שתף קטע נבחר

פרידה: לא מקובלות עלי שיטות הגמילה שלכם

עם כל הכבוד לכם חבריי היקרים, "מגיע לך הרבה יותר" נשמע רע. אני יודע מה מגיע לי, היא לא היתה איתי שנתיים אילו חשבתי שהיא פחותה מסף שאיפותיי. והעובדה שנפרדנו לא נותנת לאף אחד מכם רשות לקרוא לאהובתי "זונה"

במסגרת מאמצי התמיכה בבעל לב שבור מקובל לקלל, לגדף, לומר סרה במי ששברה ולעודד את שבור-הלב – "מגיע לך הרבה יותר", "היא לא שווה את הכאב שלך", "היא עוד תצטער על זה, הזונה" וקצרה היריעה מלהכיל את ביטויי הארס שנשפכים כמים. ככל שתהיה קרוב יותר למעגל החברים, תרבה בבילויים משותפים איתם, כך תשכח את עברך הקרוב-רחוק, תפתח קשרי אהבה-שנאה לאהובתך בדימוס - ותתגבר.

 

מקובל גם לצאת, להשתכר, להתפרק מינית ולחתום את הפרידה ב"וי" מתירני כאומר- חופשי אני ממך, ואחר הגוף יילך הלב. כמה שיותר, יותר טוב, משחרר יותר, משכיח יותר ומרחיק בדרך הגשמיות את מקדש הרוחניות שניטע בשנתיים של קשר. ובהתרת האינטימיות הגופנית, ישוחרר גם הלב מייסוריו ויתפנה מרגשותיו.

 

גם כדורי הוורקוהוליות למיניהם מקובלים בחברתנו. אין זמן לאבלות, אבלות היא הבלות. יש לקום מן הקרשים ובדיוק עכשיו לצאת ולכבוש את העולם ולהשקיע בקריירה, בעצמך, בעתידך. ככל שהזמן דוחק בתעסוקות, אין הראש מתפנה למחשבות, ומכך גם שהלב זוכה להתעלמות מופגנת ואינו מתמסר לרחמים עצמיים.

 

עלי לא מקובלות כל השיטות האלה.

 

עם כל הכבוד לכם חבריי היקרים לי מכל, אהובי נפשי, אחרי שנתיים, "מגיע לך הרבה יותר" נשמע רע. אני יודע מה מגיע לי, היא לא היתה איתי אילו חשבתי שהיא פחותה מסף שאיפותיי. גם הכאב שלי לא צריך להיות מדיד ברגעי אימה ופחד, כשאין בי אמונה שאוהב כך יותר. והיי, העובדה שנפרדנו לא נותנת לאף אחד מכם רשות לקרוא לאהובתי "זונה". לאף אחד! נכון, הכאב הוא עצום, אבל הייתי מעדיף לשמוע שתי מילים פשוטות - "כמה חבל". ואם אינכם חושבים כך, נצרו לשונכם ידידיי. שתיקה כמוה כהבנה.

 

סקס נהדר, נדיר למדי, רק מה, ריק מתוכן

אז יצאתי, השתכרתי, חלקתי את סדיניי עם בובה ריקה עשויה עור, גידים, ושאר רכיבים הבונים גם אותי, גם אתכם. סקס נהדר, נדיר למדי, רק מה, ריק מתוכן. מעבר ליופיו אין בו מאום. הריקנות ברגע ההתפכחות עשתה את ההיפך הגמור - במקום להשתחרר מדמותך, אהובתי, נוספה עוד צלקת על הכר המיותם במיטתי. ואת אותם הסדינים שקידשת באהבתך, באו אלכוהול ואשה וחיללו בריקנותם. ואין עכשיו כלום, רק תאוות בשרים. מי קבע זאת כתרופה מקובלת? אנשים שלא אהבו מעודם?

 

כן, עכשיו אין תירוץ, אין מי שמחכה לאור נרות באמבט חמים, אין ארוחה או סרט שיאיצו לסיים וללכת. ופתאום הבוס מעריך ואוהב, ועל העלאה במשכורת כבר מותר לדבר. בסוף עוד יתברר שמשתלם להיפרד. מיזמים חדשים צפים ועולים, ויש קריצות מהמשרד השכן, ואין זמן לחשוב עלייך. כך הלכת, בדמות תלוש משכורת מנופח.

 

אבל הכל כמו סכר: ברגע שאני מגיע הביתה מתרוקן באחת אגם העשייה ודמותך למול עיניי מרצדת בערפול. העייפות לא מצליחה לגרש את האמת המטרידה: הלכת ממני, ולעזאזל העבודה. כי למען האמת, פרחתי איתך יותר. תמכת כהיה קשה, אסרת עלי לוותר. ובכלל, לכבוש את העולם קל יותר בשניים, והעתיד ורוד יותר כשאנחנו אוחזים ידיים. הרחמים העצמיים נעלמים במהלך היום, אבל חוזרים במנה מרוכזת כשאני מבקש לישון.

 

אז אותם חומרים מהם עשויה הפרידה, מקובלים שיהיו, זולים הם בלי תשובה. כי איך אפתור את הלב במחי יד, כשיש סיבה להיות מפוחד. אילו מה שנתת לי היה חומרי, ומה שהשבתי נרקח עבורי, רוחך המרחפת מעל לילותיי נגוזה היתה כנידוף אלכוהול, ולילה של סקס היה פותר את הכל. אבל רקחנו יחד זה לזה. מה שנתת חזר פי שניים, וההרס שהותרת - כואב שבעתיים.

 

האימייל של שי

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מעדיף לשמוע "כמה חבל"
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים