קודם ניקח את לאומי

העובדה ששלמה אליהו רוצה לשלוט בבנק לאומי, הבנק היחיד מבין חמשת הבנקים הגדולים בישראל שהמדינה עדיין מחזיקה במניות שלו, היא כבר מזמן לא סוד. אליהו מחזיק ב־10% מהבנק, וכך גם המדינה. ביתר המניות מחזיקים הציבור (כ־55%), אלפרד אקירוב, יצחק תשובה, עובדי הבנק ואוצר התיישבות היהודים (5%–2% כל אחד). קבוצת ברנע, חברה זרה בבעלות משותפת של קרנות הגידור האמריקאיות סרברוס וגבריאל, לא הצליחה לקיים את ההתחייבות שלה במכרז ולכן תיאלץ עד סוף פברואר למכור חצי ממניותיה, ותישאר עם 5% בלבד. גורמים בשוק מעריכים כי אם אכן יגשים שלמה אליהו את חזונו ויהפוך לבעל השליטה בלאומי, יהיה זה בנו ישראל שייצג את המשפחה בדירקטוריון הבנק.

 

"אבא הוא המועמד הכי ראוי לשליטה על לאומי", אומר אליהו. "הוא היחיד שמחזיק במניה מ־1999, קרוב לעשר שנים. הוא האמין בחברה ובהנהלתה גם כשפרופסורים ורואי חשבון הצהירו שלאומי שווה חצי מההון והמניה נסחרה לפי שווי של חצי מההון. ואם זה לא משקיע לטווח ארוך, אדם ששם את רוב ההון הפרטי שלו במשהו שהוא באמת מאמין בו — אני לא יודע מי כן. אני לא מכיר אף משקיע פוטנציאלי בלאומי שיישאר כך לדורות".

 

מאיפה הלהיטות לרכוש את לאומי? הוא מנסה לסגור מעגל, משליח במגדל שהיתה חברה־בת של לאומי לבעלים?

"זה התחום שמעניין אותו. זה כבוד גדול להחזיק את הבנק שהקים את מדינת ישראל, ומי שמיקד את כל חייו בפיננסים בישראל, טבעי שישאף להיות הבעלים של הבנק הגדול בארץ".

 

ומה קורה עם המכרז?

"יש איזשהו חיפוש אחר הדוד מאמריקה שיבוא ויקנה בנק בישראל. יש לנו אזרח ציוני שכל רכושו נמצא בישראל ומתוך בחירה, הוא משלם מאות מיליוני שקלים מסים, ובמקום שתהיה לו עדיפות על גורם זר — מפלים אותו לרעה ומפרסמים מכרזים לזרים. מזל שלאומי לא נשלט היום על ידי הקרנות האמריקאיות, סביר להניח שהיה נפגע בצורה משמעותית מאוד מנפילת הסאב־פריים בעולם. הקרנות האלו יתפרקו בעוד ארבע שנים, ומטרתן היחידה היא לייצר לבעליהן רווח במהירות".

 

במה בדיוק מפלים אותו לרעה?

"מה זה צריך להיות שמוכרים את הבנק רק לגורם זר? המדינה משתמשת בכוחה כרגולטור להקנות למניות שיש בידיה צבע זהב (מניות שליטה), למרות שהן מניות רגילות לכל דבר ועל פי חוק החברות בישראל לא שוות יותר מהמניות שבידינו. גם למדינה וגם לנו יש 10% מהמניות הרגילות והאחידות של הבנק".

 

לא התייחסת לעובדה שלא קיבלתם אישור שליטה מהפיקוח על הבנקים.

"לא קיבלנו כי לא ביקשנו. האישור בנוי על שני עקרונות מהותיים. במישור ההוני אין לנו בעיה, וברור לנו שנצרף גורם זר לקבוצה כדי לפתח את לאומי בחו"ל, כי הבנק הרי לא יכול לגדול יותר בארץ. העיקרון האחר הוא יושר, ואין לנו בעיה במישור הזה כי אנחנו מחזיקים כבר היום באישור שליטה בבנק אגוד. אם נזכה, זה יהיה אתגר לדורות לשלוט בבנק עם מדיניות חברתית כמו לאומי. נצטרך לשלוח את הנכדים במשפחה מראש ללמוד את תחום הפיננסים".

 

אם הם ירצו, כמובן.

"מה זה אם הם ירצו? עובדה שאני פה ואחי פה. אתה צריך לתת להם את הכלים להרגיש חלק מזה. יש לי חברים שלוקחים את הילדים שלהם לישיבות דירקטוריון".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ישראל אליהו. הבן של
צילום: גלעד קוולרצ'יק
מומלצים