דן אטינגר ינהל את בית האופרה במנהיים

אחרי שחסה בצל כנפיו של מאסטרו דניאל בארנבוים בחמש השנים האחרונות, במסגרת תפקידו כמנצח הבית של האופרה הממלכתית של ברלין, ממשיך הפסנתרן והמנצח הישראלי הצעיר, דן אטינגר, לנסוק לגבהים חדשים. בגיל 36, עם רקורד מרשים כמנצח אורח על תזמורות מהמובילות בעולם ובבתי אופרה נחשבים, מונה אטינגר השבוע כמנהלו המוזיקלי של בית האופרה במנהיים שבגרמניה. מדובר בחוזה לשלוש שנים, שייכנס לתוקפו בקיץ 2009.

• התזמורת הכי ישראלית של ברלין
  

"למרות גילו הצעיר, ניסיונו הבינלאומי של דן אטינגר, כמנצח בבתי אופרה מובילים ברחבי העולם, עצום", אמרה מנכ"לית התיאטרון של מנהיים, רגולה גרבר, "אנחנו משוכנעים שניסיונו זה, כמו גם הניסיון שצבר בניצוח על תזמורות ובניהולה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית הישראלית, ישמשו אותו בניית רפרטואר של בית אופרה גדול כמו שלנו".

דן אטינגר. מאמין גדול בניסיון מהשטח (צילום: דן פגיס) 

בראיון ראשון ל-ynet לאחר המינוי, אטינגר נשמע שמח אבל בשליטה. בחודש האחרון, תוך כדי גיבוש החוזה, היה לו זמן לעכל. מסיבת עיתונאים רשמית הוא יקיים במנהיים, עם חזרתו מטוקיו, שם הוא מסכם סדרה ארוכה של קונצרטים עם הפילהרמונית של טוקיו, איתה ניגן ועליה ניצח. עמוק בתוך החזרות על האופרה הגרמנית הרומנטית, "הקלע החופשי", מאת קרל מריה פון וובר, ושבועות ספורים לפני שהוא קופץ לישראל, לקיים אודיציות לנגנים חדשים בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשל"צ, שאותה הוא מנהל, אטינגר מנסה להפוך את התחושות למילים.

"גיל 36 זה כבר לא ממש צעיר, בטח ובטח כשמסביב אפשר לראות, גם בתחום הניצוח, לא מעט מטאורים בני 20", הוא אומר. ובכל זאת, גם אטינגר עצמו יודע שניהול אמנותי של בית אופרה בגיל כזה הוא הישג לא מבוטל. "אני תמיד אומר שיש חוסר קורלציה בין הגיל הכרונולוגי הצעיר שלי לניסיון שצברתי. אחרי הכל, אני על הבמה מגיל 19, התנסיתי בכל כך הרבה פנים של המקצוע הזה שנקרא אופרה ודבר הוביל לדבר", הוא אומר.

מה שהוביל אותו בעקיפין למנהיים, או לפחות פתח את הדלת, היה ללא ספק הניסיון שצבר כמנצח הבית באופרה הממלכתית של ברלין, שם שימש כאסיסטנט של דניאל בארנבוים. "זה היה אידיאלי, כיוון שהחוזה אפשר לי להיות חצי שנה בברלין ובשאר הזמן להתארח בבתי אופרה ותזמורות בעולם, וגם לנהל את התזמורת הסימפונית הישראלית בראשון לציון, שחשובה לי מאד", הוא אומר. "השילוב הזה פתח בפניי את הדלתות הנכונות ושיבח בי את מה שצריך היה לשבח. היום אני ללא ספק רואה את פירות העבודה שעשיתי בברלין".

ההצלחה באה תמיד עם תג מחיר  - אטינגר מספר שבשלוש השנים הקרובות היומן שלו נראה כמו שדה קרב. "לוח העבודה נהיה מיום ליום בלתי נסבל. סודוקו זה משחק ילדים לעומת ההתעסקות עם הלוח השנתי, ואין מה לדבר על יום חופשי בשנתיים הקרובות", הוא צוחק-לא-צוחק ומרצין, "מצד שני זה מאתגר ומחמיא".

עם קבלת הידיעה על המינוי הביעה התזמורת הסימפונית הישראלית חשש, אבל אטינגר הרגיע: "חשוב לי להמשיך ולשמור על פעילות והשפעה מוזיקלית רציפה בארץ שבה גדלתי וחייתי את מרבית חיי".

לצד הכישרון צריך גם לא מעט מזל. המינוי הזה הוא לא ספק הוכחה לכך שהדלתות פתוחות

"יש לאן לשאוף, אם זו השאלה. זו הוכחה שלצד מזל, התמדה ועבודה קשה מביאים לתוצאות. מאד מציק לי שאנשים חושבים שדברים באו לי בקלות. זה לא נכון. תמיד עבדתי קשה ואני מקווה שלא אפסיק. זה נשמע מיופיף כשאני מדבר איתך מהקומה ה-38 בטוקיו ומהחלון בחדר המלון נשקף נוף נפלא, אבל האמת האמת היא שלחיות חודשים במלון לבד, לעבור ממקום למקום, לחיות על מזוודות ולטוס כמו מטורף, זו עבודה קשה. מה שמחזיק זה הסיפוק האדיר מהתוצאות והידיעה שעברתי דרך".

דרכים עוד נכונות לו, זה ברור. אחרי חמש שנים בהן השתקע בברלין ("זו עיר מדהימה, שונה מכל עיר אחרת"), המעבר למנהיים לדידו רדיקלי. "זה שינוי גדול שדורש הסתגלות,  גם במובן הגיאוגרפי וגם מתוקף המעמד. ניהול אמנותי של בית אופרה זה תואר כבד שאיתו באים מצד אחד פרסטיז'ה ומצד שני אחריות אדירה.

זה מפחיד, כי ברור לי שכמו בכל מקצוע אחר, ככל שאתה מטפס במעלה הסולם גבוה יותר כך יהיו רבים שישמחו לראות אותך נופל. אני משער שזה חלק מהעניין ואצטרך ללמוד לחיות עם זה".

אטינגר קיבל את ברכתו של מאסטרו בארנבוים, שצייד אותו בעצות לדרך. "מעולם לא ביקשתי מכתב המלצה וגם הקשר שנוצר עם בית האופרה של מנהיים התנהל באופן עצמאי. כמובן ששיתפתי אותו בתהליך והוא שמח מאד, נתן את המלצתו וברכתו", מספר אטינגר, "בארנבוים חשב שזה הזמן הנכון לבית משלי, שבו אוכל להתפתח ולא רק כמנצח אורח. הוא סיפר לי שכשהחל את דרכו, התייעץ עם המנצח ג'ורג' סל (Szell) שאמר לו: 'תגיע לתוצאות הרבה יותר טובות עם בית אופרה משלך, גם אם מדובר בתזמורת פחות טובה מאלה שתנצח עליהן כמנצח אורח'. בארנבוים הוא דוגמה מצוינת למישהו שהתפתח בתוך יציבות בין אם זה בברלין או בשיקאגו. בתוך בית אתה יכול לגדול ולצמוח אין ספק".

יש פחדים?

"תראי, זה בית אופרה עם מסורת גדולה וקהל שמכיר אוהב ומכור לאופרה. אני נכנס לנעליים גדולות ולתפקיד שיוצר ציפייה גבוהה. מצד שני, זו מערכת משומנת ותומכת. זה מפחיד אבל גם מעודד".

"אני אוטודידקט, זה נכון, למדתי מהחיים ואני ממשיך ללמוד בכל יום נתון. מאסטרו אשר פיש ומנכ"לית האופרה הישראלית, חנה מוניץ, נתנו לי את האפשרות לקפוץ למים כמנצח על מקהלת האופרה. שם התחלתי ללמוד את המקצוע. העניין בניצוח החל עוד כשהייתי זמר באופרה. את תנועות הניצוח למדתי מספרים והתבוננות ארוכת שנים. בשנים האחרונות למדתי כמובן מבארנבוים ומהתזמורת הנפלאה של ברלין. זה היה כמו לנהוג במרצדס. מעבר לכך, אני חושב שניצוח הוא לא רק מה שלומדים באקדמיה. זה לא רק קריאת פרטיטורה, אלא גם אישיות והיכולת לנהל קבוצה, לתת לה השראה ולגרום לה להיות הכי טובים שהם יכולים. מנצח מביא מניסיון חייו ואת זה לא מלמדים באקדמיה. עם זה נולדים. אני מאמין גדול בניסיון בשטח ולכן בעיני יש בללמוד או ללמד ניצוח משהו סתום".

המינוי החדש מציב בפניו אתגר גדול ואטינגר מסוקרן. "אני מקווה שאלמד בשלוש השנים הקרובות אם ניהול מוזיקלי של בית אופרה וצמיחה משותפת ביחד איתו זה מה שאני רוצה לעשות", הוא אומר, "במקביל אמשיך להפיץ את השם שלי במקומות אחרים, בין אם זה במטרופוליטן אופרה בניו יורק, שם אנצח על 'נישואי פיגארו', בקובנט גארדן בלונדון, שם אנצח על האופרה 'ריגולטו' או באופרה הממלכתית של טוקיו". בישראל הוא יחזור לנצח בחודש יולי, עם קונצרטים שינעלו את העונה של התזמורת הסימפונית הישראלית בראשון לציון ובמשכן לאמנויות הבמה