זהו זה! ולא אחרת

גידי גוב נמצא כרגע כמעט בכל מקום. מנויי yes יכולים לתפוס אותו מקטר בחינניות כהרגלו בתוכנית "הנרגנים" ובמקביל ב"פעם בחיים" (בחמישי פרק הסיום), שם הוא וגיל ריבה עושים מדיטציות בפאצ'ה מאמה, הקהילה הרוחנית של טיוהר בקוסטה ריקה. שאר האוכלוסייה יכולה לראות אותו בערוץ 10 כשהוא חנוט כמומיה בתחבושות כחלק מפאנל הכתבים של "גם להם מגיע", תוכנית הסאטירה החדשה של עוזי וייל וערן פיין (יוצרי "הרצועה"). לא ראיתם? טוב, אז אין מצב שפספסתם את גידי "אני לא ישן בפיג'מה!" גוב בפרסומת לאתר הממשלתי ברדיו.

חמש שנים הוא בחר לא להתמודד עם הפריים טיים אחרי הקדנציה השנייה של "לילה גוב", שהצליחה פחות מגרסת שנות ה־90 שלה וירדה מהמסך אחרי עונה בלבד. באותן שנים גוב העדיף להלך בשוליים עם תוכניות אוכל ובוקר, אבל לא נראה על המסך כמו גוב הקלאסי של "זהו זה" ו"לילה גוב", זה שהצליח במין גידיגוביות לא ברורה ונונשלנטית לתת לכל אחד קצת ואף פעם לא לתת את עצמו עד הסוף, כך שתמיד נשאר סוד תלוי הנוטף מחיוכו הציני וממבט עיניו הממזרי. והנה, בגיל 57, אחרי יותר מ־35 שנה באור הזרקורים, גוב חולש על הפריים טיים כמו בימים הקודמים, מה שמזכיר לנו שאם יש מגיע, גם לו מגיע להנחות איזה טוק־שואו או לייט נייט משלו.

"יצירתי? אני ממש לא. אני חתיכת... לא". גידי גוב (צילום: אוהד רומנו)

אנחנו נפגשים בבית קפה ברמת השרון, שם הוא גר, והוא מאוכזב מאוד מהעובדה שהגעתי ללא הכלב שלי, כפי שהצהרתי בשיחת טלפון מוקדמת. הוא מיד חוקר אותי למה לא הבאתי את הכלב ומפרט את רשימת בעלי החיים שהוא מגדל: "יש לנו כלבה מאומצת, קוראים לה מותק. ויש לנו שלושה חתולים - אני חתולאי בנפשי, אני מאוד אוהב חתולים - וגם הילדים שלי, כולם".

זאת אומרת שזה גן דומיננטי.

"מאוד. יש לי בת אחת שהיא אלרגית לחתולים, אבל מתה על חתולים. כל הילדים. לבן שלי יש חתול, לנו יש שלושה. הבת הצעירה חתולאית ואנחנו אוהבים שיש לנו נמרים קטנים בבית. אבל כלבים גם נחמדים. יש לנו חתול לבן בשם שלג וכשאני חוזר הביתה הוא רוצה נשיקה, אשכרה רוצה".

מעט אנשים מצליחים לשלב קריירה ארוכה ומגוונת כל כך ולהצליח לפנות אל מגזרים שונים ולהתחבב על כולם, והכל במין חוסר מאמץ חינני, שהוא סימן ההיכר של הכישרון האמיתי.

היה פעם משהו בחיים שנאבקת עליו? שנורא רצית ונאבקת להשיג אותו?

"לא".

מוזר, לא?

"לא".

כל מה שרצית קיבלת?

"כן".

איזה מניאק.

"אבל זה לא שאתה אומר 'אני רוצה...'. תראי יש לי תיאוריה: מגיל 10 והלאה כל מה שתחשבי עליו מספיק - יקרה. תגידי 'אני רוצה שיהיה לי אוטו גדול, בית גדול', זה יקרה.

חושב?

"בטוח".

בכוח המחשבה?

"אם זה רשום לך בראש, זה יקרה".

אילו דברים שרצית קרו?

"החל מבית, כלב, אוטו, משפחה".

תפקיד?

"אף פעם לא".

יא אללה, זה מדהים. יש אנשים שנאבקים ושורטים את דרכם לצמרת ולך הדברים פשוט קרו.

"לא, יש דברים שאני שואף לעשות והם לא קורים... בסדר, אני לא מלך העולם, אני אשמח להתערבב באיזה סרט. אני רושם בתיבה קטנה".

מה יש בתיבה? מה הם החלומות שלך עכשיו?

"אין לי. שיהיה נחמד".

אמרת "שיהיה נחמד"?

"שיהיה בסדר, את יודעת. אין פה דברים דרמטיים".

לא היית רוצה לשבת באוסקר עם סרט שאתה משחק בו?

"תקשיבי, אתמול בלילה - הקלטנו במג'יק וראיתי באוסקר את ה־4,000 שעות האלה. הייתי מתעלף בדרך לבמה. אני אומר לעצמי: 'מאיפה יש האומץ לעמוד מול 1,500 מגה סטארים ששולטים בחיינו, שמהפנטים אותנו. כל אחד מעצמה בפני עצמו. לא הייתי בכלל עומד בזה".

לא היית מצליח לשאת נאום?

"אפילו לא בארץ. זה פחד מוות, מפחיד נורא מול הקהל".

נורא מפחיד אותו קהל, אבל נראה יותר שגידי גוב פוחד לעבוד. אם זו ספת הטלוויזיה שמושכת אותו יותר, או היעדר סוכן שידחוף אותו לאורך כל הדרך, או העובדה שאפילו הטלפון שלו בבית מצלצל ללא הרף מבלי שמישהו יענה - לכל ההתנהלויות הקטנות האלה יש תשובה פוטנציאלית אחת: עצלנות.

אתה מצחיק, נראה לי שאתה יצירתי, אבל אתה לא כותב לעצמך. סוג של עצלנות?

"אני לא יצירתי, בואי נרגיע. אם יש לי כישרון מינימלי, זה אפילו לא כישרון. אני נהנה לזהות אנשים מוכשרים וטובים ונהנה לעבוד איתם ואני חושב שזה פותר לי המון בעיות. יש המון אנשים מוכשרים בשטחם ואני יכול לקחת אותם. לפעמים גם טעיתי ולא לקחתי ממה שהייתי יכול לקחת. אבל יצירתי? אני ממש לא. אני חתיכת... לא".

אז במה אתה טוב בעיניך?

"יהודי, בעל משפחה, ישראלי, חי בארצנו, משלם מיסים".

מה עם איזה דיסק חדש?

"תעשי את. תביאי לי שירים ואני אעשה".

אתה לא מחפש?

"מחפש, אבל זה חיפוש סיזיפי, מוחלט, 30 שנה. ולמצוא היום שירים... למרות שהוצאתי, אני חושב, לפני שנתיים דיסק עם

עמיר בניון. בערך לפני שנה וחצי, שנתיים".

איך שנה וחצי?! אנחנו ב־2008.

"מתי הוצאתי את זה?".

2004. בדקתי בוויקיפדיה.

"די! מה פתאום?! ארבע שנים עברו?! לא יכול להיות, בוויקיפדיה לא מדייקים".

עכשיו 2008 ואולי הוצאת אותו בסוף 2004, אז שלוש שנים. אבל אם היית כותב לעצמך זה היה נפתר.

"ואם היית הבת של קינדר ביצי השוקולד, גם היית פותרת לעצמך כמה בעיות".

איך ההרגשה לחזור לפריים טיים?

"חזרתי כי הציעו לי ונראה לי חביב. אבל זה לא פריים טיים, אלא פשוט טלוויזיה שאני אוהב ויכול לעשות. גם אם 'גם להם מגיע' היה בערוץ נישה הייתי עושה את זה".

עם כל הכבוד לפריחה המחודשת שלך, לא בא לחזור לך להנחות תוכנית טלוויזיה רק שלך?

"תמיד, אבל לא כמו משהו שעשיתי וזה לא משהו ממשי. כרגע אני לא מחפש, מרוצה ממה שיש ואם יבוא רעיון נחמד וחביב אבצע אותו".

לאט לאט מתחוור לי שהמילה "Cool" היא אנדרסטייטמנט מטורף לעומת גוב. הבנאדם לא זוכר מתי בדיוק הוציא דיסק ומתנהל מפה לשם ללא דרמות, בלי סוכן אישי שמסנן לו את השיחות. תוסיפו את העובדה שהוא מצחיק מבלי להתכוון - או יותר נכון מבלי ללחוץ - ונמצא במקום טוב בחיים, עם הטלוויזיה, האשה ענת גוב, הילדים והחתולים.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם לאורך כל השיחה איתו מרוח על שפתיי חיוך של חתול צ'שייר, כמו שבדרך כלל קורה כשמדברים עם אנשים שלא לוקחים את עצמם ברצינות יתר. אולי בגלל זה הוא הסכים לטוס במסגרת "פעם בחיים" לפאצ'ה מאמה בלי להתלבט לרגע. "מכיוון שהציעו לי דבר או שניים אחרים, זה כל כך רחוק מחיי הדבר הזה. ושמעתי על טיוהר, אבל ממש אוף אוף ברודוויי, לא ידעתי כלום. וכשלי ירדני צלצלה אליי ואמרה לי 'פאצ'ה מאמה' - ולא הייתי בחיים בקוסטה ריקה - הסכמתי".

כמה זמן לקח לך לצלול חזרה אל תוך החיים?

"מעט מדי לצערי".

אז לקחת משם משהו?

"אי אפשר שלא. אני מתגעגע לכל האנשים שם, ככה, בפשטות. אני לא עושה כלום שקשור לזה, היה לנו - לי ולגיל ריבה - מקסים. לו היה קצת יותר קשה - הוא רצה לדעת וחקר, ואני האחרון שמקפיד על בריאות, אבל אם מישהו משלם לך כדי שתחיה חיים בריאים איזה שבועיים, זה קסום. יוגה למשל".

לא עשית קודם?

"מעולם לא. ויוגה - אני לא מתמצא - זה יוגה שמתחילה בכסחנות: 6:00 בבוקר, קופצים 10 דקות במוזיקת טראנס כזאת ואז מתחיל השיעור ובסופו של דבר את מגיעה לאושר בל יתואר. היה קסום והסתדרנו נורא טוב, גיל ואני".

איך היה הסקס?

"הסקס היה נפלא. והוא מתוק".

אתם נראים טיפוסים הכי שונים בעולם.

"נכון, אבל כבר היו בינינו כמה טלפונים שאולי נעשה משהו ביחד וזה לא יצא. הוא מחובר הרמטית למשפחתו, לרונית ולג'וסי, מתקתק איתם שיחות כל הזמן. היה לנו סדר חיים של כביסות ו'תעיר אותי אחרי שאתה מתקלח'. הוא אהב לישון טיפה יותר. ושיחות על המרפסת ודיבורים ותשבצים ותשחצים".

ואם אחד מהילדים שלך היה רוצה ללכת לגור שם שנה?

"הייתי מאושר ובא לבקר אותו פעמיים בשנה".

אם ישלמו לי, אני גם אלך לזה.

"שילמו".

"לא הזיז לי לשנייה שצוחקים על אסתמטיים" גידי גוב ב"גם להם מגיע" (צילום: דודי מוסקוביץ')

אם לא הייתי מראיינת אותו כגידי גוב, השחקן, הזמר ובעיקר המוסד - כוורת, "הלהקה", "דיזנגוף 99", "לילה גוב", "זהו זה" - הוא היה רוצה שאראיין אותו כארכיטקט. או מורה. או ראש ממשלה. אחרי משא ומתן מול עצמו הוא הולך על

מורה־מחנך.

היית משתלט על כיתה של 30 מתבגרים?

"בטוח. לפעמים אני משתלט על קהל של 300 איש".

ואיך אתה משתלט על חבורה מופרעת ב"גם להם מגיע?"

"גם להם מגיע זה... עם ערן פיין ועוזי וייל".

מה, אתה מזכיר לעצמך?

"כן. כי יצאה לי שנה צפופה שאני ב...לא משנה. אני מכיר את עוזי וייל שכתב לי מערכונים עוד ב'לילה גוב'. הקימו את התוכנית החדשה וערן פיין התקשר ואמר עושים תוכנית כזאת וכזאת רוצה לבוא? ובאתי".

התוכנית קיבלה על הראש בגלל דמותו של יהורם גאון כלוקה בטורט. ערן פיין התנצל בפורום חולי טורט, עוזי וייל פרסם הבהרה. חשבתם שזה יהיה ככה?

"אני מודה שלא כל החשיבה על יצירת התוכנית נעשתה כגוש. אתה בא, רואה חזרות, אני לרגע אחד לא חשבתי שיש בעיה עם זה ואם זה לא היה לוקה בטורט והיה נאמר: 'הוא, יש לו את הבעיות שלו'... ברגע ששמו על זה תג, אז באמת הזדעקו. המחלה לא סימפטית, ראיתי תוכניות על זה. לא כולנו מושלמים. יש לנו כתב רכילות שהוא אסתמטי. אני אסתמטי מלידה, מחרחר את כל חיי בדרך לסטרואידים וזה לא הזיז לי לשנייה שצוחקים על אסתמטיים.

 אז ברור שהתוכנית לא כוונה לפגוע בטורטיסטים, אבל היא תוכנית מוקצנת וחביבה, ואני מקווה שבעיקר מצחיקה, על אנשים שהם לא פיקס והם לא טלוויזיה, ולכן עושים מה שהם יודעים לעשות: הם קצת נסוגים והם קצת לא נבונים, קצת הזויים. בעיניי היה נורא משעמם אם הכל היה רק פוליטיקלי קורקט וזה די מתקרב לזה. יש חוקי עישון, קסדות, איך לכנות יוצאי מדינה מסוימת. זו תוכנית בידור סאטירית שכיף לי מאוד להיות שם. אני שמח שיהורם גאון שם. אני חושב שהוא מקסים".

יודע מה עשה לי לא נעים? ויקה מ"הישרדות". כי יש לכם מוסר כפול. אתם עושים לה מה שאתם מבקשים שלא יעשו לכם - צוחקים עליה.

"העולם אכזר. לא באמת צוחקים עליה. היו לה תשובות. היא חמודה והיא עמדה בזה. אני חושב שויקה היתה מקסימה. ברור שבסבטקסט אתה אומר 'אנחנו רוצים להזמין את עמוס עוז אבל הוא עסוק אז החלטנו אושיה יותר גדולה'. אבל סליחה, היא עושה תואר למשפטים, היא יפה".

אז למה כשליאור אשכנזי אמר לכם לשאול שאלה לא שאלתם?

"כי זה הומור".

מה היית שואל אותה?

"הייתי שואל: 'ויקה, מה עם חייך? מה את לומדת? משפטים? איפה? מה את רוצה לעשות? איך את מרגישה?'. אולי זה לא היה דחוף, אבל זה באמת לא מעניין. אבל אני לא נאבק איתך כי אם חשת את זה, חשת את זה. היא לא חלשה. היא כוכבת 'הישרדות', לומדת משפטים, רשומה בסוכנות יולי ומבסוטה".

בתום הזמן שהוקצב לי אני ממהרת לשחרר את גידי חזרה לשקע האהוב בספה, אבל הוא מתעניין מה אני הולכת לאכול לארוחת ערב. אז אני מספרת לו.

ומה גידי גוב הולך לאכול?

"שום דבר. אכלתי כבר צהריים, זה מספיק לי".

אתה לא מנשנש מול הטלוויזיה?

"לא".

ואתה מבין היום על מה התוכניות?

"זה לא מזיז לי. לא אכפת לי על מה התוכניות. ממש לא אכפת לי. אם זה צבעוני, בפוקוס, יפה ויש איזה משהו שמוציא אותי מה... אז בסדר".