הגנת יתר משאירה את הילד שלך חשוף!

עכשיו המים מלחכים לו את הרגל.

ואתה מאחוריו, גם תקוע בעניין של קווים דקים. לתת לו? להזהיר? למנוע? איפה הגבול שעובר בין הקפצת התינוק שלך אל מחוזות האומץ לבין פולניות יתר מגוננת? אם קלטת את עצמך מתלבט, אתה במקום טוב.

כל כך הרבה רגעים של החלטה בסאגת ההורות שלנו הם בעצם תנועה עדינה וגמישה על ציר התלות – עצמאות. אחרי אוקיינוסים של דיונים מפולפלים וקונטיינרים של ספרות מקצועית בנושא הגבולות, ניתן להגיד באופן חד וברור רק דבר אחד – שלעולם, אבל לעולם, לא יהיה לנו מתכון חד וברור שיאפשר לנו לקבוע מתי אנחנו משחררים יתר על המידה, ומתי אנחנו לוקים באחד התחלואים הבולטים של ההורות המודרנית – הגנת היתר.

לעטוף בצמר גפן

"הגנת יתר" היא בעצם המינוח המקצועי לתופעה הידועה יותר בשמה העממי "לעטוף אותו בצמר גפן, לעקוב בעיניים מוטרפות מדאגה אחרי כל תנועה שלו, לנטר ולפקח על כל אובייקט שהוא אוכל/שותה/נתקל בו/משחק איתו, ובסוף לטעון שאתה כל כך מותש כי אתה נותן את הנשמה בשביל הילדים".

הגנת יתר היא בעצם דרך שבה אנחנו לוקחים סיטואציה עמומה, מורכבת ומעורפלת והופכים אותה בכוח הזרוע והחרדה למשהו פשטני וחד משמעי. ילדים מתפתחים והופכים לאזרחים משלמי מיסים בתהליך ארוך, איטי ומסובך, שחלקים עצומים בו נסתרים מעיננו, פשוט משום שהם מתרחשים בלא מילים, בתוככי נפשו של הילד.

מאחר ואינך יודע הכל, ההורות שלך היא בעצם סדרה ארוכה של החלטות. לא, קבלו תיקון: ההורות היא בעצם סדרה ארוכה של בחירות. זאת נקודה חשובה, יקירי – בחירה בוגרת תמיד לוקחת בחשבון שישנו רווח והפסד בכל כיוון, ועליך להחליט עם איזה trade-off אתה חי טוב יותר – להניח לו לרדת מהשולחן לפני שסיים לאכול או לא? להניח לו לקבוע העדפות מזון בעצמו או ללמדו שיש גבולות של הבית שעליו לכבד?

בחירה ילדותית, לעומת זאת, חיה בתוך ענן מתוק של אשליה – ישנם אך ורק שני מצבים בעולם: בחירה באופציה שכולה טוב וסוכר או בחירה באלטרנטיבה שכולה הפסדים ואיכסה. הגנת יתר, ידידי, היא סוג של בחירה ילדותית. מניעה מוחלטת של סיכונים ומעקב בעיני שב"כ פרנואידיות על תנועות העולל והאנשים שהוא בא איתם במגע, מגינה על הילד בפני סיכונים מסוג א', אבל חושפת אותו לסיכונים מסוג ב'.

התפתחות היא פרידה

כשאתה עוּבָּר אתה טבול, קשור ומעוגן בתוך הרחם. בגיל 32 אתה לוקח הלוואה ענקית מהבנק ופותח עסק עצמאי. חומר למחשבה: המעבר הזה לאוטונומיה מוחלטת לא התרחש תוך יום אחד. נפרדת בגיל שנה מהרומן שלך עם הרצפה והתחלת ללכת, צרחת בקריזה בגיל שנתיים כשהכניסו אותך לגן, אבל בסוף צלחת גם את הפרידה הזו, עשרות שנים לאחר מכן נפרדת ממנעמי הרווקות ובנית זוגיות משלך – לעתים עומדת, לעיתים מקרטעת, אבל שלך.

התפתחות היא כאב

פסיכולוגים רבים דשו עמוקות בחשיבות המפגש של החיה האנושית עם התסכול, אבל מי שהגדיר זאת בעיני בצורה הקולעת ביותר לא היה מטפל מקצועי, אלא נסיך רוק יפהפה חמוש בגיטרה. ברי סחרוף. אותו איש יקר היגג לפני שנים רבות את המשפט בן האלמוות "לב שבור הוא לב שלם" (לחן נפלא של חיים לרוז, אגב). מה רוצה אדון סחרוף לומר לעם ישראל? שרק נפש שהתנסתה בתסכולים ובהתגברות עליהם היא נפש בריאה באמת.

שחרור יתר והגנת יתר הם שני צדדים של אותה מטבע

אינספור מחקרים על אינטליגנציה חברתית מתנקזים למסקנת חיים ידועה – רק כשאתה סגור על עצמך, אתה יכול להיות בקשר עמוק ושלם עם האחר. התובנה הזאת מתלבשת לא רק על הזוגיות שלך, אלא גם על הקשר שאתה מקיים עם היצורים בגובה מטר שנושאים את הגנים שלך.

הורות אמורה להיות חוויה אינטנסיבית, אבל הורות לא אמורה להיות החוויה שתגרום לך לאבד את עצמך לדעת. במונחים טכניים – להיות אבא/אימא אינה משימה שמוחקת לך את הזהות הקודמת, אלא משכללת אותה.

קל להגיד, קל לכתוב, אבל קשה ליישם. למן הבקיעה שלו מהביצה, אתם עוברים בבת אחת לעולם רגשי, שכלי וחושי אחר לגמרי. סדר היום מתערבל, המראות והריחות מוחלפים. אתם מרגישים שאתם הולכים לאיבוד. הטלטול הזה מוציא מההורה המודרני שתי תגובות הפוכות לאיום העצמי הזה – בהלה ואשמה. המבוהלים יעוטו חזרה אל הקריירה או אל חיי התענוגות, יפקידו את ילדיהם בידי צבא בייביסיטרים ומטפלות וינפנפו כלפי חוץ בעצמאותו המופלאה (והכפויה) של הפעוט.

ומה לגבי עמיתיהם חדורי האשמה? אילו יכופפו את ראשם בפני השוטר הפנימי הסמוי שינזוף בהם ממעמקי הלא מודע לאמור "הורים איומים שכמותכם – היאך תעיזו לחשוב על עצמכם כאשר מלאך שברירי וחסר ישע תלוי בכם בכל מאודו?"

והם יעטפו אותו. הם יגוננו עליו. ועמוק עמוק בפנים, הם כל כך יכעסו עליו. לא חבל?

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מפתח ומעביר את הקורס "חשיבה יצירתית - מהמוח אל השטח", יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.

• לכל הטורים של גיל ונטורה.