חוזרים לשנות ה-80: עשרה להיטי אוכל סיני

בואו נודה בזה, שנות ה‭80-‬ לא היו בדיוק השנים הכי יפות שלנו. מה שכן, דווקא מבחינה קולינרית, האייטיז היו שיאן של המסעדות הסיניות, עובדה שבראייה לאחור גורמת לנו להזיל קצת ריר. אז נכון, תמיד היה עודף מבערים על השולחנות, מלצרים שמבלבלים בין ל' ל-ר' ‭")‬פלייד לייס‭,("?‬ כמות מגוחכת של מניפות על הקירות וקישוטי נייר זולים באדום-שחור. המפות היו תמיד אדומות, למפיות הייתה תמיד דקורציה של ברבור, בכניסה היה אקוואריום דגים ענק וברקע הייתה, לא משנה באיזו שעה הגעתם, מוזיקת יללות חתולים מטיוואן. המלצרים דיברו אנגלית, האוכל נהנה מערכים תזונתיים של מונוסודיום גלוטמט ובסוף גם קיבלנו מגבות לחות וחמות. ובכל זאת, היה שלאגר.

אז לכבוד האולימפיאדה הסינית שנפתחת עוד מעט - והאמת, גם סתם בגלל שאנחנו מתגעגעים לאוכל סיני - הנה מצעד המנות הסיניות שאהבנו במיוחד.

מרק תירס

הדרך הכי יעילה להרוג את חמותך אף שזהו יום הולדתה שלשמו התכנסנו. תירס מקופסאות שימורים שהוטבע למוות במרק, מעובה בכמויות איומות של קורנפלור ובתיבול אבקת מרק מזינה במיוחד השוס בדבר הדביק והרוטט הזה, שהכף עומדת בו מרוב חומרי קרישה, היה כמובן הביצה שקשקשו בפנים. ביצה! במרק! כמה חדשני מצידנו!

אין פה אנושי המסוגל להכיל את כף החרסינה המוזרה הזאת, מה שכפה עלינו קולות שאיבה רמים, אבל למרות הכל, אף ארוחה סינית כהלכתה לא נפתחה בלי מרק תירס. רק הניג'סים האוונגרדים בחרו במרק חמוץ חריף (זוועה חומה עם חומץ‭,(‬ או במרק וון-טון (זוועה דומה עם קרפלעך‭.(‬ בפעם הבאה הם כבר חזרו מושפלי זנב לזרועות התירס האהוב. מסורת זה לא משהו שכדאי לעשות עליו שרירים.

אגרול

רגע האמת, המבחן האכזרי ביותר בסיניות עם תפריטי דיל, הגיע כשנדרשתם לבחור בין מרק תירס לאגרול, מלך המטבח הסיני של המזרח התיכון. שניהם הכרחיים לפתיחת הארוחה, רק שבמקרה של האגרול, גמרתם עם צרבת.

אבל כשהאופציה היחידה היתה הבלינצ'ס ההונגרי של שושנה, אגרול היה חלופה מצוינת. הירקות הכרוכים בתוך בצק שטוגן בשמן עמוק היו די בסדר. אפילו סבתות מרוקאיות נתפסו אוכלות מהסיגר הקצת יותר מדי עבה הזה. אבל הרוטב? אין דרך להגדירו, אלא כפאתטי. סוכר, חומץ, קורנפלור וצבע מאכל אדום זרחני. ואף אחד לא העלה בדעתו לשאול את המלצר: סליחה, אפשר לקבל אגרול מחיטה מלאה עם רוטב זרחני אורגני?

(צילום: עדי עליה)

מחמצים – סלט סיני

אפילו פנינה רוזנבלום לא תדע להסביר למה נהגו לדחוף צבע מאכל ורדרד לכרוב, ואיך הגיעו לשם גם גזר, מלפפון וגמבה, ששיווקו לנו בתור סלט סיני. את הירקות השרו בסוכר וחומץ זול, ולמעלה זרו שומשום לקישוט. כעם שמכיר את תרבות החמוצים מהשיפודיות הסמוכות, נשנשנו את זה עד שהגיע האוכל. אבל כמו בשאכטה ראשונה מסיגריה, שבה כולם סובלים אבל מקווים שיעבור מהר, ככה נאלצנו להתמודד עם הצמרמורות שהחומץ הזה עשה לנו בגוף.

עוף בלימון

המנה שהצילה אותנו מהעוף בתנור, או במקרה היותר חמור – מהעוף המכובס. זה היה מרענן וגם הדקורציה היתה חידוש מרהיב: את העוף ארזו בתוך נייר אלומיניום בדיזיין מיוחד בצורת תרנגול, ובהגשה אפילו הציתו להגברת הרושם. הסועד נותר המום מהמדורה הקטנה שהדליקו לו הרגע בצלחת, מה שהאפיל אפילו על השושנה החיננית שגילפו לו מצנוניות, וגלדיולת הגזר שהניחו לצידה.

עוף בקשיו

אין אושר גדול יותר לישראלי מאשר שילוב של מסעדה סינית עם תוצרת מוכרת מהפיצוחיה. עוף בקשיו הוא שם גנרי לאגף העוף בפיצוחים: היה גם עוף בשקדים (וליצ'י‭,(‬ עוף עם אגוזי מלך (ופלפלים‭,(‬ ועוף עם בוטנים (ופטריות מקופסה‭.(‬ משום מה, אף אחד לא חשב אז על עוף עם מנצ'יז.

עוף חמוץ-מתוק

בואו נודה: זה אולי נראה כמו סופגניה ממולאת בעוף, אבל בפועל מדובר בווריאציה כדורית על השניצל המוכר והאהוב. העובדה שהסופגניות היו עבות והמילוי הצטמצם לגודלו של אפון לא חירבה לנו את השמחה. להיפך. הכדורים הפריכים שייטו בתוך רוטב מבריק ומתוק עם פיסות בצל ירוק ואננס ששמחנו לשפוך על האורז. למרות שזה נשמע ביזארי, הטעמים האלה התיישבו לנו בול על האוכל מהבית. למרוקאים זה הזכיר טאג'ין עוף עם פירות ולאשכנזים את הצימעס.

ברווז פריך

אין הרבה אנשים שיכולים לעמוד בפני קסמו של עור ברווז שמנמן, שחום ופריך. מצד שני, גם לא היו הרבה אנשים שיכלו לעמוד במחירו המפלצתי, לפחות באותם ימים. בכל מקרה, אין ספק שזוהי מנה שסללה את הדרך ברבות הימים, לקלאסיקה אחרת, מהמטבח הצרפתי דווקא, של ברווז בתפוזים.

הבחירה האוונגרדית. מרק וון-טון (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

ביף סצ'ואן

כשהבקר הפך לביף היה זה בדיוק השלב בחיינו שבו הפכנו לקוסמופוליטיים ומדיפי ניחוחות דיוטי פרי. ביף סצ'ואן - כמה חו"ל בצירוף אחד קטן. רק שהסצ'ואן הזה, לא כולם ידעו מה זה בדיוק: תבלין? חבל ארץ? סוג הבשר? במנה שבה תמיד היה הרבה יותר מדי חריף ופחות מדי בשר, אנחנו התעקשנו להתפעל מהחיתוך הדק של הבקר, ולא הבחנו שבפיתה עם שווארמה יש יותר בשר ממה ששמו לנו על הצלחת. במקום נצרי במבוק הקפיצו לנו כרוב, במקום פטריות שמו לנו עוד כרוב, ובמקום ג'ינג'ר טרי הוסיפו לנו, ובכן, כרוב. בחורה שיצאה לדייט במסעדה סינית ידעה שלמחרת תסבול משני אסונות: גזים במערכת העיכול מהכרוב, ושקיות מסביב לעיניים – מהמונוסודיום גלוטמט.

חסילונים ברוטב שום

בניגוד מקסים לבקר שהפך לביף, דווקא השרימפס התהדרו במילה העברית הצלולה חסילונים. רק במסעדות הסיניות יכולתם למצוא חסילונים. כן, הם היו קפואים. לא, רובנו לא העז להגיע לאגף הזה בתפריט ולאכול את הג'וקים הקטנים מהים. אבל אין ספק שהחסילון הכניס אותנו לחוג הסילון, ויחד עם מנות מבשר חזיר יצר את הסדק הראשון בחומת האוכל הכשר בארץ.

בננה מטוגנת

ממש כמו נערות תמות שנופלות לזרועותיו השעירות של הערס, כך התמסרנו לקינוח המחריד הזה בכל פעם שנתקלנו בו בתפריט. וגם היום, למרות שאנחנו יודעים שאסור, פשוט אסור לנו, גם קלורית וגם כדי שלא יראו אותנו מתפלשים ככה בטראש, יש סיכוי סביר מאוד שנזמין בננה מטוגנת, אם רק יתאפשר לנו. ורצוי מאוד כזאת שהטביעו אותה באגם קטן של רוטב מייפל.