קודם ניקח את ברלין

"שוק האמנות בגרמניה הולך וגואה. יותר ויותר אנשים רוכשים אמנות. הם צעירים יותר, ורוכשים בעיקר יצירות של אמנים צעירים. ובכל זאת, זהו עדיין שוק שההיצע בו גדול מהדרישה", כתב פרופ' הרברט ברונר במאמר שהופיע במדריך תערוכות המופץ חינם בגלריות בברלין. פרופ' ברונר עצמו מתמחה במנהל עסקים ואמנות - התמקצעות שמאפיינת את תעשיית האמנות בעשור האחרון.

"קרפצ'יו", עבודה של נורית ירדן. למטה: עבודה של שטפן וייצל (העבודות מוצגות בגלריה "ארטנוילנד" בברלין)

בכל העולם אמנים צעירים מתקשים להגיע אל השוק ההולך ומצטמצם של רוכשי אמנות, ורבים אינם זוכים לחשיפה באמצעות גלריסטים או סוחרי אמנות. אחד הפתרונות המסתמנים הוא השיווק העצמי (Self-Marketing). במאמרו מזכיר פרופ' ברונר את האפשרות של מכירה עצמית דרך אתרים ברשת - מגמה שהסתמנה כבר מאמצע שנות ה-90' בגלריות וירטואליות, מרכזי נתונים ואתרי מכירה. ברונר מציין כמה פלטפורמות וירטואליות שמאפשרות תצוגה איכותית של יצירות.

אחד מהאתרים שהוקם כהתארגנות שאינה למטרות רווח, מאפשר לאמנים חשיפה קבועה ובנוסף מציע להם לקחת חלק פעיל כמשתתפים וכשופטים. אתר נוסף הוא גלריית האינטרנט White Wall, המאפשר תצוגת מכירה לצד אמנים אחרים או בעמוד אישי.

כמו כן, מציין ברונר במאמרו את "אמנות לכל" ואתר נוסף, שגם אם שמו ילדותי מעט, "iamiam", בכל זאת לא כדאי לזלזל במה שיש לו להציע. האתר מאפשר חשיפה ראשונה לבוגרי בתי ספר לאמנות באירופה, ומבקש לאפשר להם "למדוד את עצמם לעומת אמנים אחרים" ולהבין טוב יותר את שוק האמנות.

בעבור אמנים צעירים בישראל, החשיפה באתרי אינטרנט היא בשורה טובה: שכן בעוד התרגום המקומי למושג "פעילות אמנותית" הולך ומתרחב, בפועל הוא עדיין מצטמצם בעיקר להוראה. משאת נפשם של רבים מבוגרי המחלקות לאמנות פלסטית או צילום בישראל היא לחזור אליהן כמורה.

אבל שעות ההוראה הארוכות של אמנים צעירים שהצליחו להשתלב כמורים לאמנות, לא פעם בתנאי העסקה של עובדי קבלן, גורמות בסופו של דבר לשחיקה גדולה. ולא רק זה - במקביל, על אף מספרן ההולך וגדל של גלריות מסחריות, מספר האמנים שהן מסוגלות לייצג אינו גדול במיוחד. הפרסום באינטרנט הוא אמצעי הכרחי לאמנים בתנאים בהם ההכנסות מפעילות אמנותית בקושי מכסות את הוצאות המחייה שלהם.

ברלין היא הבירה החדשה

בראשית היה הסוהו בניו יורק. משאת נפשם של אמנים ישראליים בשנות ה-70' וה-80' היתה להציג באחת הגלריות הקטנות שצצו בו לצד סצנת המוסיקה והפרינג', והפכו אותו למה שהוא היום. בשנות ה-90' נדדו הגלריות מערבה, לצ'לסי שהיתה זולה יותר. וממש כמו בשיר, כבשנו את מנהטן, עכשיו כובשים את ברלין.

זמן קצר אחרי נפילת החומה, נהפכה ברלין לבירת האמנות של אירופה. היא גדושה מוזיאונים וגלריות - מסחריות וכאלה הקשורות לעמותות - בהן גם אחת, בשם ארטנוילנד, המנסה לחבר תרבויות ולדבר על עניינים פוליטיים. אמנים ישראלים החליפו את המשיכה האקסלוסיבית לגלריות בצ'לסי לאיזור ה-Mitte בברלין. מנגד, הסצנה האמנותית של ברלין (ולא רק היא) רואה בנו, משום מה, שלוחה אירופאית. מעין מובלעת של דמוקרטיה במרחב זר.

אין בברלין רגע ללא נוכחות של אמנות ישראלית. איה בן רון הציגה בשנה שעברה בהמבורגר בנהוף, מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית המצטיין באוסף עבודות בויס שלו ובאמנות אמריקאית משנות ה-60' וה-70'. בחודש שעבר הציגו סיגלית לנדאו וגיא בן-נר ב-KW, קונסטוורקה, בניין ציבורי ישן שופע חללי תצוגה עצומים בקנה מידה מקומי, הממוקם באוגוסטשטראאסה, לא רחוק מבית הכנסת החדש. אחרי שהציגה בישראל את "הפיתרון האינסופי", סיגלית לנדאו הציגה בברלין את המיצב "חדר האוכל", כולל מכונה לשטיפת כלים מהקיבוץ שקידמה את פני הבאים לגלריה.

כעת אפשר לראות במוזיאון הגוגנהיים הקטן והנעים, לא רחוק משער ברנדנבורג, את התערוכה "True North" שאחת המשתתפות בה - לצד חלל נפלא של רוני הורן וקיר עם גריד צילומי קרחונים נמסים של אולאפור אליאסון - היא אורית רף בעבודת 16 מ"מ מ-2001, Palindrome, שבה היא עושה פעולה סיזיפית של העמסת שמיכות לבד עבות זו על גבי זו בתוך איגלו, עם אינטרקאטים לזאב קיוטי המתהלך חופשי במרחבים המושלגים.

עבודה של אניסה אשכר. מתוך התערוכה בגלריה "ארטנוילנד"

לפני שנתיים נפתחה בברלין גלריה "ארטנוילנד" שמטרתה לייצר מרחב תצוגה משותף לשלוש התרבויות המונותאיסטיות: היהודית, הנוצרית והמוסלמית. הגלריה ממוקמת ברחוב שומן 18, בבית שהיה שייך

בעברו למשפחת שטראסמן היהודית ושימש קליניקה לנשים.

מאז מוצגות ב"ארטנוילנד" תערוכות קבוצתיות בנושאים בעלי אופי פוליטי מובהק. התערוכה הנוכחית נקראת "שפה ומגדר" ומשתתפים בה אניסה אשקר, אורסולה נויגבאואר, שטפן ווייצל, חנאן אבו חוסיין, נורית ירדן, ברנרד גרברט, דותן ופרי וטים אולריך. ערב הפתיחה כלל מיצג של דותן ופרי, שבו דותן הצמידה אל גופה העירום זר קוצים באמצעות חבישה הדוקה, ופרי צילם. תיעוד הפעולה מוקרן בחלל התערוכה, לצד שתי עבודות וידאו אחרות של הזוג. התערוכה נשענת על תיאוריות הקושרות שפה ומגדר והיום (חמישי) ייערך בה סימפוזיון בהשתתפות במאית תיאטרון איראנית ושתי תיאורטיקניות של מדעי התרבות – אחת יהודיה ואחת נוצריה – כולן תושבות ברלין.