לידיעת כל האנגלופילים, יוצאי האיים ובריטניה ובכלל: הבירות של פולר'ס מגיעות לישראל. שלוש עכשיו, ויש עוד בדרך.
בני קריגר מוכר לנו כבר בזכות כמה בירות סקוטיות של מבשלת בלהייבן שהוא מייבא: הסקוטיש אייל המקורית, הסיינט- אנדרוז אייל, המתקתקה והמורכבת יותר בטעמיה, וכן בירה אנגלית בשם אולד ספקלד הן שהיא בירת אייל אנגלית, קלה ופירותית, עם פיניש מעט מריר ויבש.
את מגוון הבירות שלו מגדיל עכשיו בני בצורה משמעותית עם חיזוק מאחת מהמבשלות האנגליות המעניינות ביותר. Fuller's, וספינת הדגל הפופולרית שלה – לונדון פרייד.
צ'יזיק, שבלונדון, הוא מחוז הבית של פולר'ס. ה"גריפין", המבשלה המקורית, עומדת שם ונמצאת בשימוש עוד מימיו של אוליבר קרומוול, האיש היחיד שלא רק ערף בפומבי את ראשו של המלך באנגליה, אלא גם היה בה לעריץ.
פולר'ס נקראת על שם אחד ג'ון פולר, מווילטשייר. הוא הצטרף למבשלה במאה ה-19, כשהעניינים לא היו במיטבם. איכשהו, פולר נותר בעסק לבדו ובנו, שבינתיים נכנס לעסק, צרף אליו שני שותפים נוספים, סמית וטרנר, שניהם מומחים בבישול בירה. אותה שנה, 1845, הייתה שנת מפנה והשותפות הוכיחה את עצמה והעסק הלך והתחזק מאז. ב-1929 הפכה השותפות המשפחתית "Fuller Smith & Turner" לחברה "בע"מ", וצאצאי הבעלים המקוריים מהווים חלק ממנהלי החברה, גם היום.
שלוש הבירות שכבר הגיעו לארץ הן הלונדון פרייד, ה-ESB וה-Honey Dew. אגב, נחמד יהיה לכם בוודאי לדעת שאת הבירות מייצרים ממי התמזה (מסוננים ומחוטאים) - ממש כמו שייצרו את הבירה בשנת 1654, אז נוסדה מבשלת גריפין.
עדיין מיוצרת בלונדון, עדיין בגאווה, אומרים אנשי המבשלה, ובצדק. לארץ מגיעה גרסת הבקבוק שלה, עם 4.7% אלכוהול. מי שיגיע לאנגליה ויזכה לטעום מגרסת הקאסק שלה, דהיינו "גאווה מחבית", צריך לדעת שמדובר בבירה מעט חלשה יותר עם 4.1% אלכוהול, וכזאת שעברה חמצון קל לפני מזיגתה. אם תבקרו במבשלה יספרו לכם שאת חביות האיילים של המבשלה פותחים יממה לפני המזיגה, כדי שהבירה תפתח טעמים מלאים.
הלונדון פרייד היא ביטר קלה יחסית לאיילים אנגליים, פירותית ונעימה. הסיומת שלה מרירה אך קצרה, מה שאומר שתוכלו, וכנראה שגם תרצו, לשתות ממנה בקלות עוד בקבוק.
ה-ESB היא בירה צעירה מאוד במונחים אנגלים. היצור שלה החל בשנת 1971, כממלאת מקום ל-Old Burton Extra.
Burton on Trent הייתה עיר ייצור בירה חשובה, ובה יוצרה הבירה הזאת. זהו סגנון בירה שכמעט עבר מהעולם, למרות שעד לפני 60 שנה לערך היה אחד מסגנונות הבירה האנגלית העיקריים. מדובר בבירה שגם בגרסת ה-pale שלה הייתה כהה יותר ועוצמתית יותר מהבירות האנגליות. מתקתקה וכהה, היא שמשה לייצוא, בעיקר בתחילת דרכה, ואחר כך התחבבה גם על האנגלים ופרחה. האקסטרה היא ברטון מחוזקת, לא בהכרח כהה יותר, אבל עם יותר אלכוהול ויותר טעמים.
חדירת הלאגרים והבירות הקלות יותר גרמו להעלמות ה-OBE בשלב כלשהו, וגם פולר'ס, בין האחרונות שהיו נאמנות לסגנון, זנחה אותה, בשנת 69'. ה-ESB היא בבחינת 'דומה , אך לא זהה', שיוצרה אחרי שבמבשלה הבינו שלמרות הכל, בירות בסגנון זה, חסרות.
ה-ESB, עם 5.5% אלכוהול במקור ובחביות ו-5.9% בבקבוקים, זכתה בהרבה פרסים, בתוכם של CAMRA, ולא בכדי: בירה מצוינת, שצבעה אדמדם יפהפה, עם ראש קצף מרשים והמון ריחות של דובדבנים ופרי אחר. מתקתקות מאוד נעימה מתחת לכשותיות ומרירות משלימות ואפילו משהו של מרירות הדרים. הסיומת מצוינת וארוכה. אחת הבירות האנגליות הטובות ששתיתי השנה.
לא, זאת לא בירה דבש במובן הקלאסי של המילה. אל תצפו פה למתיקות של בירות הדבש, או לאופי דומה. הדבש מרומז כאן בניחוחות
הראשונים, ובסיומת, המעניינת מאוד. זו בירה מרעננת, מרירה במידה, בעלת גוף חביב ולא כבד ומתיקות שמזמינה ולא "סותמת". אני ממליץ לנסות אותה עם אוכל אסיאתי, ומי מבין מסעדני הסיני-תאילנדי שלא ינסה אותה ולא ירצה להכניס אותה לתפריט, יעשה עוול לאורחיו. המבשלה ממליצה לנסות אותה גם עם ספגטי קרבונרה – המרירות, לדבריהם – "חותכת" בשמנת. יכול להיות, יכול בהחלט להיות. 500 מ"ל, בבקבוק עם תווית ודבורה גדולה עליה, ו-5% אלכוהול.
בירות שנשאר לחכות להן (אבל שלא בהכרח יגיעו ארצה) היא גרסת הבירה של פולר'ס שמיושנת בחביות ויסקי (של גלנמורנג'י), וה-Gale's Prize: בירה מתיישנת שפולר'ס חזרה לייצר, אחרי שרכשה את מבשלת Gale's. ה-"Gale's Prize" היה מותג הדגל של המבשלה ואייקון אנגלי. יש שם עניין שלם של עובשים וטחבים ממרתפים מסוימים שהיו דרושים ליצירת טעמי הבירה, אבל זה, באמת, יחכה למועד שבו הבירה תגיע לכאן. יום אחד.
את הבירות אפשר להשיג בכל הארץ, בחנויות, במסעדות ובבארים. יש רשימה באתר
של קריגר.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק
"
