שנתיים וחצי חלפו מאז יציאת "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים", הפרק הראשון בעיבוד סדרת ספרי הפנטזיה הידועים של סי.אס.לואיס. על ארבעת ילדי משפחת פבנסי החיים בלונדון תחת הבליץ הגרמני. הסרט השני בסדרה "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן", תופס את הגיבורים אחרי שנה אחת שחלפה, ואילו על נרניה, הממלכה הקסומה שאותה עזבו בסוף החלק הראשון, חלפו 1300 שנה. בשנים אלו נדחקו תושביה המקוריים של הממלכה לתוך היער והפכו למיעוט נרדף ומדוכא בידי הטלמרינים, גזע אנושי תאב עוצמה וכיבושים.
גיבורי נרניה, שנה אחרי
בבית המלוכה הטלמריני מתנהלת דרמת עזת יצרים: הנסיך כספיאן (בן ברנס), היורש המיועד, נמלט על חייו בעקבות ניסיון חיסול מצד דודו המלך מירז (סרג'יו קסטליטו) המנסה להפוך את בנו התינוק ליורש חלופי.
כספיאן פוגש ביער את הנרניאנים המדוכאים וכורת עימם ברית של שיתוף פעולה. מירז משתמש בהיעלמותו של כספיאן כתירוץ למתקפת השמדה שבה הוא מקווה למחות את זכר יצורי הקסם ולהמית את כספיאן. הגזע האנושי ויצורי הפנטזיה נמצאים במסלול התנגשות שיוביל למלחמה הגדולה על השליטה בממלכה.
בשנים הרבות שחלפו בנרניה מאז אירועי הסרט הראשון הפך הזיכרון של תור הזהב בו שלטו ילדי משפחת פבנסי לאגדה. כעת, בשעת מצוקתם הגדולה של הנרניאנים, נעשה שימוש בקרן שקריאתה תשאב את ארבעת האחים חזרה לנרניה בכדי שניסיונם יאפשר להנחות את צבאו של כספיאן ולהחזיר את עטרתה של נרניה ליושנה.
כזכור, בסרט הקודם בסדרה התנהל המאבק על נרניה בין צבא יצורי הקסם המרושעים, בהנהגתה של המכשפה הלבנה (טילדה סווינטון), והכוח של יצורי הקסם הטובים שבראשו עמדו הילדים האנושים שהודרכו על ידי אסלן האריה האלוהי (בקולו של ליאם ניסן).
שני המנהיגים הקוטביים של עולם הפנטזיה הישן לא נעלמו לחלוטין אך נוכחותם ב"נסיך כספיאן" מוגבלת ביותר. כתוצאה מכך הופך היסוד האלגורי-נוצרי המודגש של הסרט הראשון למעומעם יותר. בסרט הקודם תיפקד אסלן כייצוג בוטה של דמותו של ישו - "נצלב" באקט של הקרבה עצמית עליונה למען החוטאים וקם לתחייה בכדי להנהיג את הכוחות הטהורים.
ב"נסיך כספיאן" המאבק נושא אופי פוליטי יותר של מאבק בין צבא ומחתרת חיות הקסם. דגש רב ניתן לסוגיות של ניהול ושליטה: בתוך הכוח המורד יש מאבקי סמכות בין פיטר (הבן הבכור) וכספיאן, בחצר המלוכה הטלמרינית יש תככים ומזימות, דגש רב ניתן לאסטרטגיות הצבאיות וכמובן סצנות קרב ממושכות התופסות חלק ניכר ממשכו של הסרט.
שינוים אלו מזכירים את סצינות הקרב הגרנדיוזיות של טרילוגיית "שר הטבעות", אך גם מדגישים את הפער בין כישרונו של פיטר ג'קסון לזה של בימאי סרטי נרניה - אנדרו אדאמסון. בנוסף, למרות ריבוי הקרבות, זהו עדיין סרט ילדים שנעשה בשיתוף פעולה בין חברת ההפקות השמרנית "וולדן מדיה" וחברת דיסני המפיצה את הסרט. משמעות הדבר מתבהרת בהדרגה לאחר דקות ארוכות של נפנופי חרבות, יריית חצים ושיסופי פגיונות מבלי שתישפך אף לא טיפת דם אחת.
אפשר להתווכח האם הצגת אלימות סטרילית בסרט ילדים היא דבר שלילי או חיובי, אך מה שבטוח הוא שהחשיפה לדקות ארוכות של אלימות ממין זה יכולה להפוך למייגעת למדי (לפחות לקהל שעבר את גיל 10).
במעבר מ"נרניה" ל-"נרניה 2" הבעיות המבניות של הסדרה הולכות ונחשפות. הפקת סרט עצום תקציב המתבסס על כישורי המשחק הבינוניים של שחקנים צעירים היא הימור. בעיה זו מחריפה בסרט זה מכיוון שבניגוד לסרט הראשון בסדרה רוב הדמויות הצעירות אינן עוברות שינויים משמעותיים מבחינה רגשית והתנהגותית.
גם סדרת "הארי פוטר" מושתתת על שחקנים צעירים, אך שם, להבדיל, הדמויות מתפתחות תוך שימת לב להיבטים הטעונים של תהליכי ההתבגרות. כאן אלמנטים אלו חסרים ביחס לרוב הדמויות הצעירות או שהם צצים בצורה אקראית ותלושה ולכן אין להם הד או משמעות מיוחדת בסרט.
לא מתפתחים רגשית
סדרת "הארי פוטר" מצליחה לאזן את מוגבלות השחקנים הצעירים בשימוש נרחב בדמויות משנה
המגולמות ע"י מיטב שחקני אנגליה. ב"נרניה", לעומת זאת, חלק ניכר מהופעות השחקנים הבוגרים מעומעם בכסות של החיות הדיגיטאליות אותן הם מגלמים (אסלן של ליאם ניסן, ריפצ'יפ העכבר האבירי בקולו של הקומיקאי אדי איזרד).
היתרון של שחקנים מוכשרים המגלמים דמויות אנושיות ניכר בהתעוררותו של הסרט לחיים בסצינה הקצרה בה מופיעה טילדה סווינטון כמכשפה הלבנה, ובעיקר בסצנות בהן מופיע (וגונב בקלות את ההצגה מהילדים) פיטר דינקלדג', בתפקיד הגמד הסקפטי והמריר טרומפקין. אך רגעים אלו מפוזרים ומועטים מדי מכדי שניתן יהיה לחוות אותם כמשפרים משמעותית את איכותו הכוללת של הסרט.
בעוד כשנה וחצי עומד לצאת הסרט הבא בסדרה "המסע בדורך השחר". לאחר ביצועיו הכספיים המאכזבים של "הנסיך כספיאן" יש לקוות כי אדאמסון ואנשי צוותו יבחנו בכובד ראש את חלקם בדשדוש זה, אם לא כן התחושה של פס יצור שמוציא עוד מוצר של פנטזיה בנאלית רק תלך ותתעצם.
