"לכבוד רבבות התלמידים אשר נותרו מצולקים נפשית ופיזית בין כותלי מוסדות החינוך בישראל, שאמורים היו להוות קרקע של אזרחות טובה ועשייה חברתית. בשמם של עשרות אלפי ילדים, בנים ובנות, המתעוררים מידי בוקר למציאות של חשש ופחד מתמיד- למציאות בה הפך בית הספר לשדה קרב אלים, מסוכן, ונטול רסן". דברים קשים נאמרו על ידי יוסי עבדי פעיל במרכז המשפטי לילדים ולנוער,
כחלק מטקס הדלקת משואות אלטרניטיבי שהתקיים השבוע בכיכר רבין.
|
| צילום: עילי קמחי. עריכה: שיראל פרלברג |
רבים מילדי ישראל סבלו וסובלים מהחלטות שגויות של המדינה, הפוגעות בהם באופן יישיר או עקיף. כמחאה על בזבוז של מאה מיליון שקל על חגיגות "לכבודם של ילדי ישראל", החליטה רוני אלוני סדובניק מממ"י
(המרכז המשפטי לילדים ונוער) לקיים באופן ספונטני וללא תקציב, טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי. הטקס מציג את הרעות החולות במדינה המופנות כלפי הילדים, וזאת במטרה לעורר את תשומת הלב לאלו הזקוקים לתקציבים יותר מלזיקוקים.
אחת אחת נדלקו תריסר משואות: תמר טסלר, נציגת "תמורה"
- המרכז המשפטי למניעת אפליה, הדליקה משואה "לציון הגזענות המכוערת המפלה ילדים וילדות יוצאי אתיופיה המושפלים על ידי בני גילם לבני העור- לשתיקתו המכוערת של משרד החינוך לתופעה, ולכבודן של ילדות מזרחיות בחינוך החרדי, הנפגעות מאפליה על רקע מוצאן".
משואות המחאה
אסתר הרצוג, פעילה מטעם "פרלמנט נשים",
הדליקה משואת מחאה: "לכבודם של למעלה מ-10,000 ילדים שארגוני ופקידי המדינה הוציאו בכפייה מבתיהם, ניתקו אותם מהוריהם, משפחותיהם וחבריהם, אילצו אותם לחיות במסגרות שאינן מסוגלות להבטיח את כבוד האדם ואת זכויות האדם הבסיסיות שלהם, וניתבו אותם לשולי החברה".
ורד דורון פעילה במרכז "מנע", ונפגעת גילוי עריות,
הדליקה משואת מחאה בשמם של למעלה מ-2 מיליון ילדים מאז קום המדינה נפגעי גילוי עריות, באומרה "אני נבוכה מהקצאת תקציבים של מיליוני שקלים למטרות שונות וכל זאת בשעת חירום לאומית, בה כל ילדה שישית וכל ילד עשירי, מותקפים מינית בתוך ביתם פנימה, ונתקלים באטימות ממשלתית ודחייה חברתית. לכבוד ילדים אלו שגדלו להיות מבוגרים כואבים ופצועי נפש, הסובלים כל חייהם מבעיות תעסוקה –ואין מי שיזעק את זעקת השבר שלהם".
חומר רב למחשבה הוענק למקבלי ההחלטות בטקס, אך איש מהם לא נכח שם, וגם הקהל במקום היה דליל. בזמן הקראת הטקסטים נשמעו מידי פעם ברקע, ניסויי הכלים של המיקרופונים בעבר השני של הכיכר- במקום בו יתקיימו טקסים ממלכתיים, שלא יעלו על הדעת לתת במה לאמירות נוקבות כמו אלו שנשמעו בטקס.
דפנה אזאזר. לכבוד 136 ילדים נכים שנגזלו מהן השנה הסייעות
אכן, לא נעים לשמוע על ילדים נכים קשים שהמדינה מתעלמת מצרכיהם,
על אלפי ילדים המוצאים מביתם גם ללא צורך.
גם לא על עשרות אלפי מקרי אלימות, סחיטה, איומים ופחד וטרור בתוך בתי הספר, או על אלפי ילדות וילדים הסובלים מבלבול מיני וסופגים
על רקע זה השפלות ומכות. או על גזענות מכוערת המרימה
את ראשה ואיש לא מקפדו. היינו מעדיפים לא לדעת שיש ילדים מתחת לגיל 10 המאושפזים כיום במחלקות סגורות בבתי
חולים פסיכאטריים. ומה עם ילדי החינוך המיוחד שאינם זוכים לטיפול ראוי? או שילוב אמיתי וכבוד לילדים מפגרים ומוגבלים? ויש גם צורך לזעוק את מחאתם של ילדים שאינם זוכים לטיפול רפואי הולם, מפאת עוניים או היותם ילדי עובדים זרים, ערבים ופליטים.
ביום הולדתה ה-60, מאחלים נציגי הארגונים השונים למדינה שתשכיל להוביל חינוך של דור אזרחים גאה, מושקע ואיכותי, המחזיר למדינתו אהבה. מאחלים למדינה שתתעשת, ותשכיל להוביל שינוי במערכת המשפט. מאחלים לה שתיקח אחריות מלאה ואמיצה לגורלם של הילדים הנפגעים ממש ברגע זה בתוך ביתם או בית ספרם. שתיתן לכולם ולכולנו תיקווה ואהבה, לתפארת אמיתית של מדינת ישראל.
