על העיוורון של חוק המסתננים

ישראל החלה בהליכי חקיקה שנועדו לתקן את החוק הקיים הנוגע לכניסה לישראל ללא היתר. הצורך התעורר עקב הימלטותם של אזרחים סודנים ואחרים לישראל, אחרי הברחת הגבול ממצרים, ועליית מספרם של מבריחי הגבול.

אין מדינה בעולם שריבונותה היא לא מושג ריק, ושאינה שומרת על דלת הכניסה אליה. אין מדינה שאין לה הזכות לקבוע את כללי הכניסה: למי מותר להיכנס, לכמה זמן ולשם מה. ממילא ברור שסמכותה של המדינה גם לנקוט בסנקציות כלפי מי שלא עומד בכללים שלה והפר אותם.

אם ההנחות האלו מקובלות, נותר רק לראות אם כללי הכניסה הם סבירים, אנושיים, מקדמים את כוונות המדינה ומטרותיה, כפופים לחוק הנהוג במדינה וכל אלו מתבצעים בהגינות ובסבירות. הצורך בתיקוני חקיקה מתעורר כשהמציאות משתנה, והמציאות בגבול עם מצרים אכן השתנתה והעלתה צורך כזה.

אך מזל שחקיקה מתבצעת בשלוש קריאות, בשלושה שלבים. כיוון שהצורך המוצדק שמעלה המציאות החדשה בגבול המצרי השתבש והתעקם, וברא עוּבּר חקיקתי לא בריא. ואולם, יש די זמן ליישר את העקמומיות הלא נוחה שאישרה הכנסת השבוע, בדמות "חוק המסתננים".

הצעת החוק מדברת על גירוש 'חם'. גירוש של מסתנן באופן מיידי ללא זכות להגנה משפטית, ערעור או זכות להישמע. האם סביר שמדינה בטוחה בעצמה תנקוט בפעולה שאין עליה שום פיקוח משפטי? כשמדובר בפליטים, אפריקנים, מקופחי גורל ועניים מרודים, זה לא נראה אולי נורא כל כך למחוקק. אבל האם מותר למדינה שמבקשת להיחשב בעיני עצמה כמדינה אנושית, לנהוג כך במישהו? מותר למדינה לגרש בחזרה אל הסכנה הורים, ילדים, משפחות? יש ידיעות על קבוצת מסתננים שגורשה גרוש 'חם' והוסגרה על ידי המצרים לידי שלטונות סודן. זהו מהלך סביר מבחינת ישראל? הרי גם בלי להשתמש בנימוק הכבד של "איך זה שאנחנו שבעצמנו היינו קורבן לגירושים..." - זוהי התנהגות דוחה.

מחוקק שייתן יד לכך יוכל לקחת על אחריותו אפשרויות ותרחישים ממש לא סימפטיים. אפשר היה להוסיף לסל הטיעונים שקוראים למחוקק לחזור לעשתונותיו גם את העובדה שחוק כזה אם יאושר, מתנגש וסותר מספר אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן.

כניסה לישראל ללא היתר יכולה להתבצע מתוך כוונות זדון וחבלה, והחוק צריך להחמיר עם מי שאלו כוונותיו. ובעניין זה החוק כבר מחמיר ואין צורך לתקנו. אבל יש מי שמגיעים לגבול כנמלטים בעור שיניהם. הפליטים מסודן נמלטו מאימת המשטר, לא בגלל שיש להם איזו שהיא עמדה ביחס לישראל. לא בכוונות זדון מדובר אלא במצוקה קיצונית.

הצעת החוק לא יודעת להבחין בין מניעיו של מחבל לבין מניעיו של הפליט האפריקני. וענין זה לא ראוי ובעיקר לא סביר באופן קיצוני. אין בית משפט שאיננו עושה את ההבחנות במניע ובכוונות ומוטב שהמחוקק יעשה את ההבחנה הזו בטרם יעיר לו על כך בית המשפט העליון.

חיוני להגן על המדינה מפני מי שכוונותיו זדוניות, אבל הרעיון להפיל את התיק הזה של עוינות למדינה (כדאי לקרוא את נוסח החוק) על ילדים מאריתריאה או חבל דרפור בסודן - נראה כמו פראנויה במקרה הטוב. לייחס לפעוטות וילדים כוונות וחתרנות נגד המדינה? נו, באמת.

אפשר לגנות את כוונות הצעת החוק גם כיוון שהיא מציעה להחזיק את הנמלטים במאסר מנהלי. אבל די בהתנגדות על בסיס ההבחנה במניעים, בכוונות ובגורל של הנמלטים/פליטים האלו כדי להבין שאסור לכנסת להוציא תחת ידיה חקיקה מגונה כזו.