אלופי משנה

הודות לשידוריה החוזרים הרב ערוציים, לא נוצרו בקיעים רבים בזיכרון הקולקטיבי מאז לכתה של "סיינפלד", בטח לא אצל אלו שיודעים לשנן סצנות שלמות. אבל לאלה שלא נוצרים את כל תשע העונות בארון או רכשו את מארז ה-DVD השלם, כמו גם לאלה שרוצים להסיר את אובך עשר השנים מעל הזיכרונות הטובים – הנה מצעד של כמה מהדמויות היותר נידחות ומצחיקות של הסדרה.

הן היו מינוריות (פאדי) או מוקצנות (קרייזי ג'ו דבולה), ותמיד תמיד ביזאריות. הן היו חולשות אנושיות בזכוכית מגדלת מול מראה מעוותת. עשור אחרי שהובאה למנוחת עולמים, הן ההוכחה ש"סיינפלד" עדיין חיה בתוכנו. כמו השלום

סיינפלד. הייתם מאמינים שכבר עברו עשר שנים מאז הפרק האחרון?

המנצח הטוב ביותר בניו יורק, כך מכתיר עצמו "המאסטרו". לכן הוא לא ממש מחשיב את אלה שמורחים חמאה על לחמם בזכות סיפורי בדיחות במועדונים. לכן הוא גם מתעקש שאין דירות להשכרה בטוסקנה בקיץ, כדי שג'רי לא ילכלך את הטבע האיטלקי המעודן בהילכות האספסוף שלו.

המאסטרו דורש כבוד ומקבל אותו כשהוא מזמזם מוזיקה קלאסית, אבל מאבד אותו כשמתגלה שהוא מנצח בבתי אבות. הוא דורש שיקראו לו המאסטרו וכששמו האמיתי נחשף, מתחוור מדוע: בוב קוב זה לא בדיוק זובין מהטה.

הראה לי מי הקולגות שלך ואומר לך אם העבודה שלך מכבדת את בעליה. ג'רי סיינפלד יודע זאת ולכן הוא כל כך סובל מקיומו של קני בניה בעולם הזה ויותר מכך בעולמו שלו, שכן בניה מופיע כמעט בכל מקום שג'רי מופיע בו.

מגזין מועדף בחדר ההמתנה: פנטהאוס. העדפה מינית: סווינגר, עדיף עם סייעות, ורצוי בנוכחות מטופלים מסוממים מגז, וזו גם אחת הסיבות שג'רי מתעב אותו.

 סיבה נוספת היא תעודת הכשרות המפוקפקת שד"ר ווטלי השיג לעצמו על מנת שיוכל לספר בדיחות על יהודים.

גם לקרמר היה קולגה. מיקי אבוט חמום המוח, שחקן ואיש קטן. שחקן במשרה חלקית ואנטי קומוניסט במשרה מלאה. בכריסמס, גילם גמד לצד סנטה קרמר בקניונים, בבקרים שימש ככפיל גוף של ילד באופרת סבון.

בעיות שמיעה ומזג רע גורמים לדוד ליאו לצעוק בכל פעם שהוא מדבר. אנטישמיות גלובלית גורמת לו להאשים את העולם בצרותיו. אותן חולשות בדיוק גורמות לו לאחוז בחוזקה בידו של בן שיחו, להביך את קרוב משפחתו ג'רי בגניבה בלתי

 מתנצלת מחנויות (מה הם כבר יעשו לאיש זקן?), ובאופן כללי לתחמן את סביבתו. ככה זה אצל יהודים.

כוכב ספורט משלהי האייטיז ויעיד על כך שפמו העבות. עבור ג'רי ואיליין הוא היה שחקן בייסבול נהדר וגבר שבגברים, שאפילו הזמין את איליין לדייט ואמר לג'רי שהוא אוהב את הסטנד אפ שלו. אבל לא באור הנגוהות הזה ראו אותו קרמר וניומן. לא, עבורם הוא היה שחקן בייסבול נכלולי שירק על אוהדים שמבקרים את אופן משחקו, ("משחק נחמד, יפיוף"!). אחרי שהם משחזרים את האירוע באווירת רצח קנדי כבדה, הם מגלים שהיורק האמיתי היה רוג'ר מקדואל והופכים גם הם למעריצי הרננדז.

נוצרי שנולד מחדש וגבר מסוג אלפא – גבוה ורחב כתפיים, כזה שלא מדבר הרבה על עצמו, שלא מדבר הרבה בכלל, אוהב לאכול בארבי'ז, עובד עם הידיים, ויכול ללבוש מעיל נשי כי יש בו מספיק גבריות שתחפה על כך.

איליין נפרדה ממנו וחזרה אליו יותר פעמים משסיינפלד אזכר בסדרה את סופרמן. בפרק האחרון, עת נשלחה למחבוש, לחשה לו מיס בניס: "פאדי אל תחכה לי". והוא, גברי שכמותו, השיב לה: "קיי".

כשהכינוי שלך הוא "קרייזי" ושם המשפחה שלך מזכיר את המלה שטן, אתה לא יכול להיות דמות חיובית. וכשאתה אחד מהאקסים של איליין, שגם נוהג לארוב לה – זה לא מוסיף לך נקודות.

"הפנים שלך הם הקייס שלי", אמר פעם עו"ד צ'יילס לקרמר, הלקוח הכי מתסכל שלו. צ'יילס, פארודיה על עורכי דינו של או.ג'יי סימפסון, יכול לנצח במשפטי נזיקין רבים עבור קרמר, אבל פעם אחר פעם הוא סופג השפלה ציבורית באשמת לקוחו.

צ'יילס. הבטיח להוציא את קרמר איש עשיר

הוא היה בדרכו להשיג פיצויי עתק לקרמר מ"עולם הג'אווה", אחרי שהקפה הרותח שלהם נשפך על קרמר בקולנוע. "תן לי שותה קפה אחד בקהל ואוציא אותך איש עשיר!", הבטיח צ'יילס.

למרות שהיא יורשת מיליונים, בהיותה נצר למשפחה שמייצרת את חטיף השוקולד-בוטנים-קרמל "או הנרי!", היא לא מבזבזת כסף על חזיות. בשל שתי עובדות אלה, היא לא האישה החביבה ביותר על איליין, שלמדה איתה בתיכון. כשאיליין קונה לה חזייה, סו אלן עושה מעשה איימי וויינהאוס, לובשת אותה בלי חולצה וגורמת לקרמר לעשות תאונה. בפעם האחרונה שהיא לובשת חזייה, זה מעל דוכן העדים בתביעה שהגיש נגדה. היא לבשה אותה מעל בגד גוף.

הבוס הגדול של היאנקיז בתקופה שג'ורג' קוסטנזה עבד איתם. נהג לדבר בשטף בלי הענקת חשיבות לנוכחות של נמענים בסביבה. פניו מעולם לא נחשפו, אולי מפני שיש כזה איש אמיתי, בעל שם זהה, שגם הוא הבוס של היאנקיז. הקול שהוצמד לו בסדרה הוא קולו של לארי דייויד, אחד מיוצרי "סיינפלד" וכיום כוכב "תרגיע" ב-HBO.

יותר משהוא בעליה של חברת ג'יי.פיטרמן, חברת קטלוגים פרוזאית, יותר משהוא בעליה של רעמת שיער כסופה וחיתוך דיבור שכמו נגזר מרומן רומנטי, פיטרמן היה הבוס של איליין והאיש שבו היא יכלה להטיח את האשמה על התגברות מיזנטרופיותה.

הוא מעריך אופנה וטיולי הרפתקאות בסגנון קולוניאליסטי. הוא גם מעריך היסטוריה – לכן הוא רכש פירורים מעוגת החתונה של אדוארד ה- VIII ולכן מיאנמר תמיד תהיה בורמה בשבילו.

חלקיקי המיזנטרופיות של דייויד היו תמיד באוויר של "סיינפלד" והיו לחמצן

 הכרחי בריאות של דמויותיה. לכן על אף שלא לקח חלק ויזואלי בסדרה (מלבד הבלחה קטנה כעורך הדין של אבא של ג'ורג' וכסטיינברנר), הוא בהחלט חלק בלתי נפרד מסדרת הקאלט.

דייויד, כפי שמתגלה ב"תרגיע", הוא לוזר חברתי שהכל נדבק אליו, בעוד שסיינפלד הוא ווינר טפלוני. אבל שנאת חולשות האדם של ג'רי מוצאה בדייויד. וגם בג'ורג' קוסטנזה יש הרבה מהדייויד ובטח שקצת ממנו מהול גם בדמותה של איליין. אולי המשפט שנערך להם בפרק האחרון הוא שהוליד את הסדרה של דייויד "תרגיע" (למרות שככותב הוא עזב את "סיינפלד" כמה עונות לפני כן). ב"תרגיע", האב הרוחני של הסיינפלדים נענש מדי פרק על תעלולי יצירי כפיו.

לא שכחנו: באבו, איזי מנדלבאום דה דרייק, ארון הדברן הקרוב, הסופ נאצי, פינג, סוזן בידל רוס (ז"ל), דולורס (ששמה מתחרז עם איבר מין נשי) ובטח יש עוד כמה אהובים לא פחות.