שתף קטע נבחר

זירת הקניות

מים בשווי 128 מיליון שקלים זורמים לים בכל שנה

השבוע הודיעה רשות המים על איסור השקיית גינות ציבוריות חדשות - עוד אחת מהגזירות שכפה משבר המים על ישראל. ובינתיים, מי קולחין, שמתאימים להשקיית אותן גינות, מוזרמים לים. 80 מיליון קו"ב מים ליתר דיוק, שטיהורם עולה 128 מיליון שקלים בשנה. למה? כי מישהו לא חשב לטווח ארוך

כולם מדברים על משבר המים: מכסות המים לחקלאים מקוצצות והם עוקרים עצים, הציבור נקרא לחסוך ולהתחשב, גינות ציבוריות מתייבשות בשמש והממשלה מגבשת תוכנית חירום. ובינתיים זורמים מדי יום אלפי מטרים מעוקבים של מים מטוהרים לים. במקום לנצלם לחקלאות, יורדים כך מדי שנה 80 מיליון מטרים מעוקבים לטימיון - כעשירית מסך היצע המים בישראל.

 

הנתונים העגומים הללו עולים מבדיקה שערך יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ אופיר פינס, בעקבות המלצות "צוות הבצורת" שהוקם מטעם רשות המים. הצוות, שדן במשבר המים ובדרכים למצוא לו פיתרון, המליץ השבוע להעמיק את צעדי החיסכון ולאסור השקיית גינות ציבוריות חדשות.

 

המים שזורמים לים הם קולחין - מי שפכים שטוהרו במכוני טיהור, ויכולים לשמש ענפי חקלאות מסויימים. העובדה שהמים הללו אינם מנוצלים גורעת אותם ממכסת מי הקולחין שכן מנוצלים לחקלאות, וכדי למלא את החסר נעשה לעיתים שימוש במים שפירים. וכך, מים שטובים לחקלאות בלבד יורדים לטימיון ומי שתיה מתוקים נדרשים לחקלאות. כשהממשלה מצמצמת את מכסות המים השפירים לחקלאים, היא אינה מפצה על כך באמצעות מי הקולחין האבודים, שממשיכים לזרום לים.

 

אך לא רק ביזבוז מים יש כאן, אלא גם ביזבוז של כסף. הפיכת קו"ב של מי שפכים למי קולחין מטוהרים עולה למדינה שקל ו-60 אגורות. בחישוב מהיר, אבדן של 80 מיליון קו"ב מי קולחין מדי שנה משמעותו הזרמה של 128 מיליון שקלים לים.

 

ועוד היבט יש בביזבוז - והוא קשור להחלטה לייבש גינות ציבוריות חדשות, ולפגוע במעט השטח הציבורי הפתוח שניתן לכל אזרח במדינה. שהרי באמצעות המים שזורמים לים ניתן היה להשקות את אותן גינות ולהשאיר ירוקות ופורחות לרווחת הציבור.

 

הסיבה שבגללה מוזרמים מי הקולחין לים מקורה בבעיית תשתית ובעיית תקציב. מדינת ישראל השקיעה כ-170 מיליון שקל בהקמת מתקני הטיהור, ועלות השלמת המערכת נאמדת בכ-700 מיליון שקלים נוספים אך ליד מכוני הטיהור, שהופכים את השפכים לקולחין, לא הקימה המדינה מאגרים ותשתית מספקים להעברת המים לצרכנים - חקלאים או רשויות מקומיות. חלק ממי הקולחין אכן עוברים לחקלאות (וישראל היא אחת המדינות המפותחות בהקשר של השבת מים לחקלאות) אך מים רבים, שהיו יכולים להשקות יבולים או גינות ציבוריות, מוזרמים לים - ואפשר שגם גורמים נזק סביבתי לא מבוטל.

 

"רק השבוע קידמנו הצעת חוק שתחייב הקמת גינה בכל שכונה, על מנת להילחם בתופעת קוביות הבטון האפורות הצובעות את ערי ישראל", אמר פינס ל-ynet.

 

"משרדי הממשלה תומכים בהגדלת מספר הריאות הירוקות, אבל מצד שני סוגרים להן את הברז. כדי לפתור בעיה סביבתית אחת יוצרים בעיה סביבתית אחרת ואסור שזה יקרה. הבדיקה העלתה שישנו פתרון זמין שימנע בזבוז מים, ויציל את הגינות הציבוריות". 

 

בישראל אנו מתמודדים במקביל עם כמה אתגרים, חלקם כלכליים וחלקם נובעים מהיעדר משאבים. עשרות מיליוני השקלים שמוציאות הרשויות המקומיות על טיהור השפכים יכולים להיות מנוצלים לפתרון בעיית המים לחקלאות והדבר לא נעשה כי אין מי ש'יגדיל ראש' ויעשה אחד ועוד אחד", הוסיף פינס.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: צביקה טישלר
משקיעים כסף בטיהור - ושופכים לים. מכון טיהור
צילום: צביקה טישלר
הבעיה. במכוני הטיהור אין תשתית מספיקה. ארכיון
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
מומלצים