את זאב דוניה, היינן והבעלים של יקב סוסון ים, תמצאו בימים אלה בכרמים שלו, עובד ומזיע על נטיעות חדשות. לכבוד הקיץ, וכמעט לגמרי במקרה, הוא ייצר יין לבן מענבי שנין בלאן, בכמות של כמה מאות בקבוקים. הרצון לעשות שנין בלאן בא לו אחרי שפגש בדרום אפריקה יינן בשם טדי הול, מיקב רודרה. כשחזר ארצה, חיפש דוניה ענבים ומצא את הכרם של ברוך לנגר, כורם מסביבות גדרה, שלו כרם בן 35 – 37 שנים. גפנים בהחלט בוגרות, של שנין בלאן, שמניבות כ-700 ק"ג לדונם, אחרי דילול מאסיבי של הפרי והרבה עבודה בכרם. ככלל, אגב, דו"ח נטיעות הזנים בישראל מראה שיש לא מעט שנין בלאן כאן – כ-500 טון. כפול ויותר מהגווירצטרמינר, שעושה הרבה יותר רעש, אבל השנין הולך לכל מיני בלנדים "פשוטים" , ומה שזכור לאבותינו מימי כרמל מזרחי העליזים גם הוא לא תרם לתדמית היין.
סוסון ים, "ג'יימס", שנין בלאן 2007
זאב דוניה הוציא כאן תחת ידו יין מעניין מאוד, רחב ומקורי, חלק מאוד ונעים בפה. היין זקוק לחידרור (זוכרים את ה"גשם" הלבן של שאטו גולן?) של לילה שלם, כדי לגלות את מה שיש בו: מלון, חמצמצות של לימונים ומינרליות. אחרי שהוא מתחמם קצת הוא מוציא ארומות של barnyard או "אורווה"– מעט ברט. אהבתי.
ללא דקנטר, היין מגלה אף עדין, פירותי, מעט ליים וגוונים מינרליים. בפה הוא הרבה פחות שמנוני ובעל גוף, והסיומת יותר עדינה – פחות חומצית ואגרסיבית כמו שהיא ביין אחרי דקנטציה.
מהיין, שנקרא על שמו של רוני ג'יימס, יוצרו 600 בקבוקים. מחצית מהכמות נמכרה למסעדה תל אביבית, שם הבנתי שמחיר בקבוק הוא 120 שקלים. ביקב היין נמכר במחיר של 70 שקלים לערך. מה שנשאר... 14.8% אלכוהול, (16/20).
סוסון ים, טייק II
אמנם לא לקיץ, אבל אזכיר את ה-טייק II שהושק לא מזמן של בציר 2006. זהו היין האחרון מסדרת הטייק II, סדרת בלנדים שמכילים זינפנדל ומעט פטיט סירה. בציר 2006 הוא הבציר האחרון בסדרה, כיון שלא יהיו יותר ענבי זינפנדל זמינים ליין זה, לצערו של זאב. טעמתי שלושה בצירים רצופים של היין, 2006, שיצא לשוק לא מזמן, 2005 ו-2004.
בציר 2006 מפגין הרבה לא מעט פרי חמצמץ: דובדבנים, למשל, ופטל – תבלינים שונים וארומות קלייה. למרות שכבר אפשר לשתות ממנו, הוא יין שהייתי מניח לזמן מסוים, שיירגע קצת, ואולי תתמתן ותתרכך קצת החומציות שלו (14.5/20).
| המלצה |
|
| טקילה עם מדליה / שגיא קופר |
|
"Black Medallion", טקילה מיושנת מבתי חוזה קוארבו, הגיעה לישראל. שגיא קופר ממליץ לנסות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
טייק II מבציר 2005 היה ירקרק למדי, ואחרי זמן בכוס יצאו בו ארומות אנימליות משהו, אבל לא מספיק כדי להפוך את היין למעניין מאוד. לעומת זאת, ה-2004 ראוי לסופרלטיבים: הוא נמצא בשיאו או קרוב לשיאו, מורכב, אופייני מאוד לזינפנדל ומהנה ביותר. טעמתי ממנו שוב ושוב, ובכל פעם מצאתי משהו נוסף בטעמיו (15.5/20). מחירי ה-Take II סביב 70 שקלים ביקב.
לכבוד הקיץ, ערכנו ב"בקבוק", טעימה של כמה יינות לבנים מאלזס. יינות במחירים לא גבוהים במיוחד, עד סדר גודל של 120 שקלים), שאותם ניתן למצוא בחנויות היין השונות ללא קושי.
החברה הסקוטית החלה לייבא לאחרונה את יינות יקב לאון באייר. זהו יקב ותיק מאוד באלזס, שנמצא בבעלות משפחתית עוד מהמאה ה-16. אדון באייר הנוכחי הוא קצת אקסצנטרי, ומסרב לייצר יינות תחת כללי הגראנד קרו. הוא גם מייצר אותם ללא סוכר שאריתי בכלל, עם דגש חזק על התאמה לאוכל.
מאוד אהבתי את הבאייר הריזלינג רזרב 2006, שהיה חד ופריך ומאוד לימוני. יין מאוד מדויק, יבש מאוד ופריך, מסקרן ומהנה. מחיר מומלץ לצרכן: 95 שקלים, בהחלט טוב מאוד. (15.5-16/20).
ריזלינג טוב נוסף היה ההוגל ריזלינג 2006: גם כאן מדובר ביין בעל חומציות גבוהה יחסית, אבל הוא רחב יותר, ומעט יותר "נגיש". הוא מאוד מרענן, נעים ואיכותי. המחיר מעט גבוה יותר מזה של הלאון באייר. ההפרש באיכויות – לא רב. (16/20). מאותו יקב תוכלו למצוא את הג'נטיל – בלנד שמורכב מארבעה זנים לבנים. בסביבות 80 שקלים תקבלו כאן יין מצוין, בסיסי אמנם, אבל נגיש וטעים, ארומתי ומהנה. (15/20).
מיקב פייר שפה Pierre Sparr: הסילבאנר 2005 קצת קמצן באף, אבל כאשר נפתח, הוא מגלה פרחוניות נעימה לצד מינרליות. זהו יין קל, עדין, נעים מאוד וכזה שילווה היטב מאכלי ים. (14.5/20).
שגיא קופר עורך את אתר הין והאלכוהול "בקבוק
"
