נמיביה: הקסם של השממה
נמיביה היא אחד היעדים המסקרנים ביותר ביבשת אפריקה, שבה תפגשו בעיקר שמורות טבע ענקיות ודיונות אינסופיות. עינב ברזני יצא להרפתקה באוקיינוס החולות של הלבבות הבודדים
נמיביה היא אחד היעדים המסקרנים ביבשת אפריקה - מדבר צחיח, מרחבים פתוחים, שמורות טבע ענקיות ומרבדים אינסופיים של דיונות חול מהגבוהות והמרשימות ביותר בעולם.
נמיביה ממוקמת בין האוקיינוס האטלנטי למדבר קלאהרי, שיטחה כ-825 אלף קמ"ר (פי 40 ממדינת ישראל) וחיים בה פחות משני מיליון אנשים. זו מדינה של מרחבים פתוחים, ואלו המחפשים את הבדידות, יכולים למצוא עצמם גומאים מרחקים ארוכים מבלי לפגוש נפש חיה.
בעבר הרחוק היתה נמיביה קולוניה גרמנית (רוב השמות במדינה הם עדות לכך), ועד 1989 היא היוותה חלק מדרום אפריקה - שתי העובדות הללו הופכות את הטיול במדינה לנוח יחסית, משום שעדיין קיימות במדינה תשתיות דרום אפריקניות מסודרות.
ימין ושמאל - רק חול וחול (צילומים: עינב ברזני)
במערב המדינה, לאורך רצועת החוף, נמצא כבר למעלה מ-80 מיליון שנה מדבר נמיב. במזרח חולקת נמיביה גבול עם בוצואנה ובצפון עם אנגולה. רצועת קאפריבי הממוקמת בצפון מזרח המדינה נמתחת עד למשולש הגבולות עם זמביה וזימבבואה.
מסעי בנמיביה החל בטרמפים מדרום אפריקה. לאחר חציית מעבר הגבול הדרומי עם ויזה שהוכנה מבעוד מועד בקייפטאון, התחלנו בטיול צפונה. טיול תרמילאים בנמיביה נחשב מעט מסובך, מכיוון שהתחבורה הציבורית כמעט ולא קיימת. עם זאת, תשתית הכבישים מודרנית ואיכותית. אנו נעזרנו בטרמפים וברכב שכור בשטחי השמורות.
רק לא לשכוח לסגור את הפה
בירת נמיביה, ווינדהוק (Windhoek), נמצאת במרכז המדינה, היא נראית כעיר מערבית מודרנית לכל דבר וחיים בה שחורים ולבנים (מתיישבים גרמנים בעיקר). מווינדהוק עשינו את הדרך לחוף האוקיינוס האטלנטי, לעיר השנייה בגודלה בנמיביה - סוואקופמונד (Swakopmund).
בסמוך לחוף ישנו אזור ענק של דיונות חול-ים, שם העברנו את שעות הבוקר בטיול טרקטורונים על גבי הדיונות. הטיול כלל תדריך קצר, כ-40 דקות נסיעה מאתגרת והמון חול. לאחר נסיעה קצרה בטרקטורון מצאנו עצמנו בתוך אוקיינוס של חולות זהובים ללא נפש חיה מסביב. טיול טרקטורונים לראש הדיונות מקנה אפשרות לתצפית נהדרת על כל האזור עד לחופי האוקיינוס.
משייטים באוקיינוס של חולות זהובים
בהמשך היום החלטנו להתנסות ב"סקי דיונות" על גבי אחת הדיונות הגבוהות באזור, לשם כך קיבלנו מין לוח עץ דק עליו מרחנו וקס לשיפור המהירות והביצועים, הרכבנו משקפי מגן, סגרנו את הפה, נשכבנו על לוח העץ, הרמנו רגליים וגלשנו במהירות 70 קמ"ש את כל הדרך למטה. הבעיה הגדולה הייתה לטפס חזרה לפסגת הדיונה בגובה 150 מטר...
לעת ערב באזור החוף ניתן לצפות בשקיעות מרהיבות באדיבות המדבר בעוד מאות עופות מים, מעטרים את שלוליות המים הקטנות באזור. למחרת המשכנו לוולויס ביי (Walvis bay) שם ישנה לגונה בקרבת מפעלי מלח בה נאספים דרך קבע אלפי עופות פלמינגו ורודים.
המראות השכיחו את החום
מווינדהוק הבירה יצאנו לנסיעה בת חמש שעות (שעה אחת על כביש סלול ועוד ארבע על דרך עפר), לכיוון קניון ססריאם (Sesriem). הקניון שאורכו כשני ק"מ ועומקו כ-30 מטר מזכיר את הנוף במדבר יהודה, וכשהגענו שרר במקום חום כבד. הקמנו אוהלים בשטח הקמפינג, הצטיידנו במים ויצאנו לסיור בקניון.
רוב המטיילים מגיעים לססריאם על מנת לנצל את הקמפינג היחידי באזור ולצאת ביום המחרת לאטרקציה המרכזית באזור- דיונות הענק בסוסוספליי (Sossusvlei). את הלילה העברנו תחת שמים זרועי כוכבים ולפנות בוקר התעוררנו וארזנו חפצינו בחופזה על מנת להתמקם ליד שער היציאה מססריאם.
בכל בוקר, חצי שעה לפני הזריחה, נפתח שער היציאה לכיוון סוסוספליי, המרוחקת כ-65 ק"מ ושעה וחצי נסיעה מססריאם. עם הזריחה הגענו ל"דיונה 45", הנמצאת 45 ק"מ מססריאם לכיוון סוסוספליי, שכשמה כן היא, הדיונה ה-45 במספר. זוהי שמורת דיונות החול הגדולה בעולם, המתפרשת על שטח עצום של 32 אלף קמ"ר. גובהה של הדיונה 150 מטר והיא נראית יפהפיה עם זריחת חמה. החול האדום מקבל גוון מיוחד לאורה של הזריחה, וקיים חיתוך מושלם בין אור וצל על ה"סכין" הדקיק המתווה את פסגת הדיונה.
חיתוך מושלם בשמורת הדיונות הגדולה בעולם
משם, הדרך לסוסוספליי לא פשוטה, חלקה סלולה וחלקה דרכי עפר ולעיתים אף נתקלים בחול ים טובעני. לאחר שטיפסנו על "דיונה 45" התגלגלנו מעט בחול, רוקנו את הנעליים וניסינו להיפטר מהחול שנכנס לאוזניים, המשכנו את 20 הק"מ הנותרים לסוסוספליי.
השארנו את הרכב בחניית רכבי 4X4 ומשם ציפתה לנו הליכה של ארבעה ק"מ לסוסוספליי, לאחר שוויתרנו על שירות המוניות 4X4 המתבצע באזור. הדיונות הענקיות שנשפכות מכל עבר והשמים הכחולים השכיחו את החום הרב ששרר תוך כדי הליכה.
העמק ששכח מתיירים
השם סוסוספליי נגזר משתי שפות שונות: “Sossus” על פי שפת בני הנמה (Nama) הוא "המקום אליו נאספים המים", “Vlei” הוא עמק באפריקאנס, שפתם של המתיישבים הלבנים בדרום אפריקה. אחת לעשר שנים, נאגרים מים מנהר הצאוצ'אב (Tsauchab) הזורם מהרי נאוקלופט (Naukluft) בלב הדיונות, אך באזור צומחים עצים ושיחים ירוקים במשך כל השנה.
כשני ק"מ מסוסופליי נמצא ה"עמק המת" (Dead Vlei), בעברו הרחוק של העמק, הצטברו מים בשטחו, אך כיום נחסמה זרימת מי הנהר לעמק עקב תנועת החול. בעמק הלבן והעצום עומדים איתן עצים יבשים ומתים שנותקו מאספקת המים, כאילו רוצים לספר את סיפורו של ה"עמק המת" דרכו זרם בעבר נהר הצאוצ'אב. על "העמק המת" ניתן להשקיף ממרומי דיונה בגובה 230 מטר ומומלץ לרדת ולהתרשם מגזעי העצים הזקופים. 
שקיעה קסומה על מימי האוקיינוס
מ"העמק המת" צעדנו את כל הדרך חזרה לחנייה. כשני ק"מ מהחניון ישנו שביל המוביל אל ה"עמק הנחבא" (Hidden Vlei). מרבית המטיילים חוזרים תשושים מדי מסוסוספליי ומעדיפים את המזגן ברכב על פני "העמק הנחבא", אך לדעתי מדובר בעמק מרשים יותר מידידו המפורסם (ה"עמק המת") ולו רק בשל העובדה שלאחר צעידה מפרכת של 2 ק"מ בחול ים טובעני, מתגלה לפתע עמק בתולי, שכאילו לא פגש בתיירים מימיו. הרוח מחקה את עקבות הנעליים מיום האתמול ונותרנו לבדנו על החול החם.
הרוח מחקה את העקבות ונותרנו לבדנו
לפנייה לכתב/ת 
