"הזכיה בנובל היתה פשוט אסון"

"הזכייה בפרס בשנת 2007 היתה פשוט אסון", אמרה זוכת פרס הנובל לספרות דוריס לסינג, בראיון לתכנית הרדיו Front Line בבריטניה. לטענת לסינג העניין התקשורתי המוגבר בפרס היוקרתי, הפך את מלאכת כתיבת הרומן הבא שלה לכמעט בלתי אפשרית. "כל מה שאני עושה זה להתראיין ולבזבז זמן על צילומים", אמרה. כשנשאלה על המשך הכתיבה אמרה: "הפסקתי לכתוב. אין לי יותר כוחות. זו הסיבה שאני אומרת לאנשים צעירים ממני שלא יחשבו שזה לתמיד. תשמשו בזה כל עוד יש לכם את זה כי זה יאבד, זה מתאדה כמו מים זורמים".

לסינג, 88, אמרה בראיון כי ככל הנראה תוותר באופן מוחלט על כתיבת רומנים מעתה ואילך. ספרה האחרון של הסופרת, "אלפרד ואמילי", הוא ביוגרפיה בדיונית בחלקה שראתה אור בהוצאת Fourth Estate.

בספר חוזרת המחברת אל ילדותה בדרום אפריקה ואל חייהם של הוריה. "אני חושבת שזעמו של אבי בתעלות הביצורים השתלטו עליי, מגיל צעיר, ומעולם לא עזבו אותי. האם ילדים מרגישים את תחושותיהם של הוריהם? כן, וזו מורשת שהייתי יכולה להסתדר היטב בלעדיה", כתבה. לסינג חוקרת בספר את חייהם של הוריה ששילמו מחיר כבד בעקבות המלחמה הגדולה. אביה, איבד את רגלו בשוחות ואהוב ליבה של אמה, טבע בתעלה כשהיא עצמה טיפלה בפצועים בבית חולים צבאי"

בחלק הראשון של הספר, דוריס לסינג, מדמיינת את החיים שהוריה יכלו לבנות לעצמם אילולא המלחמה. היא מפגישה אותם כילדים במשחק קריקט בכפר לא הרחק מקולצ'סטר. מאוחר יותר בספר היא בוחנת בחינה נוקבת של חייהם כפי שחיו אותם בצלה של המלחמה, עם המעבר לרודזיה.