מייצאים הגרלות

עוד לפני שהוקם מפעל הפיס, הגה ד"ר מיכאל לנדאו, לימים יושב הראש הראשון של המפעל, תכנית להקמת מוסדות הימורים "תוצרת הארץ", שיפעלו החו"ל (שווייץ הייתה מטרתו המקורית). הרעיון לא יצא אל הפועל, בסופו של דבר - בעיקר בגלל בעיות משפטיות. אולם הרעיון להפעיל הגרלות גם מחוץ לגבולות ישראל לא נמוג גם לאחר הקמת מפעל הפיס: בשנותיו הראשונות, נבדקה האפשרות לייצא את הגרלות הפיס גם למדינות נוספות. אך הדבר לווה, על פי רוב, בהתנגדות או חוסר רצון מצד הממשלות המקומיות.

רעיון נוסף שעלה על הפרק היה לשתף בהגרלות הפיס ישראלים המתגוררים בחו"ל וחוגים יהודיים בגולה. אלא ששוב, הממשלות במדינות בהן אמורים היו להימכר הכרטיסים לא ששו לשתף פעולה.

אך גם מבלי למכור כרטיסי הגרלה בארצונת הניכר, מפעל הפיס קיים, וממשיך לקיים, פעילויות במדינות רבות בעולם. אנשי הפיס הדריכו מפעלי הגרלה זרים בראשית דרכם, בעיקר במדינות העולם השלישי. שורה ארוכה של מוסדות כאלו למדו מהניסיון הישראלי, ופעמים רבות אף חיקו אותו. במשך שנים פעל הפיס כגוף מייעץ למוסדות הגרלה דומים במדינות אפריקה.

המעורבות של מפעל הפיס בתעשיית ההגרלות הבינלאומית החלה למעשה עוד ב-1956, אז נערכה הוועידה הבינלאומית הראשונה של מפעלי הגרלות. כבר אז, למרות שטרם היו חברים בארגון, התבלטו הנציגים הישראלים. הוועידה השלישית של הארגון נערכה בישראל, ב-1960.

בשנים שחלפו בקים מפעל הפיס מוסדות הגרלה בקאמרון, בסיירה-לאון, בטנזניה ובמדינות נוספות. כמו כן ייעץ לגבי הקמת מפעל הגרלות בהודו, תכנית שלא יצאה אל הפועל, בסופו של דבר. הדרישה לייעוץ והדרכה, בעקבות הצלחת הפיס, הייתה כה גדולה - עד שמפעל הפיס החליט להכשיר תריסר אנשים בעלי השכלה גבוהה כמומחים למפעלי הגרלות. אותם בוגרים נשלחו מאוחר יותר למדינות שונות.

לפעילותו הענפה של מפעל הפיס ברחבי העולם הייתה גם תופעת לוואי מפתיעה - ייצוא שירותי דפוס. כמה מן המדינות ששאבו רעיונות מנסיונו של מפעל הפיס, הזמינו בארץ גם את כרטיסי ההגרלה עצמם, וכך יצאו גם תעשיות הנייר והדפוס נשכרות משיתוף הפעולה הבינלאומי.