פגיעה בים המלח? היזמים לא מחכים

לאחרונה, תוכניתו של איש העסקים יצחק תשובה לאמץ את יוזמת "תעלת הימים" צוברת תאוצה, מגובה בתמיכה נלהבת של גורמים בכירים בממשלת ישראל. התוכנית, חפירת תעלה שתוביל את מימי הים האדום ממפרץ אילת לים המלח, ולצדה כ-200,000 חדרי מלון ומתקני התפלה, מציעה פיתרון להתייבשות ים המלח. ואכן, הים הולך ומתייבש. מפלסו יורד ביותר ממטר בשנה ושטחו הצטמצם בכ-30% מממדיו הטבעיים. הסיבות להתייבשות ידועות מזה שנים: כ-1,200 מיליון קוב מים שבעבר זרמו מדי שנה לים המלח מנהר הירדן, הצטמצמו לכמות מזערית של 100 עד 200 מיליון קוב בלבד. זאת, כתוצאה מהטיית המים, בעיקר לשימוש החקלאות בישראל ובירדן.  

עוד בנושא:

• הוקמה קואליציית ארגוני סביבה נגד "תעלת הימים"
• תעלת בלאומילך מודל 2008 / דעה
• החזון של יצחק תשובה; הצרות של משפחת עופר
  

הרעיון עליו מבוסס פרויקט "תעלת הימים" אינו חדש כמובן. עלות ביצועו נמוכה מהצעה נוספת שהועלתה במהלך השנים - הובלת מי התיכון לים המלח בתעלה שתצטרך 'לטפס' לא מעט לפני שתרד לים המוות. אולם קיימים רעיונות אחרים להצלת הים: יש הטוענים זה שנים כי הפיתרון הראוי, הן מבחינה סביבתית והם מבחינה כלכלית, הוא הפסקת הטיית מי הכנרת באמצעות המוביל הארצי, פתיחת סכר דגניה והזרמת מי הירדן לים המלח כבימיי קדם. מתקני התפלה יחליפו את הזרמת המים המלוחים יחסית מאגן הכנרת, פעולה שגורמת להמלחת הקרקע ומי התהום ולנזק יקר שעליו הדורות הבאים ייאלצו לשלם. 

לא מדובר בהצעה של גורמים ירוקים העלולים להיחשב קיצונים, אלא של מומחים מובילים בהם פרופ' דן זסלצבסקי, נציב המים לשעבר ואחד המוחות היותר מוכשרים בתחום ניהול משאבי הטבע בישראל. לטענת המומחים, נוכח היכולת להפיק מים באיכות גבוהה מן הים - תרומתו ההיסטורית של המוביל הארצי

הסתיימה. בנוסף, הזרמת המים הטבעיים לים המלח מהירדן עשויה למנוע את הריאקציות הכימיות שעשויות להתחולל בעקבות ערבוב מים מהים האדום במי ים המלח, כחלק מפרויקט "תעלת הימים".

מבין ההצעות, "תעלת ימים" זוכה לתמיכה מפתיעה של שכנינו. על כן, מזה שנים ישראל וירדן מבקשות מהבנק העולמי סיוע כספי למימוש הפרויקט. בעידן אחר, לא כל כך רחוק, ייתכן והבנק היה קופץ על ההצעה, פרויקט הנדסי שאפתני העשוי להביא לשיתוף בין שתי מדינות יריבות. אך רוח חדשה נושבת במסדרונות הבנק, רוח של אחריות סביבתית וצניעות אנושית. על כן, הבנק החליט שלא לקבל החלטה עד אשר תתקיים בדיקה משמעות שתבחן את היתכנות הפרויקט ואת השלכותיו הסביבתיות.

הבדיקה הכלכלית והסביבתית, שמשכה כשנתיים, תהיה המקיפה ביותר מסוגה שנערכה אי פעם בישראל ועלותה עומדת על כ-15 וחצי מיליון דולר. היא תתבצע בידי תשלובת אנגלית-צרפתית שאמורה להעסיק גם חוקרים ישראלים. ארגונים ירוקים רבים החליטו לדחות את התנגדותם לפרויקט - או תמיכתם - עד הצגת ממצאי הבדיקה. והיזמים? הם לא מחכים. תשובה ושותפיו העסקיים מקדמים במרץ חזון שישנה את פני הערבה מקצה לקצה. לא כל היוזמות של תשובה הביאו ברכה לנופי ישראל ולסביבתה. הוא הוביל פרויקטי נדל"ן בהיקף עצום, בהם מגדלי חוף כרמל שחרגו מהתוכנית המאושרת, לא הוסיפו לחוויה החופית של חיפה והניבו רווחים ליזמים בלבד.

בחברה חופשית מותר ליזם לחלום על פרויקטים כאלה. אבל מההנהגה, האמורה להעמיד בראש מעייניה את נחלת הכלל ואת האינטרס הציבורי של אזרחי המדינה - כמו גם של הדורות הבאים - יש לצפות ליותר. גם מנשיא המדינה שמעון פרס, המכריז מעל כל במה אפשרית על מחויבותו לתפיסה הסביבתית. אחד העקרונות הבסיסיים במחקר הוא עיקרון 'תוצאות הבלתי צפיות', הקובע שככל שהפיתוח גדול יותר השלכותיו עלולות להיות הרסניות ובלתי צפויות יותר. אנו, אשר חיים באזור בו חלומות עצומי ממדים כאלה, בהם הקמת סכר אסואן וייבוש החולה, הוכיחו את אמינותו של החוק, מבינים ש"תעלת הימים" לא תציית בהכרח לתמונה הוורודה שתשלובת תשובה מציגה.

אסור לנו להיות הדור אשר יושב בחיבוק ידיים בעוד ים המלח מתייבש והופך לים המוות. הארגונים הסביבתיים צריכים לגלות פתיחות לחלופות השונות להצלת הים, משאב טבע נדיר וחיוני כל-כך. אבל יש לדחות כל דיון, לא כל שכן החלטה, עד אשר יהיו בידינו נתונים ותחזיות אמינים בדבר החלופות השונות והשלכותיהן.