"קריאה לסדר": "מגורשים, מגורשים, מגורשים"

לא ניתן לעבור בשתיקה על גירוש של ילד בן שמונה, שחי בארץ מאז שהיה בן חצי שנה. במשרד הפנים כבר מזמן עברו את הגבול, וכל אזרח שעוד נותרה בו טיפת אנושיות, חייב להיאבק נגד הניסיון המטורף, לייצר מדינה שתהיה נקייה מלא-יהודים.

את הבשורה המרה קיבלתי ביום רביעי שעבר בשיחת טלפון. אחר כך, קראתי את הכתבה שפורסמה בעניין ב-ynet, ולבי החסיר כמה וכמה פעימות למקרא השורות הבאות: "אריק (שם בדוי) בן ה-8... שחי בארץ מאז היה בן חצי שנה... ייאלץ בשבוע הבא לעזוב את הארץ, מאחר ומדינת ישראל הוציאה לו ולאמו צו גירוש".

"אריק" בשבילי אינו שם בדוי עבור עוד ילד שאינני מכיר. "אמא של אריק" אינה דמות אלמונית מידיעה חדשותית. "אריק" הוא ילד בשר ודם, שיש לו שם אמיתי, שראיתי אותו מצייר, משחק וצוחק. "אמא של אריק" היא אישה צעירה, אינטליגנטית, חברותית וחייכנית. אבל בחיוכים שהיו על פני שניהם בפעמים בהם נפגשנו, היה גם הרבה עצב - עצב של מי שאינו יודע מה יילד יום.

כל פשעם של אריק ואמו, היה שרצו לחיות לצידם של בני המשפחה היחידים שיש להם בעולם כולו. כולם אזרחים ישראלים: הסבא והסבתא של אריק - ההורים של אמו, ואחיה של האם. במסגרת עבודתי ב"עמותה לזכויות המשפחות המעורבות", ניסינו לסייע לאריק ולאמו להמשיך ולחיות לצד בני משפחתם. אבל מנגנוניה של מדינת ישראל, ובראשם אנשי משרד הפנים ומשטרת ההגירה, לא הסכימו לחוס על המשפחה הקטנה, ובחרבותיהם המאכלות התעקשו לחצות את המשפחה לשניים, להפריד אח מאחותו, סב מנכדו, אם מבתה. אל מולך השמירה על טהרת יהדותה של מדינת ישראל, מוכנים כאן להקריב חיוך של ילד ואושר של משפחה שלמה.

מי שהיה חולף ברחוב, כך סתם, על פניהם של אריק ואמו, או מנהל איתם שיחה ידידותית - לא היה יכול לשער מה מבדיל ביניהם לבין שאר הישראלים. כמו כל אחד מאיתנו, הם חולקים מאפיינים משותפים עם עוד אנשים רבים, לצד תכונות הייחודיות רק להם. אבל מאפיין אחד, שאינו תלוי בהם כלל, עתיד היה לחרוץ את גורלם של השניים: "אתם אינכם יהודים", קבעו המופקדים על טוהר העם והמולדת, ולכן לא נתייחס אליכם כאל בני אדם בעלי זכויות. מי שאינו יהודי, אינו זכאי כאן לזכות בסיסית כמו חיים באושר לצד משפחתו. מי שאינו יהודי, יכול להיות מגורש אל עתיד של בדידות וניתוק, גם אם חי כאן כמעט מאז שנולד.

זוהי תמציתה הברורה והמכוערת ביותר של הגזענות: מאפיינים שנקבעו בטרם לידתך ואין לך כל שליטה עליהם, כמו לאום, דת או מוצא אתני, עתידים לקבוע אם יתייחסו אליך כבן אנוש, שיש לו זכויות ורגשות שמן הראוי לכבד ולהתחשב בהן - או שישללו ממך את אנושיותך. לאריק ואמו כבר לא מתייחסים כאן כאל אנשים, אלא כאל סרח עודף שמזהם את טהרתה של המדינה היהודית.

דווקא במדינתו של העם, שחווה על בשרו מה מתרחש כשמתייחסים אל בני עם שלם כאל סרח עודף, ניתנת היום לגיטימציה באמצעות מנגנונים מדינתיים, להתייחס לכל מי שאינו משתייך לאותו עם, כאילו אינו אדם. אם עדיין נותרו בנו מעט כבוד עצמי ואנושיות, הגיע הזמן שנקום ונתמרד כנגד פעולתם של המנגנונים הללו, ונכפה עליהם להתייחס אל כל מי שחי כאן עימנו כאל בן אנוש.

הכותב הוא פעיל חברתי ופוליטי, דובר ולוביסט לשעבר של העמותה לזכויות המשפחות המעורבות.