אל תסמסו לי ברכה לחג - תתקשרו / דעה

בשלב מסוים, כשמכשיר הטלפון הסלולרי שלי צווח כדי להודיע לי בפעם המי יודע כמה שיש לי הודעת טקסט חדשה, ידעתי ששוב תהיה זו "ברכת" חג שמח שמישהו שלח לרשימת התפוצה שלו ואני בתוכה. העפתי מבט חטוף בכותרת, וראיתי כי היא בערבית. בסקרנותי כי רבה נכנסתי אל תוכן ההודעה וראיתי שאחרי השורה הכתובה בערבית (מחזה יוצא דופן ומקורי על הצג שלי ) מופיע הכיתוב: "אופס, כבר יצאנו ממצרים. חג אביב כשר ושמח" ואחריו חתימתו של השולח (קולגה לעבודה למי שממש חייב לדעת).

בשלב זה חייכתי לעצמי ואמרתי שעם כל הניכור שכרוך בהודעה האלקטרונית,  טרח הבחור והפך אותה למקורית משהו. ובעוד אני חושב לעצמי לברך אותו בהזדמנות על עתידו כקופירייטר נכנסה אותה הודעה בדיוק. שוב. ושוב. ושוב.  ושוב. – רק חתומה על ידי נמענים אחרים.

רוצים לאחל חג שמח? תתקשרו!

משלוח ברכות שאמורות להיות אישיות, שזלגו למדיה האלקטרונית הפכו לחלק מחיינו אולם הן מוקצות בעיניי: השולח מסמן את קבוצת הנמענים שלו (נכון, בטלפון הסלולרי זה דורש כמה דקות עבודה, אבל אין לך דרך טובה יותר להעביר את הזמן כשהאישה נובחת את המטלות לחג) – כשהמתקפה בדואר האלקטרוני משולבת עם הודעות מיידיות במסנג'ר, ב-SMS ובכל דרך - למעט אחת: שיחת טלפון קולית, פשוטה ובאמת אישית.

אני מודה בעצב שאני כבר לא זוכר כיצד נשמע קולם של רוב האנשים שסימסו, שלחו, אותתו או כתבו לי ברכות – ולהם אני אומר עם כל האמפטיה שיש: קחו את הביטים האלקטרונים שלכם ותשמרו אותם לעצמכם. אם באמת אתם רוצים לאחל לי חג שמח – תתקשרו! לא אכפת לי אם זה מטלפון סלולרי, קווי, ציבורי, אלחוטי או לווייני – אני רוצה לשמוע את קולכם - מהסיבה שכך אדע שבמקום למצוא את הפתרון הקל לשלוח 1000 ברכות במייל או ב-SMS, באמת טרחתם להעניק לי, לנמען הבודד, יחס אישי.

שיחה קולית - הכי אנושית שיש

אני מספיק חשוב שתבצעו שיחה קולית מהסיבה שזה עולה לכם טיפה יותר, בנוסף לזה חשוב לכם לוודא שמקבל הברכה עדיין חי, וגם אם לא דיברנו זמן רב – אפשר בפחות מחצי דקה להתעדכן מה שלום המשפחה, לשאול מה קורה בחיים שלנו ובכלל לנהל שיחה. היתרון בה: היא הכי אנושית שרק יכול להיות.

חג שמח.