תפוח האהבה - רומן במקום העבודה
"היא מגישה לו תפוח עץ עסיסי, ובזמן ששניהם לועסים, הקונוטציות המתבקשות לא מאחרות לבוא, ושניהם צוחקים. האם ייתכן שזה זה? שזה איתמר כל הזמן הזה?"
רוני הביטה באיתמר. הוא לא היה מהטיפוסים הרגילים שעושים לה את זה. כבר לפני שנה, כשרק התחילה לעבוד כאן, הוא הציע לה לצאת. רוני סירבה אז בתירוץ שהיא לא בעד לצאת עם גברים ממקום העבודה, ואיתמר אמר: "אז מה הבעיה, אני אתפטר" והם השאירו את זה ככה, מבינים בלי לדבר.
בזמן האחרון היא מוצאת את עצמה נמשכת לנוכחות שלו. היא לא יכולה להגיד שהיא רוצה לקרוע מעליו את הבגדים, אבל משהו בו עושה לה טוב. משהו שטותניקי כזה, מצחיק. כשהוא יושב לידה היא לא רוצה שילך, אבל לא נעים לה להגיד. כי מה תגיד לו? היא בעצמה עדיין לא יודעת מה היא רוצה. ואם זה לא יילך, אחר-כך כל אי הנעימות הזאת בעבודה.
בחמש, כשכולם הלכו הביתה, הוא התיישב לצידה עייף במשרד. היא הביטה בפניו והוא נראה לה כל כך אנושי. יודע להגיד שנמאס לו ורק בא לו לשים את הראש על השולחן וללכת לישון: "אולי במקרה יש לך כרית?"
רוני מוציאה ערימה של שקיות ומגישה לו. הוא מניח את הראש ומחייך: "אבל זה עושה מלא רעש, זה מרשרש". רוני מזכירה לו את הפרק של סיינפלד, שבו ג'ורג' מכין לו מתחת לשולחן הגדול מיטה ותופס כל יום שנת צהריים טובה. היא מציעה לאיתמר את חלל השולחן שלה,"אבל רק אם את מצטרפת", הוא מקניט.
פתאום היא מגלה שהוא מכיר את נתן זך ולאה גולדברג, שהוא יודע שג'וליאן זה הבן של ג'ון לנון, שהוא חולה על תשבצי היגיון. פתאום החיוך שלו מקסים בעיניה. אבל עדיין, היא לא בטוחה אם לפעול. היא מגישה לו תפוח עץ עסיסי, ובזמן ששניהם לועסים, הקונוטציות המתבקשות לא מאחרות לבוא, ושניהם צוחקים.
מטאפורה לחיים
"איך שאתה אוכל את התפוח שלך מעיד עליך הרבה", אומרת רוני בחשיבות רבה. "קודם אתה מוצץ את כל המיץ, ואחר כך לוקח ביס, ואיזה קולות אתה משמיע תוך כדי? טוב, די מספיק" רוני עוצרת את עצמה, לא רוצה להיסחף."אז התפוח זה מטאפורה לחיים?" איתמר שואל.
"כן", היא עונה.
"את תמיד מוצאת משמעות בכל דבר?" הוא ממשיך.
"אני תמיד מחפשת", משיבה רוני.
האם זה איתמר, כל הזמן הזה?
השעה כבר שש, והם עדיין שם, יושבים. כשהוא נוגע בה במקרה, היא מרגישה זרם קטן. לא זרם גדול, אבל בכל זאת היא תוהה איך זה יהיה להרגיש יותר. היא מביטה בו וחושבת: האם ייתכן? ייתכן שזה זה, שזה כאן, שזה איתמר, כל הזמן הזה?
כשהוא קם ללכת היא אומרת לו: "יש לך פירור כאן" ומצביעה על הפה שלו.
"איפה?" הוא שואל בחיוך ממזרי.
"כאן!" רוני שוב מצביעה.
"כאן?" הוא אומר ומצביע בצד השני של הפה בכוונה. רוני צוחקת, ולרגע רוצה גם. רוצה לשלוח יד לשפתיו, לגמור עם זה כבר. המתח הזה גומר אותה. אבל היא שוב מצביעה.
"טוב, אני זז. היה לי כיף איתך", אומר איתמר.
"גם לי", משיבה רוני. היא מביטה בו מתרחק ממנה, יודעת שלא תצליח להתרכז עוד בעבודה.
הפרי האסור
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
