בת 44 עם ילדה, מחכה לגט
מזה חמש שנים שעליזה עצירה - חיה בישראל ובעלה סרבן גט באנגליה. היא לא זכאית למזונות ואת הגט לא רואים באופק. רבקה לוביץ' על החיים הקלים של סרבני הגט בישראל 2008
"תיזהרו מהרומנטיקה ותישארו עם הרגליים על הקרקע", כך אומרת עליזה (שם בדוי) אשר פרודה מבעלה כבר 5 שנים – הוא באנגליה והיא בישראל – נושקת לגיל 44, עם ילדה אחת וללא גט.
עליזה היגרה עם בעלה הישראלי לאנגליה בעקבות נישואיהם. זאת, לאחר שהבטיח לה שהוא מעוניין בכל מאודו לחזור ולחיות בישראל. עליזה נכנסה במלוא המרץ לעסק שלו, ועזרה לו לצאת מן החובות שהיה שקוע בהם. בינתיים גם נכנסה להיריון וילדה בת. למרות שעליזה באה איתו לאנגליה כאשתו החוקית, לא תמך בה הבעל מעולם בסידור מסמכים לקבלת אזרחות אנגלית, או להארכת הוויזה. הבעל אף לקח לעליזה את הדרכון, וכך בהיעדר מעמד חוקי, תלותה בו היתה מוחלטת. "הייתי כמו עצירה", אומרת עליזה, "כל סכום של כסף הייתי צריכה לבקש ממנו מפני שלא הייתי זכאית לפתוח חשבון בנק ולא יכולתי לעבוד ולהרוויח כסף".
אחר זמן התפרץ הבעל באלימות כלפי עליזה. בשל החשש לרווחתה עברה עליזה עם התינוקת לביתם של חברים ללון את הלילה, תוך הסכמה ברורה שהיא חוזרת לבית למחרת. בלילה הזה הספיק הבעל להחליף את המנעולים, ולמחרת בבוקר, עליזה גילתה לתדהמתה כי אינה יכולה להיכנס לביתם המשותף. עליזה פנתה לבית הדין הרבני לעזרה. הדיין אמר לה במסדרון שהם עסוקים ואין ביכולתם לקיים דיון באותו יום. כשהיא הסבירה לו שאין לה איפה לישון הוא הפטיר: "איפה ישנת אתמול בלילה? תשני שם גם הלילה". עליזה אכן חזרה לחברים וישנה אצלם במשך חודש וחצי עם התינוקת.
בית משפט אזרחי באנגליה קבע שהבעל מורחק מן הבית בשל אלימותו כלפיה, וכך התאפשר לעליזה לחזור לבית (גם החברים בוודאי נשמו לרווחה). כמו כן הוארכה הוויזה שלה עד לסיום המשפט. לאחר מאבק לא קל קיבל בית המשפט את בקשתה של עליזה לחזור לארץ עם הילדה, לא לפני שנפלו מגדלי התאומים ושופטי בית המשפט באנגליה השתכנעו שגם מחוץ לישראל יש סכנות.
סוף טוב - הכל טוב? מה פתאום. עליזה חיה כאן בישראל ובעלה שם. היא ויתרה על חלקה בדירתם המשותפת באנגליה. הוא אינו משלם מזונות לילדה, והיא גם אינה זכאית למזונות מביטוח לאומי (בשל חוק שנחקק בשנת 2003 שאם האב בחו"ל המדינה לא נותנת ביטו"ל לילדים). אך העיקר, את הגט אין רואים באופק.
"הוא בעל הבית על הרחם ועל החיים שלי", אומרת עליזה, אישה חילונית. "אני מרגישה מושפלת שאני בתוך מסגרת של נישואין שאין בה כלום. ואין כל דרך לשאת ולתת איתו, משום שהוא באנגליה ואני כאן". באחת השיחות האחרונות אמר לה הבעל: "אורח החיים הזה לא מפריע לי. אם זה מפריע לך אז יש לך בעיה". לעליזה יש בעיה. לכולנו יש בעיה.
מה עוד צריך לקרות בשביל שאנשים יבינו כמה קל לעגן אישה נשואה? מה עוד צריך לקרות בכדי שאנשים יבינו את אי הצדק בכך שהגט תלוי אך ורק ברצון הגבר? מה עוד צריך לקרות בשביל שהחילונים במדינה יבינו שבעיית הגט אינה בעייתם של דתיים בלבד? ובכלל, למה הטור שלי מתפרסם ב-ynet יהדות, אם העוול הזה נוגע לכולנו?
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390
מומלצים
