קפדוקיה: מסע שלא מהעולם הזה
אם השם קפדוקיה נשמע לכם מוכר, אבל אתם לא בטוחים על איפה זה בדיוק, אל תרגישו לא נעים - אתם לא לבד. נעם רוזנברג יצא לארץ הפלאות הטורקית, התעופף בכדור פורח, זחל בעיר התת-קרקעית וחזר לארץ בצער, ועם הרבה טעם של עוד
אם טורקיה מעוררת בכם אסוציאציות של שופינג, מעילי עור ובטן גב, תחשבו שוב. קפדוקיה, "ארץ הסוסים היפים" בטורקית, היא עולם אחר במלוא מובן המילה - היא נראית כאילו יצאה מתוך ארץ אגדות מופלאה, שכמותה אין בשום מקום אחר, ובה עמודי סלע עצומים, חרוטי אבן מרשימים וערוצי נחלים עמוקים.
חובבי הטבע מביניכם יתעניינו לשמוע כי מקור המראות הוא בהתפרצויות געשיות שהתרחשו במשך מאות אלפי שנים שבהן הומטרו שכבות של סלעי טוף על אדמת קפדוקיה. בחלוף הזמן, שחקו הגשמים ואיתני הטבע את הסלעים ויצרו בהם צורות מרהיבות. אבל גם בלי ממש להבין איך זה נוצר, אי אפשר שלא להתפעל.
(צילומים: נעם רוזנברג)
תושבי קפדוקיה הקדומים מצאו בפלא הטבע המקומי לא רק יופי - הם גילו שאפשר לחצוב בסלע בקלות, והחלו לבנות לעצמם בתים, מחסנים ואפילו כנסיות בתוך הררי הסלע. למגורים במערת טוף, כך הסתבר, יתרונות רבים, כמו למשל טמפרטורה קבועה יחסית במשך כל השנה, גם כשהחורף קר במיוחד וגם בקיץ הלוהט. גם באונסק"ו הכירו בייחוד של תופעת טבע זו והכריזו על קפדוקיה כאיזור מורשת עולמית.
מצב הרוח: נהדר
ההרפתקה שלנו החלה כאשר הגענו בערב בהיר ומלא כוכבים אל גורמה (Goreme), עיירה קפדוקית טיפוסית, שעודנה מנומנמת בעונה זו של השנה. בכביש הצר והחשוך בדרך למלון, צצו לראשונה זקיפי האבן הגדולים, ולרגע היה נדמה שנכנסנו לתפאורה דמיונית של ספר ילדים. לשמחתנו גילינו שלא רק בתים מקומיים שוכנים להם בתוככי ההרים, אלא גם מלונות בוטיק מקסימים חצובים בסלע, המאפשרים גם לתייר ליהנות מיופיו של הסלע מבפנים.אבל כמה שסלעי האבן הללו מרשימים מעל פני האדמה, אין ספק שמרגש הרבה יותר לראות אותם מהאוויר, וזה מה שחיכה לנו למחרת בבוקר. אם הייתם חובבי כדור פורח, ללא ספק הייתם מכירים היטב את קפדוקיה, משום שזהו אחד האיזורים הפופולריים בעולם לטיסה בכלי הטיס הז'ול וורני הזה. בשעת בוקר מוקדמת נסענו לאתר ההמראה. לפנינו נסע ג'יפ שגרר אחריו עגלה גדולה, עליה נח בבטחה סל נצרים ענק,שלתוכו אמורים להיכנס בערך 20 איש. קשה היה לדמיין איך הדבר הענק הזה אמור לעוף באוויר. כיוון שהיה בוקר עם רוח קלה, מדי פעם הפריח נהג הג'יפ בלון שחור, קטן ורגיל לאוויר, ועקב אחרי מסעו בשמיים כדי לראות את מצב הרוח בגבהים. כנראה שמה שגילה היה מבשר טובות.
לבסוף עצרנו בשדה רחב בעמק קטן, שמשני צדדיו מתמרים קירות אבן גבוהים. במיומנות מדהימה החלו הקפדוקים (או כמו שקראנו להם, אנשי צוות הקרקע) לפתוח ולמתוח בזריזות את הבד העצום של הבלון. מאוורר ענק החל לנפח את הבלון, ואז נוספה גם להבת אש ענקית, והבלון גדל והתנפח, עד שלאט לאט התחיל להתרומם מעל פני הקרקע. כפיליאס פוג ופספרטו בשעתם, קיפצנו פנימה אל סל הנצרים. ואז התחיל הקסם האמיתי.
פיליאס פוג ופספרטו, מאחוריכם
ממקומו ב"תא הטייס", בינות למיכלי הגז הענקיים ובדיוק מתחת למרכזו של פתח הבלון, ניווט הטייס את הכדור בעמק, מעל חרוטי האבן וקירות הסלע הגבוהים. קפדוקיה היפה נפרסה תחתינו, ויכולנו לראות את השדות והכרמים הרבים שבאזור, את הערים ואת צריחי המסגדים, וגם עוד כדורים פורחים במרחק - בשיא העונה מרחפים יותר מעשרים בלונים צבעוניים בו זמנית. נופפנו לשלום לחבורת התיירים היפניים בכדור ליד, והם תקתקו במרץ במצלמותיהם. לאחר כשעה שעברה במהירות וריחוף נמוך מעל צמרות עצים, נחתנו נחיתה רכה בשדה ריק. ובתוספת להבה קצרה ודחיפה קלה מאנשי צוות הקרקע , התיישב הסל הענק ואנחנו בתוכו בתוך מקומו הראשוני על עגלת הנגרר. שמפניה בתוספת מיץ ממותק והרמת כוסית לחיי "נחיתות רכות", ונאלצנו להיפרד מהבלון ומאנשי הצוות הנאמנים.
סוג של חוויה אנתרופולוגית לתייר
הערב זימן אותנו אל אתר בילוי יפהפה, שנתן לנו הצצה אל חיי הלילה נוסח קפדוקיה - שילוב של בילוי מקומי אותנטי עם קצת אטרקציות לתיירים. באולם רחב ידיים החצוב בהר הוגשה לנו ארוחה כיד הסולטן, ולאחריה תוכנית האמנותית שכללה הופעת תזמורת טורקית, ומופע ריקודי פולקלור המספרים סיפורי חיזור וחתונה. הנשים, כשהן עטופות בצניעות מכף רגל ועד ראש, מילאו תפקיד פסיבי בעלילה, והגברים קירקרו מסביבם בריקודי חיזור נמרצים. כמה דקות לאחר מכן החל מופע רקדנית בטן, שהלבוש שלה, בניגוד מוחלט לרקדניות, לא השאיר הרבה מקום לדמיון.
מלבדנו היו בקהל נשים צעירות מודרניות מאנקרה הבירה, שצהלו משולהבות מהבירה. גם התיירים היפניים היו שם, אחרי שהאלכוהול קצת שחרר אותם מרצינותם ומהמצלמה. לבסוף הוזמן כל הקהל לריקודים סוערים ברחבה, לצלילי מיקס מוסיקלי מעניין בין מוזיקה טורקית אותנטית עם YMCA. סוג של חוויה אנתרופולוגית לתייר המודרני.
בבוקר הלום אלכוהול התעוררנו בתוך מחילות מתפתלות של עיר תת-קרקעית עצומה. החוקרים סבורים כי עולם שלם של מחילות תת-קרקעיות מתפתל מתחת לפני השטח של קפדוקיה, כאשר ערים רבות כלל לא התגלו עדיין. מחילות שבהן הלכנו דווקא כן התגלו, והן נמצאות בעיר קיימקלי (kaymakli), ופתוחות לקהל. מוסטפה אג'ר, קפדוקי קטן קומה בן 73, הדריך אותנו במחילות העיר הקרירה. כבר 40 שנה שאג'ר, יליד המקום, משמש כמדריך במחילות העיר התחתית, אז הרגשנו בטוחים בידיו.
כמו אותם תושבים מלפני מאות ואלפי שנים (או לפחות כך ניסינו לדמיין), סיירנו בין חדרי השינה והמגורים, בין מחסני המזון ואורוות בעלי החיים, בין חדרי הבישול המשותפים ואפילו בחדרי התפילה עם המזבח במרכזם. גילינו שהקטע הזה עם הטמפרטורה באמת עובד. בזכות מערכת איוורור מחילתית מקורית אין תחושת מחנק, למרות שלעיר 8 מפלסים לעומק האדמה, ולמרות שבחוץ היה חם מאוד, העיר התחתית היתה ממוזגת ונעימה. לא בדקנו איך מרגיש שם כשבחוץ הטמפרטורה יורדת למינוס 20 מעלות, אבל אפשר להאמין לאג'ר שסיפר שהטמפרטורה נשארת נעימה.
חרוטים וריקודים. החוויה הקפדוקית במיטבה
מי שרוצה לפגוש את צורות הסלע המרהיבות של הטוף דווקא מעל פני השטח, מומלץ לעשות טיולים רגליים בערוצי הנחלים באזור. הנוף המשתנה מציע מסלולים מקסימים ועוצרי נשימה בין גושי האבן.
חוויה מרתקת נוספת היתה ביקור בבית משפחה מוסלמית טיפוסית לאזור, הגרה בתוך אחד החרוטים. למרבה המזל המשפחה לא היתה גבוהת קומה, כי גובה התקרה היה כמטר שבעים. הרצפה כולה כוסתה בשטיחים צבעוניים, במרכז החדר תנור הסקה והבנות הצעירות עסוקות בהכנת שיעורי הבית באנגלית. אב הבית החזיק בגאווה את בנו התינוק, והאם חילקה לנו תה תפוחים, המשקה הפופולרי לאירוח (חוץ מהתה החזק הרגיל). בתוך קירות האבן העבים נחצבו שני חלונות קטנים בשני צידי החדר, והקירות מעוטרים קווים-קווים, זכר לסימני החציבה שיצרו את החלל בתוך גוש האבן הגדול.
בצאתנו הרמנו מבט אל חרוטי הענק שמעלינו, ונפרדנו בצער מעולם האגדות. אין ברירה, צריך לחזור אל העולם האמיתי. רצינו לקוות שקפדוקיה תחכה לנו כמו שהיא עד הביקור הבא, אבל בעצם ידענו שהאדמה שעליה אנחנו נמצאים משתנה, נשחקת ונבנית מחדש כל הזמן. מעניין מה נמצא כאן כשנגיע בפעם הבאה.
- הכותב היה אורח חברת "מדרפט",
המשווקת טיסות ישירות וחבילות נופש לקפדוקיה
לפנייה לכתב/ת 
