שר המשפטים מחבל בזכויותנו
כשהוא יוזם חוק שעליו לא ניתן יהיה לערער בבית המשפט, מגביל השר את החופש של כולנו, גם אם החוק שעליו הוא מדבר כרגע נוגע רק ללא יהודים
יוזמתו של שר המשפטים למנוע ביקורת שיפוטית במקרים בהם נמנעת אזרחות ישראלית, פורסמה בעיתוי מדוייק. נראה כי דניאל פרידמן לא מסתיר את כוונתו לפגוע בסמכויות בית המשפט העליון, כשיוזמתו פורסמה בדיוק בשבוע שבו התכנס בג"ץ לדיון בארבע עתירות נגד החוק, המונע את אזרוחם של תושבים לא יהודים במדינה.
הדיון בבג"ץ התמקד במניעת המשך תהליך התאזרחותם של בני זוג פלסטינים הנשואים לערבים פלסטינים אזרחי ישראל. נישואים אלה, שהמדינה רואה בהם ניסיון לממש את זכות השיבה הפלסטינית באמצעות כניסה חרישית בדלת האחורית, נענים בתגובה ביורוקרטית הולמת, שמשמעותה טרנספר שקט של בני הזוג ומשפחתם אל מחוץ למדינה.
חוק האזרחות הוא חוק בעייתי במדינה המתקראת דמוקרטית, לא רק על שום פגיעתו הקשה בזכויות המשפחה של אזרחיה, אלא גם בגלל שנקבע בו קיפוח מוצהר של קבוצת מיעוט גדולה התובעת שוויון זכויות אזרחיות.
אם יתקבל התיקון המוצע, תימנע מנפגעי ונפגעות החוק הזכות לערער עליו, להשמיע את קולם באוזני הרשות השופטת ולבקש סעד משפטי נגד עריצות השלטון. כצפוי, הצדיקה נציגת הפרקליטות את דרישת המדינה למניעת כניסתם והתאזרחותם של פלסטינים בישראל בטיעונים שנלקחו מהארסנל הביטחוני המוכר. ברקע טיעוניה הדהדו קולותיהם העמומים של השדים המשתחררים מהבקבוק הדמוגרפי.
נפגעי החוק עלולים להיות נשים וגברים לא יהודים החיים בישראל. חלקם בני או בנות זוג של ישראלים, חלקם מהגרי עבודה או קורבנות סחר בנשים. גם נשים שעזבו גברים אלימים לפני שתהליך התאזרחותן נשלם, נשים פלסטיניות או ירדניות שנישאו לבדואים פוליגמיים, ופלסטיניות הנשואות לערבים אזרחי ישראל ייפגעו מהחלת החוק ללא ביקורת שיפוטית.
אינני כופרת בסמכותה של המדינה לאמץ מדיניות הגירה מתאימה לצרכיה ולאופיה. ואולם חוק השבות, המפלה לטובה יהודים שמהגרים לישראל, ומתכחש לעקרונות אוניברסליים המקובלים בדמוקרטיות בעולם, מעמיד בשאלה את קיומנו כדמוקרטיה. בהעדר חוק הגירה מסודר תלויים מהגרים לא יהודים ברצונם הטוב או בשרירות ליבם של פקידים ברשויות המדינה ובמערכת הביטחון, שלידיהם נמסרה הסמכות להתערב בחיי המשפחה שלהם.
השימוש בזרוע הביורוקרטית ככלי מתוחכם לביצוע מדיניות של הגירה, מרחיב את הפערים בין הקבוצות השונות בחברה. בין בעלי הפריווילגיות לעומת כל השאר, הלא יהודים בהגדרתם. אלה נתפשים כאורחים בלתי קרואים ואפילו מאיימים או מי שמהווים סיכון ביטחוני של ממש, העומדים למבחן נאמנות ששאלותיו מכשילות במכוון.
קשה לשכנע את אזרחי המדינה היהודים בטיעונים של שיח זכויות האדם. התשובה הביטחונית-דמוגרפית מביסה כל טיעון הומניסטי אוניברסלי. לכן מוטב לומר לציבור היהודי, המרכיב את הקבוצה ההגמונית בישראל, בפשטות: במדינה בלתי מתוקנת אין לשום איש או אשה חסינות מפני עריצות השלטון. הרי גם ציונים אדוקים מתאהבים, ולעיתים אף מתעקשים להקים משפחה בניגוד להמלצות הוריהם וכנגד כל הסיכויים. כאשר תגיע אליהם זרועו הביורוקרטית הארוכה של השלטון ותבחש בענייניהם האינטימיים ביותר, יבקשו גם הם סעד משפטי. או אז הם יגלו שמה שהתחיל כהצרת מרחב המחיה של אזרחי המדינה הערבים, השתלט על המרחב כולו, ולא לטובתם.
כדאי שבאותו רגע בלתי צפוי לא נשאל את עצמנו בצער, באיזה פרק בסדרה הישרדות היינו שקועים בדיוק בזמן ששר המשפטים הגיש את הצעת התיקון לחוק האזרחות, שנועד לפגוע בסמכויות בית המשפט העליון בכל הנוגע לחוקי ההתאזרחות המדינה.
חדוה ישכר, פעילה בעמותת "קו לעובד" לזכויות עובדים
