סוס טרויאני במשרד האוצר
בה בעת ששר האוצר לוחץ ידיים במפגש ה-OECD בפאריס, עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק קצבאות הזקנה, שלו התנגד נחרצות. בר-און מיהר להאשים, כל הדרך מפאריס, את חברי הכנסת ב"מדיניות מופקרת", אך שכח לגנות את משולם נהרי, השר שנשלח לדבר בשמו - אך העדיף לצפצף עליו
מטרים ספורים מפרידים במשרד האוצר בין לשכת השר רוני בר-און לבין לשכת השר משולם נהרי. בפועל מפרידות ביניהם שנות אור. מי בכלל צריך את השר השני באוצר? בטח לא המשק הלאומי. נהרי הוא מעין שר מקשר עם הכנסת. קורא תשובות לשאילתות, להצעות לסדר היום ולהצעות חוק פרטיות וזניחות בדרך כלל.
למשלם המסים, השליח הזה עולה 2.5 מיליון שקל בשנה. אבל למפלגה שלו, ש"ס, הוא שווה זהב. לא במקרה הרב עובדיה ואלי ישי התעקשו עליו כתנאי לכניסתם לקואליציה. הנוכחות של אחד כמוהו ליד ברז הכסף הלאומי משתלמת מאוד. פעם הוא פלט בנוכחותנו כי תפקידו לדאוג שכספים אשר הוקצבו למטרות מסוימות יגיעו ליעדם. אחר כך הוא דחה בתוקף בקשות חוזרות להתראיין כדי לשמוע פרטים על תפקודו האמיתי.
נהרי בא לכנסת מהפקידות הבכירה במשרד החינוך, שם עסק במימון המוסדות החרדיים. הצלחתו נבחנת ביכולתו להשיג כספים יש מאין.
אכול ושתה - כי מחר נמות
השבוע למד השר בר-און בדרך הקשה איזה סוס טרויאני הצניחה ש"ס מול פתח לשכתו לפני כשנתיים. בר-און נסע לפאריס למפגש השנתי של מועצת שרי האוצר בארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, כדי לקדם את הצטרפות ישראל למועדון. על נהרי הוטל להביע בכנסת את התנגדותו הנחרצת של בר-און להצעת החוק שתצמיד מחדש את קצבאות הזקנה לשכר הממוצע במשק, לאחר שהפסידו 30% מהמעבר להצמדה למדד.עלות החוק של ח"כ אורית נוקד (העבודה) - כמיליארד שקל בשנה - הייתה עילת המלחמה של שר האוצר, בשעה שתקציב 2009 מתבשל עם "חור" של 5-4 מיליארד שקל. הממשלה הסכימה - בניגוד לדעת השר - לתמוך בחוק בשלב הקריאה הטרומית, למרות התנאי שהמשך החקיקה יתואם עם משרדו. הוא ניסה לטרפד את החוק בערר, אבל הוכרע בלחץ שהופעל על הנהלת הקואליציה מבפנים.
הנסיבות טפחו על פניו של בר-און. די היה בטיסת ראש הממשלה לוושינגטון ושלו לפאריס כדי לפרק את חבילת הקואליציה. הפוליטיקה הקטנה חגגה באווירה של "אכול ושתה - כי מחר נמות". העבודה עמדה כמובן מאחורי נוקד. הגמלאים תפסו עליה טרמפ כדי לנקות את מצפונם, אחרי שטירפדו לפני כשנה חוק דומה של חברם לשעבר, ח"כ משה שרוני. ש"ס החברתית לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להישאר מחוץ לתמונה.
בר-און הותיר בירושלים רק עוזרים מליגה ב'. בלית ברירה הכתיבו לשר נהרי תשובה לחוק הקצבאות, בדגש על ההסתייגות המפורשת של בר-און ומניעיה. הם לא הביאו בחשבון כי לנהרי יש סדר יום אחר. במקום לקרוא את התכתיב הרשמי של האוצר, הוא הטביע עליו את חותמו האישי. וכך הבינה הכנסת מנציג האוצר כי מדובר בהצעת חוק טובה, שהממשלה תומכת בה בקריאה הטרומית. התנגדותו הנחרצת של בר-און – יוק! פלא שהחוק עבר פה אחד מקיר לקיר?
ירידה בשלט-רחוק
בלב הצופה מן הצד נוצר הרושם הברור כי גם שר האוצר נסחף לפשרה הקואליציונית. הרי תמיכה בחוק בשלב הקריאה הטרומית היא מהלך פוליטי הגיוני ומועיל באווירת הבחירות המתקרבות. כל זה בחינם. מחיר החוק נמדד בפועל מרגע כניסתו לספר החוקים, לא בשלב הטרומי. אבל דברים שרואים מירושלים לא נראים בפאריס. השר בר-און יצא מכליו כשעמד על הפרשנות הזאת מהדיווח של ynet מהכנסת.השר ירד בשלט-רחוק בראש וראשונה על חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה. דובר האוצר ציטט את השר שנזף בהם מפאריס בגלל "קמפיין הבחירות שהם מנהלים על חשבון קופת המדינה, במדיניות מופקרת חסרת אחריות ציבורית, ובמרוץ אחר פופוליזם זול שאינו יודע שובע ומסכן את הישגי הכלכלה הישראלית". רק עליהם יצא הקצף, אבל אף לא מלה אחת בגנות השר הקרוב ביותר ללשכתו, שנשלח לדבר בשמו - אבל העדיף לצפצף עליו ולבטא את הרהורי לבו.
בר-און רתח לא רק בגלל החוק של נוקד. חבילת הצעות חוק פרטיות זולות יותר עברה אחריו, למרות התנגדות הממשלה. הכעס שלו טעה בכתובת - תמיד קל יותר להאשים אחרים מאשר להביט במראה. אבל בעיני הפעילים בזירה הזאת, האשמותיו של שר האוצר הן רק מסך עשן, שמסתיר לקח מקראי עתיק: כל הפוסל - במומו פוסל.
האמת היא אחרת ופשוטה - אלפי הצעות החוק הפרטיות המוגשות בכל קדנציה הן לא יותר מ"הצהרות חוק", לרוב חסרות משקל ופופוליסטיות, שנועדו לקשט את תעמולת הח"כים למען בחירתם לכנסת הבאה. לספר החוקים מגיעות בקושי עשרות הצעות. שלב הקריאה הטרומית הוא המסננת הראשית.
בר-און במפגש ה-OECD. דברים שרואים כאן, לא רואים משם (צילום: AFP)
ממשלה חזקה יודעת ויכולה להפיל כל הצעת חוק פרטית לא רצויה לפני המחסום הזה, שבמהלכו, וגם בשלושת המחסומים הבאים (מהקריאה הראשונה עד השלישית). יתר על כן - בשנים האחרונות הוקם ביוזמת הכנסת מחסום נוסף לחקיקה בעלת משמעות תקציבית: חוק שעלותו גבוהה מ-5 מיליון שקל ללא תמיכת הממשלה, יתקדם רק בתמיכת 50 ח"כים לפחות. לשר אוצר וקואליציה שאינם מסוגלים לגייס את המינימום הזה, אין זכות קיום, ושלא יבואו בטענות ליוזמי החוק.
חבילת החוקים התקציביים שעברה השבוע היא רק מראית עין של כלכלת בחירות, אבל רחוקה מאיום על קופת המדינה והמשק. אם החבילה לא תעבור, היא בדרך לאשפה אחרי הבחירות. שר האוצר מכיר את התהליך. כל דיבור אחר שעובד בעיניים על דעת הקהל, גובל באותו "פופוליזם זול", שבו הכפיש השבוע את התומכים בחקיקה הפרטית. דיבורים אלו גם מחפים על טעויות ומחדלים שלו.
בר-און ידע שחוק הקצבאות בראש החבילה יעלה באמצע השבוע להצבעה הטרומית. אם באמת חשש לפגיעה בקופת המדינה, מדוע הפקיר את הקופה ולא נשאר בירושלים לעמוד גם על משמר הקואליציה? כלכלת ישראל בסכנה, ראש הממשלה שוהה בוושינגטון, ושר האוצר מעדיף את מנעמי פאריס, כי לא רצה להחמיץ את ההזדמנות החברתית הראשונה שלו (ואולי האחרונה) להתחכך עם חברי המועדון היוקרתי של מדינות ה-OECD?
מאומה לא היה קורה שם נגדנו לו נשאר כאן. הצטרפות ישראל למועדון היא רק שאלה של זמן, ולא עמדה על סדר היום במפגש שרי האוצר. אפשר להבין את בר-און, אם חשש מפרשנות מזיקה להיעדרותו כתוצאה מהמשבר הפוליטי שתשפיע על המעמד הכלכלי של ישראל בעולם, אבל אם יציבות הכלכלה נבחנת על מראית העין הזאת, אבוי לארגון שאלו הם מבחניו.
"אדמה חרוכה"
מה נשאר לנו? רק ספין מתלהם, עשן בעיניים. הרמז הגס של השר בתגובת האוצר על התנהגות שותפיו לקואליציה, טעה בכתובת אם התכוון לסיעת העבודה, מובילת חוק הקצבאות. לא היא נהגה כביכול "בחוסר אחריות ציבורית ובמדיניות מופקרת שסופה אדמה חרוכה". עם יד על הלב, בר-און היה צריך לכוון את החצים האלה אל ש"ס ואל השר-השכן - שאותו שתלה במשרדו - שלא תמך בו בשעת משבר.בסתר לבו אמור בר-און לדעת כי סחיטות ש"ס מאיימות על יציבות הקואליציה ועל כלכלת ישראל יותר מהעבודה. עדכון קצבאות הזקנה הוא כסף קטן בהשוואה לעלות קצבאות הילדים, אם ישובו לקדמותן.
מכל מקום, תפארתו של שר האוצר לא תבנה על מלחמה דון קישוטית בטחנות הרוח של החקיקה הפרטית. בשורה התחתונה, השר כפוף לכנסת ונשבע אמונים למלא את החלטותיה ולא היא השפוטה שלו. אם ישקיע את המרץ שלו בבדק בית יסודי באגף התקציבים, אחרי 60 שנה, הוא עשוי לגלות בנקיקיו את המיליארדים החסרים לו בתקציב המדינה.
ובאותה נשימה של עשיית סדר בבית - לא תזיק לבעל הבית גם קריאה מפוכחת של הפרת האמונים מצד שכנו למסדרון. אם השר נהרי ניצל את נסיעת בעל הבית לפאריס, ולא על דעת עצמו, זו כבר פצצת זמן הרובצת לפתחו, אם לא תחת הממשלה כולה.
מומלצים
