התייקרות הנפט מסכנת גם את המשטרים הערביים צילום: AFP
קשה לראות את צה''ל יוצא למבצע ממושך בחמאסטן העזתית, כשהדולר חלש וספקיות הנפט אוחזות בגרונן את כלכלות המערב והמזרח"
הגידול ברווחי הנפט מאפשר לאיראן להקצות יותר משאבים להאצת תוכנית הגרעין ופיתוח הטילים, וצפוי כרסום חמור בנכונות של אירופה וסין להפעיל עליה לחץ כלכלי ודיפלומטי"
כשהמשק משגשג וצומח, אפשר לספוג - מלחמת לבנון כמעט שלא השפיעה על המצב הכלכלי. לא כך כשהתוצר הלאומי מצטמצם והדולר צונח"
לא רק המשקיעים והיצואנים סובלים מצניחת הדולר והבורסות; גם שדרות ואשקלון עלולות להיפגע ממנו, כלכלית וביטחונית. ואיראן עתירת הנפט? היא צוחקת כל הדרך לבנק - ולפצצה
פורסם:
18.03.08, 14:08
מיתון כלכלי במשק האמריקני והגלובלי, צניחות שערים בשוקי ההון בשילוב נסיקת מחירים בשוק הנפט - אלו בשורות רעות מאוד לא רק למשקיעים בבורסה וליצואנים בישראל; גם תושבי שדרות ואשקלון עלולים להיפגע מהם, כלכלית וביטחונית. קשה לראות את צה"ל יוצא למבצע נרחב וממושך בחמאסטן העזתית, כשהדולר האמריקני חלש וספקיות הנפט במזרח התיכון אוחזות בגרונן את כלכלות המערב והמזרח. המשבר הכלכלי עלול גם להעצים במידה ניכרת את האיום האיראני, ובה בשעה לכרסם ביכולת של ישראל והמערב להתמודד עמו מדינית וצבאית. הקשר שבין המשבר הפיננסי בארצות-הברית להחמרת האיומים הביטחוניים על ישראל אינו ישיר, אך ממשי.
שוק ההון הגלובלי הגיב בהיסטריה להאטה במשק האמריקני. גם במדינות שכלכלתן איתנה נרשמו ירידות שערים חדות, שצמצמו באחוזים רבים את הנזילות וכוח הקנייה - מה שעלול להביא להאטה גם בהן. ההקטנה בביקושים בארצות-הברית והיחלשות הדולר הביאו גם לחשש כבד מפני הפסדים בקרב החברות והמשקים באירופה ואסיה, המייצאים חלק ניכר מתוצרתם לאמריקה. ואם בכך לא די, באה האמרת מחירי הנפט והוסיפה על קשייהם של המשקים התעשייתיים. מה שקורה כעת אצלנו הוא רק דוגמית למה שמתרחש במדינות האיחוד האירופי, ביפן, בסין ובהודו. כולם חוששים וכולם תרים אחר שוקי ייצוא חדשים, שיחליפו את המשק האמריקני. לפחות עד שזה יתאושש מהמשבר. התוצאה: תחרות חריפה וחסרת עכבות בשוק הסחר העולמי.
היחידות שאינן נפגעות ואינן צפויות להיפגע מהמשבר הן יצואניות הנפט הגדולות: רוסיה, מדינות המפרץ הערביות, איראן, ונצואלה ואולי גם נורבגיה. רווחיהן אמנם נשחקים במעט בגלל חולשת הדולר, אבל הררי הפטרודולרים שהן צוברות בגלל עליית מחירי הנפט מפצים אותן.
ההשפעה המיידית והמדאיגה ביותר של המשבר הכלכלי על ביטחון
פרשנות כלכלית
ריח חריף של מפולת / מיכה אסטרחן
הפעם מדובר בסיכון של התמוטטות המערכת הפיננסית, שתביא בעקבותיה מיתון קשה במיוחד וירידת מחירים
ישראל נוגעת לאיראן. הגידול ברווחי הנפט מאפשר לה כעת להקצות יותר ויותר משאבים להאצת תוכנית הגרעין ופיתוח הטילים, כמו גם לרכש מאסיבי של מערכות הגנה והתקפה קונבנציונאליות, אשר יקשו על תקיפתה. לצד זאת, צפוי כרסום חמור בנכונותן של אירופה וסין להפעיל לחץ כלכלי ודיפלומטי על טהרן, כדי שתשעה את תוכנית העשרת האורניום. חברות ייצוא ובנקים בגרמניה, איטליה והולנד, למשל, יפעילו כעת כל מנוף לחץ אפשרי על ממשלותיהן כדי למנוע חבילה נוספת של סנקציות כלכליות על איראן. התעשייה הסינית זקוקה עתה יותר מתמיד לנפט במחירים נוחים, שיפצה אותה על הפסדים בייצוא לארצות-הברית. לכן די יהיה בקריצה של אחמדי-נג'אד, כדי שהנהגת המפלגה בבייג'ינג תתייצב לסכל כל יוזמה אנטי-איראנית במועצת הביטחון.
אם בכך לא די, ישראל תצטרך לשקול עכשיו היטב כיצד תגיב הקהילה הבינלאומית (חוץ אולי מארה"ב ובריטניה) אם תחליט לפעול צבאית לשיתוק מתקני הגרעין באיראן. כמעט ברור שישראל תואשם לא רק בתוקפנות, אלא גם בנזקים שתסב איראן למתקני הנפט במפרץ כתגמול - שמן הסתם יביא לעליית מחירים נוספת. סביר להניח שישראל במקרה כזה תוצג כאחראית ישירה ובלעדית להחרפת השפל הכלכלי העולמי, ובמועצת הביטחון אולי אף ידרשו להטיל עלינו סנקציות. השורה התחתונה: במצבה הנוכחי של הכלכלה הגלובלית, לא רק שאיראן תוכל להאיץ את תוכנית הגרעין שלה, אלא שגם היכולת של ישראל והקהילה הבינלאומית לסכלה באמצעים כלכליים או צבאיים הולכת ונחלשת, ככל שהמשבר הכלכלי העולמי מעמיק.
דלק במקום רכש
סביר להעריך שגם במצב של מיתון כלכלי עמוק, וושינגטון לא תחזור בה ממחויבותה לביטחון ישראל. היא לא תקצץ בסיוע הביטחוני הרגיל (2.3 מיליארד דולר לשנה) וגם לא בזה הנוסף לו התחייב הנשיא בוש (30 מיליארד דולר לעשר שנים, החל ב-2009). ראוי לציין ש-76% מהסיוע הביטחוני הזה משמש את ישראל לרכישות בתעשיות הביטחון והאנרגיה האמריקניות, מה שמסייע לכלכלה האמריקנית המדשדשת. אבל דלק המטוסים, שישראל רוכשת בכספי הסיוע, התייקר מאוד בגלל התייקרות הנפט הגולמי - מה שמחייב את ישראל להוציא חלק גדל והולך מהסיוע על צרכים שוטפים של תפעול צה"ל. הדבר בא על חשבון הרכש, המשרת את ההצטיידות ובניין הכוח העתידי.
אבל הפגיעה העיקרית נוגעת לנתח מהסיוע הביטחוני האמריקני - 26% מהסכום הכולל - שישראל רשאית להמיר לשקלים. נתח זה איבד כמעט רבע מערכו בחדשים האחרונים בגלל היחלשות הדולר. כבר היום נאלצת מערכת הביטחון למחוק מתקציבה ל-2008 סכום המתקרב לחצי מיליארד שקלים, שמקורם בהמרה של כספי הסיוע. סכום נכבד מאוד, שחסרונו יחייב לשקול מחדש ואולי לפרוש על פני שנים רבות יותר תוכניות פיתוח והצטיידות באמצעי לחימה כחול-לבן. מערכות לייזר ליירוט טילים ורקטות, למשל.
כלכלנים ופוליטיקאים בישראל מזכירים לנו השכם והערב כי המשק הישראלי איתן ומסוגל לספוג ולשרוד את תהפוכות הכלכלה העולמית. אבל ההאטה בייצוא בגלל היחלשות הדולר כבר מורגשת, והירידה בהשקעות מבחוץ עוד תורגש ותחריף. נגיד בנק ישראל כבר הנמיך את תחזיתו לגבי שיעור הצמיחה של המשק. גם ההכנסות ממסים צפויות לפחות לעומת שנים עברו - ועמן היכולת של הממשלה והמשק לשאת בנטל הביטחוני. שיקול זה עתיד כמעט ללא ספק להשפיע על החלטת הממשלה אם לצאת או להימנע ממבצע צבאי גדול בעזה. מבצע כזה יחייב את המשק לשאת בנטל גדול של גיוס מילואים ולחימה. עלות כל יום לחימה ברצועה מוערכת בכ-20 מיליון שקלים - צא וחשב כמה תעלה שהות של כמה חודשים ברצועה, שבמהלכה תצטרך ישראל לדאוג גם לכלכלתם ורווחתם של כ-1.3 מיליון תושביה.
מאל-ג'זירה הישר למועצת הביטחון
במצב שבו המשק משגשג וצומח, אפשר לספוג את זה - מלחמת לבנון למשל כמעט שלא השפיעה על מצבו הכלכלי של המשק. לא כך כשהתוצר הלאומי מצטמצם והדולר צונח. אם יחריף המשבר הכלכלי העולמי, אנו עלולים להיקלע לשוב למצב של 2003-2000, אחרי שבועת ההיי-טק העולמית התפוצצה וישראל נקלעה ללחימה אינטנסיבית באינתיפאדה השנייה. רק צעדי חירום כואבים מאוד הצילו אז את כלכלת ישראל מקריסה. ספק אם הממשלה היום תרצה להיקלע למצב דומה בגלל פעולה בעזה, שמחירה הכלכלי יהיה גבוה לעין ערוך מ"חומת מגן".
גם הזירה המדינית תהיה כעת פחות נוחה למבצע גדול בעזה. מנופי הלחץ שסעודיה ואירופה יכולות להפעיל על ארצות-הברית הם כעת ארוכים מתמיד. נקל לשער מה יקרה כש"אל-ג'זירה" תתחיל כדרכה לשדר תמונות זוועה מהלחימה ברצועה, שיעוררו תסיסה בעולם הערבי. תסיסה זו, שתסכן משטרים ערביים, תריץ אותם לוושינגטון ולאו"ם, ואז גם ממשל אמריקני אוהד עשוי לדרוש את פינוי הרצועה, עוד בטרם השלימו צה"ל והשב"כ את יעדי המבצע.
מכלול שיקולים זה עשוי להשפיע על הממשלה להמשיך בקו הפעולה הצבאי
הנוכחי בעזה, או להסכים ל"הודנה" עם חמאס. לפחות עד שהמצב הכלכלי אצלנו ובעולם יתייצב וישתפר, והמערכות ליירוט רקטות וטילים יבשילו לכדי יכולת מבצעית. אולם הניסיון מלמד שהאירועים בשטח חזקים לפעמים יותר מכל שיקול רציונלי. רקטה קטלנית או פיגוע עתיר נפגעים עלולים להכריח את הממשלה לזנוח את השיקולים הכלכליים המדיניים, ולתת לצה"ל "אור ירוק" למבצע הגדול. במקרה כזה תצטרך הממשלה לנקוט מדיניות כלכלית מרסנת, שתפנה משאבים מצריכה אזרחית לביטחון.
לבסוף, כשמדובר בביטחון הלאומי של ישראל, אי אפשר להתעלם מהשפעת השפל הכלכלי בארצות-הברית על מעמדה ואחיזתה באזור. במצב שבו המערכת הפיננסית האמריקנית קורסת, יתקשה הממשל להמשיך להזרים טריליוני דולרים מדי שנה לעיראק. הקונגרס לא יאשר זאת. גם הלחץ על הממשל הבא לסגת מעיראק יגבר מאוד. אם זה יקרה בשנתיים הקרובות, פירושו של דבר ניצחון מוחץ לאיסלאם הקיצוני במזרח התיכון, שיתורגם כנראה לגל גואה של טרור מבית היוצר של הג'יהאד העולמי. ישראל תהיה בין הראשונות לספוג את גלי ההדף.
נותר רק לקוות שהממשל הנוכחי יידע לפעול מהר ובנחישות, כדי שהשפל הכלכלי העולמי יהיה קצר מועד. במקביל, יש לקוות שגם השליטים הערבים החולשים על מרבצי הנפט יגדילו את התפוקה, בהבינם כי הזינוק במחירי ה"זהב השחור" מסכן את יציבות משטריהם ואת השקעותיהם במערב.
