מיומנו של גבר מניאק

ה-ספר: אני מקווה שמגישים בירה בגיהינום

טאקר מקס מעיד על עצמו שהוא חרא של בנאדם. הוא שותה יותר מידי, לא מתבייש להגיד לכולם את האמת בפנים, וכמובן שוכב עם יותר מדי נשים. הנחמה היחידה בחייו היא העובדה שהוא מוכן לשתף את שאר העולם בחוויותיו. בספרו "אני מקווה שמגישים בירה בגיהנום", שמככב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", הוא מוציא לאור מבחר מהרפתקאותיו של גבר חסר מעצורים.

בכישרון כתיבה נדיר בעילגותו מצליח מקס להתעלות מעל מאות שוטים של וודקה ועשרות נשים יהודיות בעלות חזה מלאכותי ומבטא לונג איילנדי כבד כדי

 להשלים את כתיבתם של 288 עמודים מלאי אגו טריפ. בין העמודים הללו תוכלו למצוא תובנות מעמיקות ונוטפות רגישות נוסח "איך עשיתי את זה עם שמנה", "הבחורה שלא הסכימה לקבל לא כתשובה" וגם, איך אפשר בלי, "רגע של הסתכלות פנימה, שנגמר ללא תוצאות". כמו בכל ספר מדעי שמכבד את עצמו, גם טאקר מתקשה להיפרד מקוראיו ללא שני נספחים שיוכלו לשמש את הקוראים בהמשך חייהם (שנחלקים כמובן לתקופה שעד קריאת הספר ולזו שאחריה). הנספח הראשון כולל את "מערכת דירוג הנשים ע"ש טאקר מקס", והנספח השני יסייע לכל גבר לבחון, בעזרת סולם דרגות פשוט, עד כמה הבחורה שמולך שיכורה.

ובינתיים ביוטיוב: ההאמפ של אלאניס

אולי לא שמעתם, אבל מסתבר שאלאניס מוריסט ירדה מהפסים. בקליפ החדש שלה היא הגדילה לעשות כשבחרה לחדש את "My Humps" של הבלאק אייד פיז. בקליפ נראית מוריסט מפזזת ומענטזת, כשמסביבה חבורת גברים עבי בשר

 ושחומי עור (יחסית אליה). מוריסט מדגמנת מבחר תסרוקות פקאציות להחריד וכמה קומבינציות בגדים שהתאימו להפליא לסולנית הבלאק אייד פיז פרגי, אבל על אלאניס מהבלוק הם נראים, איך לומר, קצת פאתט. המשחק, התסריט והבימוי נראים כאילו הופקדו בידיו המיוזעות של במאי בן 13 וחצי שרכש מצלמת DV במכרז של המדינה. ההפתעה החיובית בחוויית הצפייה מגיעה דווקא מכיוון המילים. שירתה המלנכולית משהו של מוריסט מבהירה מעל לכל צל של ספק את מה שפרגי וחבריה ללהקה הצליחו להסתיר כל כך טוב: המילים של "My Humps" הן מהדביליות שנכתבו, ומוטב היה אילו לא היינו מגלים זאת לעולם, כי זה אפילו לא מתחרז.

ה-גאדג'ט לשוכרי דירות תל אביביים: מיני מטבח מעוצב

בעולם שבו המטבח והסלון מתאחדים לכדי מתחם מגורים אחד, כל מטבח צריך שיהיה לו "אי" במרכזו. אבל אם מדובר בדירת שני חדרים קומפקטית בתל אביב (או חלילה בגבעתיים), הדרך היחידה שתוכלו להרשות לעצמכם לבשל בסלון היא

 באמצעות מיני מטבח על גלגלים (או תנור ספירלה, אבל זה כבר נושא לבלוג אחר). אי שם בשנת 1966 עיצב ג'ו קולומבו את המיני מטבח – עגלה קטנה שטומנת בחובה מטבח שלם ומאובזר. לאחרונה החליט בית העיצוב האיטלקי בופי, שכנראה צופה גם הוא בארץ נהדרת, לנער את האבק מעל הקונספט הפרקטי מהסיקסטיז ולהציע למכירה את המטבח הקומפקטי הזה. אז בפעם הבאה שאתם מזמינים אורחים לארוחת ערב חגיגית, שקלו להפגין את יכולות הבישול שלכם אל מול עיניהם המתפעלות בשידור חי מול הפלזמה בסלון. רק אל תשכחו להחביא באחד מעשרות תאי האחסון של המיני מטבח שלכם גם חוברת של טייק אווי, שתסגור לכם את הפינה במקרה הצורך.

• הקליקו כאן לכל הפוסטים של בלוג העדכונים
• הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע של "לאשה"