סופרנני - הדור הבא: רובוט ששומר על ילדים
מדענים יפנים השלימו את פיתוחו של בייביסטר רובוטי, שאמור לשמור על הילדים בבית, בזמן שהוריהם שבעבודה מחוברים אליו דרך האינטרנט או הסלולרי. איך תגיבו? לפסיכולוג גיל ונטורה יש רק תגובה אחת: "תגידו לי, השתגעתם?"
כעת, הרשו לי לנבא את תגובתכם העתידית לפיסקת הפתיחה הנ"ל: "ונטורה המסכן. לא רק שרמת הכתיבה שלו צוללת מתחת לדולר, נראה שגם אזלו לו הנושאים, עד כדי כך שהוא מקריץ רעיון דבילי שבדבילים בכדי למלא את מרחבי הרשת במלל". אז אם אתם חושבים כך, אתם צודקים בחמישים אחוזים.
הלו, אמא? הרובוט אמר שלא חייבים להתקלח היום
הרעיון אכן דבילי, אני מודה, אך הוא אינו פרי המצאתי (תודה לאל!) ולצערי הריני לבשר שהוא רחוק מלהיות דמיוני. לפי דיווח עדכני של "דיילי טלגרף", מדענים בתאגידי ענק יפנים השלימו את פיתוחו של בייביסיטר רובוטי המסוגל לזהות ילדים ולשוחח עימם, להצטרף לשירתם, לשחק עימם משחקים, ולשדר תמונות וקטעי וידאו שלהם לטלפון הנייד של ההורה או המבוגר האחראי (ביטוי ציני, אם חושבים על כך שאותו מבוגר הותיר את הקטנטן בהשגחתה של ערימת סיליקון). משב הקידמה המרענן הזה חצה כבר מזמן את שלב האבטיפוס, והדור החדש של הרובוטים מסוגל לנטר את תנועותיו של הילד, תוך שימוש בתגים השולחים גלי רדיו, ומוצמדים לדש בגדו של העולל האומלל.
מכיוון שידידינו היפנים מבריקים מאוד מבחינה טכנית מחד, אבל רחוקים מלהיות פראיירים מאידך, הוחלט לנסות את הפוקימון הפרוידיאני הזה בארצות הברית תחילה, בבדיקה שכללה 27,000 ילדים. כותבי המאמר אצים להרגיענו שכרגע יש איסור להשתמש ברובוטים בגני ילדים בלי נוכחות מבוגר, אבל ישנו היתר חוקי להשתמש בהם בבתים פרטיים.
וואללה, יופי.
האם עוברת בכם צמרמורת קפואה נוכח התיאורים האחרונים? ברוך בואכם למועדון. כשהעורכת היקרה שלי שלחה לי את הכתבה, אחרי שנשבעה בזקנו של פרויד שלא מדובר במתיחת יהודה ברקן קלוקלת, קראתי אותה ברפרוף ואחר כך קראתי אותה לעומק. ראיינו שם מומחים לרובוטיקה. הם התייחסו בכובד ראש לתועלות החינוכיות של הידיד המכאני הישן-חדש הזה, והעלו סוגיות אתיות ומוסריות שונות. ואנוכי, העני ממעש, עיינתי חזור ועיין, ורק קושיה פילוסופית אחת קצרה התנסחה בליבי: תגידו לי, השתגעתם?!
לצבוט, למעוך, לחבק
שוב ושוב נוטעת בנו הטכנולוגיה את אותו שיכרון כוח יהיר, שוב ושוב היא משמשת אותנו לא ככלי המסייע לנו להגיע אל האמת, אלא כסוכן מכירות חלקלק המציע תחליף מפתה וזול לאותה אמת.
והאמת הפשוטה עד כדי בנאליות וכאב במקרה זה היא הצורך האנושי במגע.
מגע. לגעת. לחבק. ללטף את ראשה. לצבוט אותו בחיבה. למעוך אותה אל ליבך בחיבוק דובי, לרדוף אחרי פסיעותיו הקצרות במשחק תופסת לא הוגן וללכוד אותו בצוויחת עונג. לשנות באחת את נימת קולך כשאתה רואה עננה על פניה. יקפצו לי כל מתכנתי התאגידים – עוד לא קם המדיום שיתחרה באינטראקטיביות ובגמישות שלו עם בן אנוש.
מגע הורי אינו חשוב. הוא קריטי. "קריטי" במשמעות הדרמטית של המונח: בלי מגע אין התפתחות. אין. גורי לביאה שנמנע מהם מגע אימהי עצרו לתקופה משמעותית את תהליך הגדילה שלהם, פגים באינקובטור שניתן להם להיחשף למגע ידם של ההורים העלו משקל במהירות רבה יותר ועייפתי מלפרט כאן שפע מחקרים שמאירים לנו את אחד משלטי החוצות ההתפתחותיים הזועקים ביותר – מגע הינו תנאי הכרחי להתפתחות תקינה.
מוח שהוגה פתרון המצמצם את נתח החיבוקים שמעניקים אב ואם לילדיהם הינו מוח מחונן מבחינה טכנית ולוגית מצד אחד, אבל חופשי לחלוטין מתבונה, מצד שני. תבונה, ידידי, הינו המפגש המבורך בין אינטליגנציה גבוהה לבין ערכים. טכנולוגיה שאין מאחוריה ערכים היא כלי משחית.
זו לא קלישאה: זיכרו את פצצת האטום, כדוגמה קיצונית לטמטום מודרני נפוץ מדי – אנחנו המין היחידי על הפלנטה האוחז בטכנולוגיה המאפשרת לו להשמיד את עצמו. ההמצאה ההזויה הזו, המחוברת לשלל גאדג'טים ושירותים הזויים לא פחות (למשל גן שפועל 24 שעות ביממה, אם להזכיר דוגמא אחת), הינה פצצת אטום התפתחותית. רגשית. בטווח הארוך היא תישא בחובה גם נזק כלכלי אדיר.
חושבים שזה לא יתפוס? תחשבו שוב!
ושיהיה ברור לכל קורא וטוקבקיסט – אני בעד יצירתיות. אני חולה על יצירתיות. אני מכור לחדשנות רעיונית, אבל אני חוטף רפלקס הקאה אותנטי כל אימת שמישהו יוזם דרך מקורית להגדיל את המרחק בין ילד והוריו, ועל הדרך עוד לינוק ממון מארנקם של האחרונים בשם הקידמה עאלק.
ואתם יודעים ממה אני הכי מתבאס? מכך שבסופו של דבר זה יתפוס. הרעיון יחלחל ולא נוכל לעצור אותו. על כל מאה זוגות הורים שנתקלים בטור הזה וזועקים "גוואעלד", ישנו יזם זריז אחד שקורא, מפנים, ומסנן לעצמו חרישית "intresting..." . ומאותה שנייה, מתחילים גלגלי השיניים של מכונות השיווק המשומנות לנוע בכבדות דורסנית קדימה.
"אין מצב!", "יש גבול!" תמחו מדם לבכם. באמת? לפני עשרות שנים לא חלמנו שנשקיע חופנים של מטבעות ושטרות ברכישת מים בבקבוקים. פעם לא יכולנו לדמיין גנים עם מצלמות מעקב אינטרנטיות ומרחבים וירטואליים המאפשרים חיים וירטואליים ביקום חלופי. אבל הטכנולוגיה הופיעה ראשונה, אחריה הגיע הביקוש, ובסופם באה התלות.
פעם, בעבר רחוק שכולו זיעה וכוונות טובות, חשבנו שהקידמה הטכנולוגית תותיר בידינו שפע של זמן פנוי. אתם באמת חושבים שיש לכם היום יותר פנאי מזה שעמד לרשותו של סבא שלכם?
באתי היום לחרחר מלחמה ולעורר מדון. הצילו את הילדים ממפלצת היעילות ואבטחת האיכות. הנה, אני זורק את הגפרור הראשון למדורה...
- גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מפתח ומעביר את הקורס "חשיבה יצירתית - מהמוח אל השטח", יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
