"בירושלים" של פרלוב יוצא בפורמט די.וי.די

45 שנה אחרי שהוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה וגרף את מדלית הארד, יצא השבוע סרטו של הדוקומנטריסט המנוח דוד פרלוב, "בירושלים", לחנויות וספריות הוידאו בפורמט די.וי.די. מדובר בעותק חדש של 33 מ"מ, שהודפס לאחרונה בווינה ומלווה בכתוביות תרגום לאנגלית ולצרפתית.

מתוך הסרט "בירושלים". דיוקן אישי יוצא דופן של בירת ישראל (צילום: אדם גרינברג) 

הסרט "בירושלים" נחשב כנקודת ציון מהמשמעותיות בקולנוע הישראלי ומביא דיוקן אישי יוצא דופן וחד פעמי של בירת הנצח בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. "כשצפיתי בסרט לראשונה בשנת 1963, לא הייתי מודע עדיין לחשיבותו של פרלוב בתולדות הקולנוע הישראלי, אך כן ידעתי שבסרטו זה, הקולנוע נולד נגד עיני", כתב לימים מבקר הקולנוע אורי קליין.

בראיון עם פרלוב שלושים שנה מאוחר יותר, שאל קליין את היוצר האם תכנן באופן מודע לעשות סרט שונה מכל מה שנראה עד כה על המסך. "הייתי מודע לשוני", ענה פרלוב והוסיף, "בסרט אני מראיין איש זקן, צלם דתי, שאומר לי 'אף אחד לא צילם בארץ הקודש לפניי. אני הייתי הראשון'. גם אני, אמרתי את אותו הדבר תוך כדי צילום לעצמי. היתה לי תחושה שאני עושה משהו נחרץ עבור עצמי וגם עבור היצירה הקולנועית הישראלית. קודם כל, בזכות החופש שבו יצרתי, ושנית, הודות לפורמליזם, אם זו המילה, השאיפה לצורה בסרט תיעודי, דבר שלא היה רווח כאן".

פרלוב מאחורי המצלמה. הגיע עד לוי אשכול

הסרט עורר בזמנו תגובות חריפות, עד כדי שהקרנתו נדרשה להתערבות מיוחדת של ראש הממשלה דאז. "הבעיה החלה עם המשוררת זלדה, שמופיעה בסרט ועד אז היתה כמעט בלתי ידועה", סיפר פרלוב בראיון לקליין, "היא היתה אישיות נפלאה. היא אמרה בסרט שהמשיח יבוא מבין קבצני ירושלים. אז צילמתי את הקבצנים של ירושלים, והם, הממסד, רצו להסיר את הסצינה הזו, כיוון שהם כפי הנראה חשבו שהיא אינה מחמיאה לירושלים ולא תראה טוב בחו"ל. לא יכולתי להסכים לכך, כיוון שלסיפור היה אתוס אדיר: גם העניים המרודים ביותר יכולים להיות המשיח.

אחרי הכל מדובר במדינה סוציאליסטית ואלו שהתנגדו לסרט נשאו כרזות: אין קבצנים בירושלים. אין יחפים בארץ. בעיני הממסד הם הביאו אותם לישראל והעניקו להם בגדים ונעליים. אז איך אני מעז לצלם את היוצאים מהכלל?. בקצרה הם רצו שאשכח מהסרט והציעו שאצלם סרט אחר. בסופו של דבר העניין הגיע ללוי אשכול והוא אישר את הקרנת הסרט. הוא אמר: 'למרות שיש מספיק קבצנים בסרט לשני סרטים, הוא ראוי להקרנה".

פרלוב יצא למסע אחרי סרט שונה. עם זאת, לדבריו, לא חיפש ליצור במכוון אנטיתזה לסרטים הישראליים הקיימים. "הייתי מאמין גדול באפשרות לשינוי ובתמיכה לה אזכה מאלה שיבואו אחריי. כמובן שהסרט נאלץ להתמודד עם בעיות. הוא התעמת עם הגישה הממסדית הרשמית. אחרי הכל, הוא עסק בירושלים, בירת ישראל, עם כל מה שמשתמע מזה ואני צילמתי בגובה הרחוב. יש לי נטייה לצלם את "המתחת". ניגשתי לזה בתמימות מסוימת אבל גם בפיכחון. חייתי בפריז שנים ספורות לפני שהגרתי לישראל בשנת 1958 ושם צפיתי בסרטים תיעודיים של אלן רנה וז'ורז' פרנז'ו ואגנס ורדה, סרטים שהוזמנו על ידי הממסד הצרפתי, אבל נעשו בחופש מוחלט. האמנתי שכך זה צריך להיעשות גם כאן. זה היה נפלא מבחינתי לעשות סרט על ירושלים, כיוון שזה היה שונה מישראל שהכרתי עד אז. חצר היתה חצר, ילדים היו ילדים. לא הבנתי את הסמליות למעט זו על נצחיותה של ירושלים, ואהבתי את המיתוס".

את סרטו של פרלוב צילם אדם גרינברג, שאחראי בין היתר על צילומי קלאסיקות ישראליות כמו "שני קונילמל", "חסמב"ה", "מציצים" וסרטיו של משה מזרחי "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש", שהיו מועמדים לפרס האוסקר הזר. גרינברג אחראי בין היתר גם על צילומי הפקות הוליוודיות גרנדיוזיות כמו "השגריר", בכיכובם של רוברט מיטצ'ם ורוק הדסון, ו"שליחות קטלנית" בכיכובו של ארנולד שוורצנגר.

סרטו של פרלוב מלווה במוזיקה מקורית שהלחין עדן פרטוש, כשעל מבצעיה מנצח מאסטרו גרי ברטיני. זו הפעם הראשונה בה מלחין של מוזיקה קלאסית הוזמן לכתוב במיוחד יצירה חדשה לקולנוע דוקומנטרי.

גרסת הדי.וי.די של הסרט "בירושלים" מצטרפת לששת פרקי "יומן" ולסרט "תצלומיי" של פרלוב, שראו אור בחודשים האחרונים על גבי תקליטורים.

לדברי משפחת פרלוב, בשנה הקרובה עתידים לצאת סרטים נוספים מסרטיו של היוצר, הנחשב לאבי הקולנוע הדוקומנטרי בישראל. את הוצאת הסרט על פורמט די.וי.די מימן שירות הסרטים הישראלי.

• לפרטים נוספים לחצו כאן