הביצה שהתייבשה
למה בעצם יובשה ביצת החולה? כמה זמן לקחו העבודות ומה עשו הסורים שלא בדיוק התחשק להם שעם ישראל ייבש ביצה? האזינו להיסטוריה בעוד פנינה נוסטלגית של קול ישראל
העבודות לייבוש ביצת החולה החלו באפריל 1951 ונמשכו - בשני שלבים - עד סוף באוקטובר 1957. מטרת העבודות היתה להוסיף לחקלאים בעמק החולה - העמק החולֶה, כפי שהיה מי שכינה אותו - עוד כ-60 אלף דונם אדמה חקלאית. היקף העבודות ומספרם הגדול של העובדים הפכו את הפרויקט לאחד ממפעלי התשתית הגדולים של ראשית ימי המדינה.
הסורים, שצפו על המפעל ממרומי הרמה הסורית (לימים רמת הגולן), התנגדו לעבודות וכבר בתחילתן ירה הצבא הסורי אש לעבר הפועלים ואנשי צה"ל ומשטרת ישראל שאבטחו אותם סמוך לקו הגבול. בהפגזות נפצעו 20 שוטרים, ונפגע בית הילדים של קיבוץ עין גב. ימים אחדים אחר גך נהרגו באש הסורים שבעה שוטרים.
על אף ההתנכלויות המשיכה הקרן הקיימת לישראל בעבודות, וב-1953 הושלם השלב הראשון, במהלכו הורחב הועמק אפיק הירדן כדי שיוכל לקלוט את מי הביצה ההיסטורית. בשלב השני נחפרו תעלות ניקוז, וכעבור חמש שנים - לאחר שהוצאו מהביצה כשלושה מליוני טונות של אדמת כבול ובוץ - נעלם האגם.
ב- 1964 הוכרז החולה המיובש כשמורת הטבע הראשונה בארץ, אך רק בשנות ה-80 וה-90 החל תהליך של שיקום שכלל הצפה של הימה.
הקטע נכלל בתקליטור "קולה של המדינה" המצורף לספר "קול ישראל מירושלים - מדינה מאחורי מקרופון", שמוציאה רשות השידור לרגלל חגיגות שנות ה-60 למדינת ישראל. הללויה!
קטעים נוספים כמו הכרזת המדינה או פתיחת תקופת הצנע, תוכלו למצוא כאן.
היסטוריה ישראלית על ציר הזמן - כנסו לכאן
