סקר: זוגות רבים מרגלים זה אחר זה באינטרנט

20 אחוז מבין 6,012 זוגות שהשתתפו בסקר שנערך באחרונה באוניברסיטת אוקספורד הודו שהם מרגלים אחרי האימיילים זה של זו. עשרה אחוזים הודו שהם בודקים את היסטוריית הגלישות בדפדפן במטרה לבדוק חוסר נאמנות.

אמנם רבים מבין המשתתפים מודים שהאינטרנט עזר להם מאוד להתחיל את הקשר ביניהם, אבל הם גם מודים שהוא מאיים עליהם. 46 אחוז לא מסכימים שבנות או בני הזוג שלהם יגלשו לאתרי פורנו (גברים מוכנים לסבול זאת יותר מנשים). ורובם המוחלט של המשתתפים בסקר מדווחים שהם לא אוהבים שבנות או בני הזוג מדברים עם אחרים דרך הרשת בעניינים האישיים שלהם.

נראה טבעי, כמו עיסוק במובן מאליו, אבל למה בעצם? למה לא לשמור סודות בין בעל ואשה? למה סודות נראים כמו קופה של שרצים?

האמת קיימת גם אם אנחנו לא זוכרים אותה 

שכנה טובה הביאה מתנה מסין - מסיכה מעץ במבוק של פרצוף צוחק. אולי הוא רק מחייך, אבל הוא מחייך מפה לפה. שאלתי אותה מה זה, והיא אמרה שעל פי המסורת הסינית, אדם נבון מכסה את הפרצוף האמיתי שלו במסיכה. הוא צוחק כלפי חוץ גם אם עצוב לו.

אני לא יודע אם אכן זו המסורת הסינית, כי השכנה היתה בסין לפרק זמן קצר בלבד. חשבתי לבדוק בעצמי, אבל עד שהתחלתי, נזכרתי במחקרים מסוימים בפסיכולוגיה שמדברים בזכות השכחה של זכרונות לא טובים. אם הם לא טובים, מי צריך לזכור אותם?

שיכחה יכולה להיות סוג של מסיכה. היא מסתירה מהאדם את המציאות שלו. במקום לזכור את מה שקרה באמת, הוא זוכר רק את מה שהוא רוצה לזכור. אבל הפסיכולוגיה והתרבות המערבית ככלל לא אוהבים את השיכחה, כמו שאנחנו לא אוהבים מסיכות בחיי היומיום. האמת, כפי שמקובל אצלנו לחשוב, מפעפעת לאט לאט, עד שהיא פורצת החוצה. סופה של האמת להתגלות, אומרים אצלנו, וחייבים ללמוד לחיות בלי מסיכה, כדי להקדים תרופה למכה. האמת קיימת גם אם אנחנו לא זוכרים אותה, אומרים אצלנו, ולא יעזור לנו כלום אם נתעלם ממנה.

אבל, אולי המחשבה הזו היא בסך הכל הטיה. אולי אנחנו מייחסים לאמת יותר ממה שיש בה.

האמת דורסת כל מה שאינו יפה כמוה

האמת קונה אצלנו חשיבות משום שאין ספק שהיא מרשימה. אולי הרושם הזה יוצר אשליה. כן, האמת יכולה להיות אשליה בתרומה שלה לחיים. היא נראית כל כך יפה, שלרגע נדמה ששווה אפילו למות למענה. "אני הולך עם האמת שלי עד הסוף", יפה להגיד אצלנו. לא משנה שאפשר למות מזה, העיקר שמדובר במוות שנראה מצוין. גיבור מוכן להקריב עצמו למען המדינה, ואדם פרטי מוכן להקריב עצמו למען האמת שלו. שווה, כך חושבים אצלנו, לדעת את האמת גם במחיר של כאב נפשי רגעי, נוראי ככל שהוא. האמת נתפסת ככל כך יפה, זוהרת בהכרחיות שלה, עד שקשה להבין איך אפשר לחשוב בכלל שיש חיים גם בלעדיה.

אם האמת כזו מרשימה, לא ייתכן שאין לה סגולות מרפא. יש כאן מבנה חשיבה של אפלטון. בראש הפירמידה ניצבת האמת (הטוב) ומתחתיה, בתוך המבנה שלה, כל הטובים האפשריים. האמת היא תרופה לנפש, לזוגיות, ליחסים בין אדם לחברו ולמדינה. לפי אורח מחשבה זה, זכרונות אמת מרפאים, כנות מאחדת את הזוגיות, גילוי לב מהדק ידידות ואחד בפה ובלב עושה מנהיגות. זאת התרבות שלנו. האמת דורסת כל מה שאינו יפה כמוה. היא מתייצבת כאמת מידה לכל מה שחשוב לנו בחיים. חשוב להיות בריא, ולכן חשוב לזכור את האמת; חשוב לפתור בעיות בחיים, ולכן חשוב ללכת לאורה של האמת; חשוב להדק את הקשר עם בנות ובני הזוג, ולכן חייבים להיות גלויי לב.

אבל, אולי זו טעות. אולי אנחנו צריכים דווקא מסיכות, שיכחה וסודות.  

הערך של האמת כל כך מסנוור, עד שקשה שלא לגנות את כל מה שהוא אינו אמת. נחשוב על זה - מה יכול להיות גרוע יותר ממאהב שמסתיר את מצבי הרוח שלו, ידיד רמאי, אדם שחי תמיד מאחורי מסיכה ומראש ממשלה שמסתיר את האמת? אבל יש כמה סוגים של חוסר אמת, ולא כולם גרועים. חלקם אפילו טובים מאוד. חייבים להבחין בין לא-אמת מסוג של שקר לבין לא-אמת מסוגים אחרים.

מסיכה עליזה על פניו של אדם עצוב היא לא שקר. היא מצב ביניים בין שקר לאמת. היא לא אמת כי רואים מיד שהיא מסיכה, והיא גם לא שקר מאותה סיבה. שקר הוא מצב לא אמיתי שאין לדעת שהוא לא אמיתי. מסיכה היא פרצוף לא אמיתי שרואים עליה מיד שהיא לא אמיתית.

סוד ושיכחה הם כמו מסיכה

מסיכה היא בדיה. אדם מכוער שמכסה את פניו במסיכה יפה לא אומר שהוא יפה. הוא גם לא אומר שהוא מכוער. הוא אומר בסך הכל שיש מאחורי המסיכה פרצוף שהוא לא מה שרואים על המסיכה. מסיכה של פרצוף עליז לא אומרת שהפרצוף האמיתי עליז, היא אומרת שהפרצוף שמתחת התחפש לפרצוף עליז (אולי הוא עליז גם מאחורי המסיכה, ואז הוא פרצוף עליז שמתחפש לפרצוף עליז). מסיכה קרובה יותר לאמת מאשר לשקר, כי היא לא יוצרת מצג שווא. במובן זה, סוד ושיכחה הם כמו מסיכה - שומרים את האמת במקום שלא רואים אותה מבלי לשקר.

שלוש המסיכות האלה עוזרות להרגיש טוב יותר. אדם קירח שחובש פיאה נוכרית מרגיש טוב יותר עם חוסר האמת שבפיאה, וכך גם לגבי חגורות בטן מעצבות, חזיות פוש-אפ, איפור כבד, שיכחה וסודות.

יש אנשים שנהנים מהאמת, ויש אנשים שסובלים ממנה. יש אנשים שצריכים את חוסר האמת ולא את האמת. אולי הם בעצם כולם, אם כי בדרגות שונות.

בכל מקרה, כפי שאפשר ללמוד מהסקר החדש, התרבות שלנו לא אוהבת סודות בין בנות ובני זוג. היא לא מאפשרת להם מסיכות, למרות שטכנית זה אפשרי, וחבל שכך.