עדות מוקדמת ומיותרת
חקירה ראשית תתקיים השבוע, חקירה נגדית רק בעוד מספר חודשים. כך נהיה עדים לקרקס שעוד לא היה כדוגמתו
שלב נוסף בפרשת אולמרט החדשה נפתח היום, כשטלנסקי מעיד עדות ראשית בדיון פומבי, למרות שאין עדיין כתב אישום, אין עדיין החלטה על כתב אישום, אולם ראש הממשלה כבר יוחזק על ידי עולם ומלואו כמורשע בדין.
מתברר כי לעד דירה בישראל אותה הציע כערובה להבטחת שובו לצורך מתן עדות במשפט, אם כלל יתקיים. אולם, ללא הועיל. החקירה הראשית תתקיים השבוע, הנגדית - בעוד מספר חודשים וכך נהיה עדים כולנו לקרקס שעוד לא היה כדוגמתו. היעדר כתב האישום לא הפריע לפרקליט המדינה לדרוש כי ראש הממשלה יתייצב לגביית העדות, (לא פחות!!!). משל מדובר בנאשם שיש לבחון את סימני האמת על פניו, רחמנא ליצלן, כאשר לא התחיל משפט כלל וספק אם אותו הרכב בכלל ישמע את התיק, אם יהיה כזה.
דרישה משונה זו בצד ההדלפות הבלתי פוסקות מהמשטרה והפרקליטות לפיהן גורלו של ראש הממשלה ייחרץ בתוך ארבעה חודשים מקסימום, מחזקות את התחושה כי בצמרת הפרקליטות גמלה ההחלטה לסלק את אולמרט מתפקידו.
ההדלפות גרמו ליועץ המשפטי לצאת בהודעה נזעמת לעיתונות המתכחשת לחלוטין להדלפות, ללוחות הזמנים ולמסקנה המתבקשת על ידי העיתונות - כי יש להדיח את אולמרט. החקירה רק בראשיתה ואין לדעת לאן תוליך, אמר היועץ.
עו"ד דן אבי יצחק, מבכירי המשפטנים בישראל אמר כי מאחורי הצעדים השגויים והמתמיהים בפרשה זו, עומד רצונה של מערכת המשפט לסלק את שר המשפטים פרידמן מכהונתו. חיזוק מסוים לטענה זו ניתן למצוא בדבריהם של שופטים עליונים בדימוס שהתבטאו בגנות אולמרט ובאי כוחו בתקשורת.
בינתיים התבטל צו הפרסום שלא ברור על שום מה הוטל, ומתברר שהחומר "החסוי" היה מצוי בידי הרשויות חודשים ארוכים, אותן רשויות שלעולם לא משיגות את החומרים אלא רק "פושטות" על מנת להשיגם, כמו בסרט "הנשרים פשטו עם שחר".
מדובר בהתכתבות של ראש הממשלה עם מנהלת לשכתו על גבי המחשב שלה, שהושארה גם אחרי שגמרה לעבוד שם. אם אכן מדובר בתכתובת הנוגעת לשוחד או לעבירות אחרות, אזי מגיע לחשודים פרס "הליימך" של המאה.
בשולי הדברים מתעוררת תמיהה נוספת שאיש אינו טורח להתייחס אליה בלהט ה"מסע הקדוש". מתברר כי חברו הקרוב, שותפו לשעבר, עורך דינו של ראש הממשלה, אורי מסר, העיד כנגדו. לפי העיתונות הוא איננו נאשם, איננו חשוד ואיננו עד מדינה, מכאן שלא מיוחסים לו מעשים פליליים. בא כוחו טען כי מרשו סבר כי כל פעולותיו היו חוקיות. עוד נכתב כי הוא נתון במשבר נפשי לפני שמסר את עדותו במשטרה. נשאלת השאלה בדבר חסיון עורך דין-לקוח הקבוע בחוק כזכות יסוד לכל אזרח? נכון כי החיסיון איננו חל על ביצוע עבירות או ייעוץ לביצוע עבירות, אולם לפי הנטען, מסר סבר כי כל פעולותיו היו חוקיות. כיצד אם כן יכלה המשטרה לגבות ממנו, עדות, בניגוד לחיסיון המוחלט?
יתכן שמסר לא שימש בתפקיד עורך דינו של אולמרט בחלק מהאירועים, אולם ברור כי לפחות בחלק מהתקופה שימש כבא כוחו של ראש הממשלה, ואפילו ייצג אותו בהליכים משפטיים. יש להדגיש: החיסיון שייך ללקוח, לא ניתן להסיר אותו ללא הסכמתו אלא בצו שיפוטי המתקבל בהליך שיפוטי מוקדם.
כזכור, פרשת בראון-חברון נפתחה בהסרת צו החיסיון על בא כוחו של מר דרעי, בהסכמתו. יתכן כי ראש הממשלה היה נאלץ להסכים להסרת החיסיון, כפי שעשה דרעי, אחרת הציבור היה סבור שיש לו מה להסתיר. כיצד אם כן הרשתה לעצמה המשטרה לדלג מעל משוכה בלתי עבירה זו? האם לראש הממשלה לא עומד חיסיון ביחסיו עם עורך דינו? או שאילו “Niceties”, אולמרט הוא "נוכל" יש להדיח אותו, עם משפט, בלי משפט, לא חשוב, יחד איתו את דניאל פרידמן ובא לציון גואל.
בפארפראזה על דברי דוד בן-גוריון: תדע כל אם עברייה כי לא קיים חסיון עורך דין-לקוח במדינת ישראל וכי ייעוץ משפטי הוא לוקסוס שלא ניתן לקיימו בדיסקרטיות, וכל עורך דין הינו עד תביעה בפוטנציה כנגד לקוחו, "ממש כמקובל בכל המדינות הנאורות", למרות שקשה למנות אפילו אחת כזאת.
עו"ד יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל
לפנייה לכתב/ת 
