איך נציב כוח בינלאומי ברצועה?

עזה תקועה לנו כמו קוץ, כמו בור ללא תחתית, כמו מלכודת. לא לבלוע ולא להקיא. למה שלא נחלוק את צרותינו עם העולם כולו?

בעוד שרוב העוסקים בנעשה ברצועה מתרכזים בתגובה שיש להשית על חמאס, בקסאמים ובמציאות הטרור שהם כופים על אזרחי הדרום, לפני הכל צריך להחליט מה רוצים להשיג, מה המטרה. רק אחר-כך יש לחפש ולמצוא מה לעשות כדי להשיגה.

הסתפקות במועט, קרי המשך המצב הקיים - אינה מטרה אפשרית או נבונה.אך גם השתלטות על הרצועה אינה הגיונית, היא הרי לא תביא לרגיעה ואף עלולה להרע את מצבנו. היא גם תביא לאחדות פלסטינית ולתמיכה ערבית בהמשך מעשי החבלה נגדנו ובהקזת דמנו. יש לשמור אותה רק כאפשרות אחרונה.

הסכם עם חמאס שיענה על דרישות מזעריות של ישראל - גם הוא אינו אפשרי בשלב זה, אם כי אפשר ומותר לנהל משאים ומתנים עם אנשיו בשאלות מוגדרות היטב, כמו שחרור גלעד שליט או סוגית המעברים, שיביאו לנו תועלת מוגבלת. ברם הסכם אי אפשר להשיג בדרך זו. אז מה נשאר?

ממלחמת לבנון השניה עולה ונגזרת הצעה שיש לבחון, למרות שלא בטוח כי זו הדרך הטובה ביותר: בדיונים שנערכו ב-12 ביולי, לפני תחילת המלחמה, הציע הצבא לתקוף תשתיות כדי להכניס את מדינות העולם לתוך הכאוס הלבנוני ולהשיג הסדר מהיר שיתאים למטרותיה של ישראל. תקיפת רובע דאחיה יומיים מאוחר יותר, גרמה כנראה לתפנית בינלאומית ולתמיכה רחבה בדרישותינו וגם להסכמה להצבת כוח רב לאומי בשטח. אישית התנגדתי לתקיפת רובע דאחיה, כיוון שצפוי היה שהמהלך יגרום להרג אזרחים לא מעורבים.

אך הלקח שאפשר ללמוד ממהלך זה הוא כי התערבות בינלאומית, הצבת צבא שעליו מוטלת האחריות להפסקת אש, היא חלופה שכדאי לדון בה בכובד ראש. לקראת הדיון נוודא שדרישותינו ימולאו כראוי, כדוגמת פיקוח ישראלי או פיקוח אמין אחר על המעברים, סגירת הים התיכון בפני הברחות וכן הלאה.

בחודשים האחרונים נראה היה כי יש נטיה בממשל הישראלי להעביר אחריות למצרים, אך זו סירבה וסיבותיה עימה. אולם הנטיה לא שככה. במידה שההצעה להביא להתערבות הבינלאומית היא רצויה, השאלה היא איך משיגים זאת במהירות?

תקיפת רובע דאחיה עשויה לשמש מודל להשגת המטרה תוך הכנסת שיפורים: תקיפה מאסיבית של מוסדות שלטון ובנייני משרדים ממשלתיים לאחר אזהרת אזרחים לעזוב אותם, תאפשר לתקשורת להציג את נחישותה של ישראל מהר יותר מכל סוכנויות המודיעין שפועלות בסביבה.

לפני כן עלינו להבהיר למדינות המעורבות מהן שאיפותינו, כפי שהבהרנו אותן לעולם בתחילת מלחמת לבנון השניה, כדי שפורומים בינלאומיים כמו מועצת הביטחון, האיחוד האירופי והליגה הערבית ידעו היטב מה דורשת ישראל. אם דרישתנו תכלול הצבת כוח בינלאומי חזק ואפקטיבי, אפשר להניח שהיא תתקבל במהרה, ובא לציון גואל.

לפי מהלך העניינים, אנחנו מתקדמים לקראת התערבות, אך המחיר יהיה מאות פלסטינים הרוגים במקום כמה בניינים הרוסים, אם נקפיד על אזהרה שכזו לפני החרבת מוסדות השלטון של החמאס.

ד"ר שמואל גורדון, מומחה לביטחון לאומי ומאבק בטרור