מה המקצוע שלכם? קודם כל: הורים
האם אתם חושבים שכל מה שצריך כדי להיות הורים זה מסירות, סבלנות ואהבה? פרופ' עמוס רולידר טוען שכל זה מאוד חשוב, אבל ממש לא מספיק. לדעתו, הורות היא מקצוע וככזה, הוא מצריך הכשרה, למידה וגם השתלמויות מדי פעם
ההגדרה המילונית למונח "מקצוע" הנה "תחום או פעילות שאדם מתמחה בו, הדורש הכשרה מקצועית, ייחודית ונרחבת". האם הורות עונה להגדרה זו? או שאולי הורות היא למעשה רק "עיסוק" המוגדר במילון כ"פעילות שאינה דורשת הכשרה מקצועית וייחודית"?
יש הטוענים, מחד, שכל הדרוש להורה בכדי לגדל את ילדיו ולחנכם לערכים הם אהבה, מסירות, אורך רוח וסבלנות. מאידך, יש אחרים, אשר אני נמנה עליהם, הטוענים כי כל התכונות החשובות הללו הנן הכרחיות, אך אינן מספיקות. הורות היא מקצוע במלוא מובן המילה והמשמעות, הדורש לשם רכישתו תהליכי הכשרה ולמידה.
משחר האנושות היו הורים אשר, לרוב, עשו עבודה טובה בחינוך הילדים ללא צורך בלמידה מוסדרת ונעזרו במורשת תרבותם והוריהם, באינטואיציה אנושית ובאינסטינקטים טובים. למה אם כן הורי הדור הנוכחי שונים מקודמיהם?
הסיבות לכך הן רבות ומגוונות וכוללות, בין היתר, ירידה עקבית והדרגתית בזמן השהייה של ההורים עם ילדיהם לאורך היום, בלבול מתמשך של ההורים בשל קונספציות ואידיאולוגיות חינוכיות המטיפות לכרסום בסמכות חינוכית איתנה ושינויים טכנולוגיים ואחרים אשר מציבים אתגרים חינוכיים ופיתויים חדשים חדשות לבקרים. כל אלה ואחרים הביאונו למקום בו אנו נמצאים, המחייב הורים ללמוד את מקצוע ההורות על מנת לחנך את ילדיהם ברגישות, בנחישות ובאושר.
אם נרד לעומקה של הטענה כי הורות היא מקצוע, ייתכן ונופתע מעוצמת נכונותה וממשמעויותיה החינוכיות והפרקטיות - הורות היא מקצוע המבוסס על אינטראקציות המחייבות ידע ומיומנויות ייחודיים בדומה לנדרש בתפקודנו המקצועי מחוץ לבית ומן הראוי כי נתייחס להורות באותה מידת רצינות בה אנו מתייחסים אל מקום העבודה שלנו. להלן 10 סיבות לכך שהורות היא מקצוע:
1. החלטות / הגבות המבוססות על ידע
לא משנה עד כמה אנחנו הורים נפלאים ואוהבים, הורות מחייבת למידה המביאה בעקבותיה הגבות המבוססות על הבנה וידע בעקרונות התנהגות ולא רק על רגש טבעי ואינסטינקטים המובילים בדרך כלל לתגובה הורית שגויה. כל הורה רגיש ואוהב יטה, באופן אינסטינקטיבי, להפסיק במהירות האפשרית ולעיתים בכל מחיר את סבלם, מצוקתם, תסכולם של ילדיו, גם בעיתות בהן הילדים הרכים בשנים צריכים למצוא בעצמם את דרכם לניהול מצבי הקושי ולהתמודדות עם מצבים מורכבים שמזמנים להם החיים.
דוגמה טובה לכך היא המצבים בהם ילדנו הקט בוכה בכי תמרורים ונסער כאשר אנחנו נפרדים ממנו בבוקר בגן. מצב זה קשה לנו מאוד ורבים מאיתנו מוכנים לעשות הכול באותו הרגע על מנת שהילד יפסיק לבכות – החל מלגשת ולהרגיעו, להישאר עוד קצת, לחבק וללטף. מעטים מאיתנו יודעים כי תגובתנו זו בתזמון הזה הנה תגובה שגויה שאינה תורמת ואף מעכבת את רכישת מיומנות ההתגברות על תסכול וקושי. הרי במקצוע ההורות אנחנו לומדים שפרידה נכונה מן הילד בגן מבוססת על יכולתנו לזהות מראש את מצב הקושי ולהכין את הילד לקראתו, להגדיר לו מהן ציפיות ההתנהגות שלנו ממנו בעת התרחשות הקושי הצפוי, לא לפספס ולא לקחת זאת כמובן מאליו כאשר יום אחד הוא נפרד יפה ואומר שלום אלא לפרגן לו ולשבחו.
כאשר הוא מתחיל לבכות, קשה וקורע לב ככל שיהיה, יש לומר לו בשקט שהגיע הזמן להיפרד ולומר שלום ופשוט ללכת . זוהי תגובה הורית נכונה מבוססת על ידע, מנוגדת אולי לאינסטינקטים ולרגשי החמלה ההוריים הטבעיים אך ההכרחית לשם הקניית ערכי התנהגות ראויים לילדינו ובמקרה זה עצמאות ויכולות פרידה רגועה מן ההורה.
2. מסגרות וגבולות
הורות כמו כל מקצוע אחר מחייבת יצירה של כללים ויכולת שמירה עליהם, מסגרות וגבולות הנוגעות לסדרי ההתנהלות המשפחתיות, כגון היכולת והצורך לקבוע מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון, מה מקובל ומה לא מקובל.
3. יחסי יראה וכבוד
מקצוע ההורות כמו כל מקצוע אחר כולל היררכיה ומחייב שמירה על יחסי יראה וכבוד הדדיים – היכולת, מצד אחד, לכבד את הילדים ומן הצד שני לפעול למען קבלת יחס של יראת כבוד מצד הילדים.
4. עמידה רגועה במצבים קשים
המוטו בבסיס התפיסה של "התפקיד מחייב" נכון גם (ואולי בעיקר) להתמודדות ההורים עם סיטואציות חינוכיות מאתגרות. כמו במקום העבודה מחוץ לבית, היכולת לשמור על תגובה מבוקרת, רגועה ואחראית גם כאשר התסכול, הקושי והמצוקה גדולים עד בלתי נסבלים, הינה הכרחית.
5. עבודה משותפת ותיאום בין גופים שונים
היכולת "לקשור קצוות" ולדאוג לתמיכה הדדית ולשיתוף פעולה בין כל הגורמים המשמעותיים בסביבות הילד השונות ובכללן בני הזוג, סבא וסבתא ובעיקר מערכות החינוך.
6. מכוונות מטרה, עקביות ואורך רוח
היכולת להמשיך במשימת החינוך גם בעיתות משבר ורגעי שפל נקודתיים והיכולת לא לסגת לפני שמוצו כל המהלכים, המלאכה הושלמה והמטרות הושגו באופן המיטבי.
7. חוזה (בלתי כתוב)
הכולל מחויבות של כל צד והגדרת תפקיד ומערכת ציפיות ברורה – ההתחייבות ההורית, שאין ממנה פטור, היא לדאוג לרווחתו ושלומו של הילד באופן שיבטיח את גדילתו וחינוכו לכדי מיצוי הפוטנציאל הגלום בו. חובת ההורים היא גם להגדיר לילד את תפקידו, מחויבויותיו והציפיות ממנו, כך שסיכוייו להצליח יהיו מקסימאליים והוא לא יחווה הפתעה ודרישות "נשלפות" ללא כל הכנה מוקדמת, דבר שעלול להביא לכישלון ידוע מראש של הילד בהתמודדות עם האתגרים "שנשלפו" על ידי ההורים.
8. מסלול התקדמות מלמטה ועד למעלה
אין מקום לקיצורי דרך וכל "קומבינה" סופה להיחשף. ההורה, כאיש המקצוע במקום עבודתו, מתחיל את עבודתו מלמטה – מעיסוק בפרטים הקטנים, לעיתים הסיזיפיים, בהנחיה צמודה ובקרה מלאה על ילדיו. אט אט, עם גדילתם של הילדים ועם עבודת הורות נכונה ויעילה, יכול ההורה לעלות ולטפס מעלה ולבסס את הקשר עם ילדיו על מערכת יציבה של הפנמה, עצמאות ולקיחת אחריות.
9. מערך השתלמויות לאורך שנים
במלאכת ההורות כמו בכל מקצוע אחר, קיימת חשיבות גדולה להתחדשות, להתרעננות, לקבלת ייעוץ ממוקד לאורך הדרך. שינויים טכנולוגיים, חברתיים ואחרים מציבים בפני ההורה אתגרים שעליו ללמוד להכירם בכדי להתמודד עימם בהצלחה ואין הוא יכול להישאר מאחור בתפיסותיו החינוכיות ועם הכלים הפרקטיים הראשוניים בלבד.
10. הגעה ונוכחות סדירים
בהורות כבכל מקצוע אחר נוכחות חלקית במקום העבודה אינה מספקת ודרושה הגעה / נוכחות סדירה בחייהם של הילדים. כל ניסיון לחינוך מרחוק, כמו גם ניסיון לנהל עובדים מרחוק, נדון לכישלון חרוץ. אין תחליף לנוכחות של הורה דואג ומיומן הרואה את ילדיו בנקודות היומיום השוטפות והמנצל מצבים מזדמנים טבעיים על מנת להקנות לילדיו ערכים, מיומנויות, ידע ותבונה.
ניתן לומר בצער רב כי בעוד שערכים ומיומנויות אלה מקובלים עלינו ללא עוררין בחיינו המקצועיים שמחוץ לבית, הם חסרים מאוד דווקא בקריירה החשובה לנו ביותר, במלאכת החינוך של ילדנו בבית. במצב עניינים כזה, לא פלא כי הנתונים המחקריים מראים כי יותר מבעבר הורים רבים ממהרים לשלוח את ילדיהם הסובלים מקשיים התנהגותיים ותפקודיים בבית, לבעלי מקצוע חיצוניים ומפקידים בידיהם את מלאכת החינוך. הגיע הזמן שנשקיע בלמוד מקצוע ההורות כי לאורך זמן התשואה תהיה גבוהה בהרבה מזו המתקבלת מההשקעה בקריירה האחרת.
בשבוע הבא נדבר על התרגום המעשי של ההנחה בדבר ההורות כמקצוע – ונפרט את אשר כדאי לבדוק ולבצע לפני שנפנה את ילדינו לסיוע בידי גורמי טיפול חיצוניים.
הערה: תודה מיוחדת למיטל אוחיון על הסיוע בכתיבת הטור.
פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
