אבק כוכבים

בלילות החמים של אוגוסט נהגתי להתגנב בשקט ממיטתי אל אֶדֶן החלון הסמוך כדי לצפות במופע הזיקוקים השמימי. השמיים זרועי הכוכבים ריתקו את דמיוני מאז ומתמיד. אני בטוח שהוריי לא היו מרוצים במיוחד אם היו יודעים שבנם הקטן נשאר ער בשעות הקטנות של הלילה, במקום לנצלן למנוחה לקראת בית הספר. אבל, לא יכולתי לוותר על אהבתי העמוקה לנפלאותיו של הטבע, גם במחיר של שעות שינה מעטות.

כוכבים נופלים

מֶּטֶאוֹרִים, או בשמם הנפוץ "כוכבים נופלים", הם כינוי לאותם פסי אור החוצים את שמי הלילה בעת חדירתם של גופים מהחלל, הקרויים מֶטֶאוֹרוֹאִידִים, אל האטמוספרה של כדור הארץ.

גודלם של מֶטֶאוֹרוֹאִידִים הוא לרוב כגודל גרגר חול, אם כי חלקם עשויים להגיע עד לגודל של כעשרה מטרים. מהירותם גבוהה ומגיעה עד 72 קִילוֹמֶטְרִים בשנייה, והם נשרפים בדרך כלל בגובה רב, עשרות קִילוֹמֶטְרִים מעל פני הקרקע.

במקרים נדירים, מֶטֶאוֹרוֹאִיד גדול ממדים ייראה ככדור אש בוהק, ישרוד את הכניסה לאטמוספרה של כדור הארץ וינחת על הקרקע. במקרה זה הוא יקבל את השם הַנִּכְסָף "מֶטֶאוֹרִיט". למרבה הפלא גם מֶטֶאוֹרוֹאִידִים זעירים, שגודלם קטן ממאית המילימטר ישרדו את הנפילה, משום שגודלם הקטן מונע מהם להתחמם יתר על המידה.

מֶטֶאוֹרוֹאִידִים שחולפים סמוך לכדור הארץ נלכדים בכוח המשיכה שלו שפועל למרחק גדול בחלל - אותו כוח המחזיק את כולנו מדי יום צמודים לאדמה ומונע מאיתנו לרחף באוויר.

מקורם של מֶטֶאוֹרוֹאִידִים רבים בחלקיקי אבק שהתנתקו משְבִיטִים. שְבִיטִים הם גושי קרח ואבק, המקיפים את השמש באזור הקרוי חגורת קוּיפֶּר, הנמצא מעבר למסלולו של כוכב הלכת נֶפְּטוּן, וכן באזור הקרוי עננת אוֹרְט, העוטף את מערכת השמש שלנו במרחק רב. קורה שתנועתם של חלק מהשביטים מופרעת, והם משנים את מסלולם ונעים אל עבר מערכת השמש הפנימית, לאזור בו מצוי כדור הארץ. התקרבותם אל השמש גורמת להם להתחמם ולפתח שני "זנבות" ארוכים, האחד מורכב מחלקיקי אבק והשני מגז. בתקופות קבועות במהלך השנה, חולף כדור הארץ בסמוך לאותם שוֹבְלֵי חלקיקים, שהותירו אחריהם השביטים שחלפו באזור, ואלו הם "גשמי" המֶּטֶאוֹרִים שאנו רואים בשמיים.

לאור העובדה ששְביטים הם שאריות חומר מהתקופה בה נוצרה מערכת השמש, לפני קצת פחות מחמישה מיליארד שנים, החלקיקים שהם מביאים עמם לכאן הם, למעשה, אבק קדמוני בעל חשיבות גדולה לחוקרים. באמצעות חקר אבק השביטים אנו יכולים ללמוד על החומרים שהרכיבו את מערכת השמש הקדומה, ואפילו לשפוך מעט אור על דרך היווצרות כדור הארץ והחיים שעליו.

כוכבים נופלים קיבלו את הכינוי הזה בשל המחשבה המוטעית שמדובר בכוכבים שנפלו, אך למעשה – אין זה נכון. כוכבי השמיים הינם שמשות גדולות המרוחקות שנות אור (שנת אור אחת שווה לתשעה וחצי אלף מיליארד קִילוֹמֶטְרִים) רבות מכדור הארץ, ואין להם כל קשר לאותם מֶטֶאוֹרוֹאִידִים שמגיעים אלינו.

גשם באמצע הקיץ

מְטַר הפֶּרְסֶאִידִים, שמתחיל ב-17 ביולי ומסתיים ב-24 באוגוסט, הוא אחד מהמרשימים ביותר. מדי שנה הוא מגיע לשיאו בלילה של ה-12 באוגוסט, בקצב מהיר של עד 100 מֶּטֶאוֹרִים בכל שעה (מטאור עד שניים בדקה). מטר זה נקרא "מְטַר הפֶּרְסֶאִידִים" בשל קבוצת הכוכבים השמימית ממנה נראים המֶּטֶאוֹרִים יוצאים – קבוצת פֶּרְסֶאוּס, שנקראת כך על שמו של הגיבור מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּווָנִית.

מְקוֹרָם של הפֶּרְסֶאִידִים הוא בַּשָּׁבִיט הקרוי סְוִויפְט טַאטְל והם נראים לרוב בצבע כחול. מטר זה ידוע גם בכדורי האש היפים המופיעים בו מפעם לפעם. יש לציין, כי ניתן לצפות במטר בכל אחד מהלילות הקודמים לשיא וכן בלילות שאחריו.

מגשימים משאלות

לאורך הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית מֶּטֶאוֹרִים הִיוּוּ מְקוֹר הַשְׁרָאָה לאגדות וְלֶאֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת בְּתַרְבּויּוֹת השונות, שניסו להסביר את תופעות הטבע.

בְּתַרְבּוּת הָרוֹמָנִית, למשל, נקשרו המֶּטֶאוֹרִים בדמותם של דְּרָקוֹנִים העלולים לתקוף אנשים בודדים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. במקור אחר הם תוארו דווקא כְּמַלְאָכִים שׁוֹמְרִים.

בַּתַּרְבּויּוֹת העתיקות של רוֹמָא וְיָוָן, מֶּטֶאוֹרִים בִּישְּׂרוּ רָעוֹת: בִּסְפַּרְטָה שֶׁבְּיָווָן, למשל, כוכבים נופלים היו סימן לְחֶטְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ - מה שֶׁחִיֵּב אֶת הַדָּחָתוֹ מהשלטון.

בְּתַרְבּויּוֹת אחרות מַרְאֵהוּ של כוכב נופל גרר אחריו בקשות לכסף ולעושר, בקשות בענייני בריאות ומשאלות לב בנושאים אחרים. הָאֱמוּנָה הָרוֹוַחַת היתה, שמשאלתו של אדם תתגשם כל עוד יספיק לְבַקְּשָׁהּ בטרם יֵעָלֵם הַמֶּטֶאוֹר.

לכן, בפעם הבאה, כשתראו מֶּטֶאוֹר, נַסו להביע משאלה במהירות - ואולי היא תתגשם...

מתי כדי לצפות במֶּטֶאוֹרִים?

מְטַר הפֶּרְסֶאִידִים: מגיע לשיאו בלילה שבין ה-12 ל-13 באוגוסט.

מְטַר הַאוֹרְיוֹנִידִים: מגיע לשיאו ב-21 באוקטובר. קֶצֶב המָטָר הוא 30 מֶּטֶאוֹרִים בכל שעה ומקורו בשביט הָאלִי, שיבקר פעם נוספת בּאֲזוֹרֵנוּ רק בשנת 2061.

מְטַר הַלֵיאוֹנִידִים: מגיע לשיאו ב-17 בנובמבר. קֶצֶב המָטָר בלתי צפוי ומדי 33 שנה הוא מופיע בעוצמה גבוהה במיוחד. בשנת 1999 תועדו 7,500 מֶּטֶאוֹרִים בשעה!

מְטַר הַגְ'מִינִידִים: מגיע לשיאו ב-13 בדצמבר. קֶצֶב הופעת המֶּטֶאוֹרִים מגיע עד ל-120 בשעה. מקורו בָּאַסְטֶרוֹאִיד הקרוי פֵת'וֹן. יש הטוענים שפֵת'וֹן היה שביט בעברו.

מְטַר הַקְווַאדְרַנְטִידִים: מגיע לשיאו ב-4 בינואר. ניתן לצפות ב-120 מֶּטֶאוֹרִים בשעה.

מתכוננים להופעה

כיצד כדאי לצפות בַּמֶּטֶאוֹרִים בצורה הטובה ביותר? ובכן, קודם כל כדאי לבחור מקום חשוך, הַרְחֵק מאורות העיר הַמְּסַנְווְרִים. עדיף לבחור מקום בו קיימים כמה שפחות בניינים או עצים, העלולים להסתיר חלק מהשמיים. חשוב לזכור, שכדי לצפות במֶּטֶאוֹרִים אין צורך להצטייד כלל במשקפת. כדאי לקחת כסא מתקפל או שמיכה ולשכב כשראשכם מופנה מעלה – אל השמיים.

מומלץ לצרף לתצפית חברים נוספים, כיוון שהיא עשויה להימשך זמן רב, ולכן גם מומלץ להביא אוכל, שתייה וביגוד חם. רצוי לצפות במֶּטֶאוֹרִים לאחר חצות, אם כי מספר גורמים עלולים לִפְגּום בִּתְנָאֵי הַתַּצְפִּית כמו: עננות, לַחוּת או ירח מלא. שימו לב: אין לדעת מראש היכן או מתי יחלפו המֶּטֶאוֹרִים, לכן ככל שֶׁתַּתְמִידוּ לצפות בשמיים, כך תגדילו את סִיכּוּיֵיכֶם לראותם. יש להצטייד בפנס כיס ולזכור – אל השטח החשוך לעולם לא נצא לבד, אלא רק בְּלִווְיַת בן משפחה מבוגר.

ליקוי ירח חלקי

ליקוי ירח חלקי יֵרָאֶה מִיִּשְׂרָאֵל בלילה של ה-16 באוגוסט, ויימשך כשלוש שעות. בזמן זה השמש, כדור הארץ והירח יימצאו בסמוך לקו ישר אחד בחלל, ולכן, חלק מקרני האור של השמש ייחסמו על ידי כדור הארץ, ופני הירח יַחְשִׁיכוּ. כשיסתיים הליקוי - הירח ישוב למראהו הקודם.

לוח הזמנים:

22:36:07 – התחלה.

00:10:09 – שיא.

01:44:16 – סיום.

הכתבה מופיעה במלואה בגיליון אוגוסט של "גליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים"