"ואלס עם באשיר" זכה בפרס "מגדל הזהב"
סרטו של ארי פולמן זכה בפרס לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בסרביה. הבמאי הישראלי דרור שאול, שעמד בראש חבר השופטים: "הקולנוע הישראלי בזינוק מטאורי בהשוואה לאירופה"
חבר השופטים הבינלאומי בתחרות המרכזית של פסטיבל הסרטים האירופי ה-15 שננעלה אמש (ו') בעיר פאליץ' שבסרביה העניק את פרס הסרט הטוב ל"ואלס עם באשיר" של הבמאי הישראלי ארי פולמן.
בראש חבר השופטים עמד השנה הבמאי הישראלי דרור שאול, שסרטו "אדמה" גרף בשנה שעברה את הפרס המרכזי בתחרות. חבר השופטים כלל גם את נציגת שוק ההפקות של הברלינלה, מרטינה בלייס, הבמאי הבוסני סרדן וולטיץ', השחקנית הסרבית לנה בוגדנוביץ' והשחקנית הרומניה מריה פופיסטאסו.
מתוך הסרט "ואלס עם באשיר" (איור: דוד פולונסקי)
11 סרטים התמודדו השנה בתחרות, בהם גם "עץ לימון" של ערן ריקליס. בנימוקי מתן פרס "מגדל הזהב" עבור הסרט הטוב ביותר לסרטו של פולמן כתבו השופטים: "הפרס מוענק על הגישה הרעננה, האמיצה ומעל לכל הישרה לנושאים מורכבים כמו השלמה עם 'כתמים היסטוריים' בזיכרון האישי והלאומי. בסרט זה ארי פולמן מגדיר מחדש את שפת הקולנוע. זהו קולנוע של יוצרים (d'Auteur Cinema) במיטבו".
דרור שאול, שהעניק את הפרס ליוצרי הסרט הזוכה, אמר בשיחה עם ynet: "'ואלס עם באשיר' הוא יצירת מופת בעיני. אחד מהסרטים הישראלים הטובים בכל הזמנים. הפרס הזה מגיע לארי בתור יוצר ענק ואדם זהב. כישראלי וכנשיא חבר השופטים היתה לי הפריבילגיה לדבר אחרון ושמחתי שבשלב הזה כל השופטים כבר היו בעד הסרט".
לצד התחרות הרשמית, הקדיש השנה הפסטיבל זרקור מיוחד לקולנוע הישראלי, שכלל בין היתר הקרנות של הסרטים "ביקור התזמורת" של ערן קולירין, "עץ לימון" של ערן ריקליס, "בופור" של יוסף סידר, "החוב" של אסף ברנשטיין, "נודל" של איילת מנחמי והסרט "ואסרמיל" של מושון סלמונה. לצד אלה הוקרנה במסגרת המחווה גם אסופת סרטים קצרים של בוגרי "סם שפיגל", בית הספר לקולנוע ולאמנויות הטלוויזיה בירושלים.
"זה מצחיק, נסעתי לפאליץ' מתוך העניין הרב שיש לי בקולנוע אירופי ומתוך מחשבה שזו פלטפורמה נהדרת למפגשים עם יוצרים אירופים ולא נעים
להגיד אבל הסרטים הישראלים היו מרכז הפסטיבל, ועם כל הצניעות אני חייב לומר שגם עשר דרגות מעל שאר הסרטים שהוקרנו", אומר שאול, "אין ספק שהקולנוע הישראלי בזינוק מטאורי בהשוואה למה שקורה באירופה. זה בהחלט משמח".
פסטיבל הסרטים האירופי בפאליץ' שם לו כמטרה להלחם נגד האימפריאליזם התרבותי שהולך ומתחזק בעידן הגלובליזציה. "אנו מאמינים שבידור וצריכה אינם סמליה האותנטיים של התקופה ככללה וכי סדר חברתי וערכי עדיין לא איבדו לחלוטין את יכולות ההשפעה הרדיקליות", מצהירה הנהלת הפסטיבל, "אנו מאמינים כי דרך חשיפת מערכת היחסים בין האמיתי לאפשרי, אמנות יכולה לתרום להוויה של עולם אנושי יותר. אנו מאמינים שאמנות אינה עומדת למכירה וכי יש ערכים שאינם רלטיביים".
