אריק פשוט לא היה אריק

אי אפשר לקחת מאריק זאבי את מה שעשה במהלך הקריירה. צריך לתת לו את הכבוד על כל הישגיו בזירה הבינלאומית, אבל הפעם הוא באמת היה כבוי, כבד ומנוטרל. משום מה, הוא לא מצא כוחות לנהל קרב ולבצע את התרגילים שלו. בחיים לא ראיתי אותו ככה. בקרב הראשון חשבתי שזה נובע מהמתח והלחץ, אבל הוא לא התאושש גם בהמשך. אריק פשוט לא היה אריק.

לגבי המשך דרכו, זאבי כבר הצהיר בעבר שימשיך לעוד אליפות עולם. אני מקווה שהוא יעמוד בזה, כדי שנראה אריק אחר ולא נישאר עם התמונות האלה כתמונות האחרונות מהקריירה שלו.  אריק מאוד מבולבל לגבי העתיד. ברור שהוא לא מסוגל לקחת החלטה ברגעים האלו ואסור לדרוש ממנו לעשות את זה. כל הכבוד לו על הכנות והפתיחות בדבריו לעיתונאים בסיום. יש לו מספיק זמן לחשוב, ולספורטאי ברמתו מגיע לפרוש שמח יותר.

רק מי שהיה במצבים האלו יכול להבין את הלחץ שבו אריק היה שרוי. הגעתי לברצלונה 92' כתקווה הגדולה למדליה ראשונה, אחרי שזכיתי בפריז וסיימתי במקום השלישי בעולם. אני יודעת כמה קשה להתמודד עם מצב שעם שלם רוצה מדליה. העול של כל המשלחת עליך, העיניים נישאות אליך וגם העובדה שאף אחד אחר לא לקח מדליה בימים שלפניך רק מוסיפה ללחץ.

נדהמתי לשמוע מאריק שהוא לא היה בטוח ביכולתו כשהגיע לבייג'ינג. הניגוד הזה, בין חוסר הביטחון העצמי ללחץ העצום מבחוץ, שבר אותו. אריק אלוף בהתמודדות עם לחץ, אבל כשזה מתווסף לחוסר אמונה בעצמו - זה מסביר את הכבדות, את העיניים הכבויות ואת חוסר הריכוז שלו בקרבות. חלק גדול מהחולשה שלו נבע גם מהסמיכות של האולימפיאדה לחתונתו.

שחר צוברי. תנו לו להמשיך להתבודד ולעשות את שלו (צילום: AP)

באופן כללי, אני לא חושבת שיש הרבה כשלונות במשלחת. אמנם הסייפים לא הגיעו רחוק, אבל לא נראה לי שמישהו בנה עליהם למדליה או למיקום גבוה

מאוד. רק אנדי רם ויוני ארליך, שהיו מועמדים למדליה, איכזבו - אבל חוץ מהם ומאריק, כל היתר בינתיים בסדר גמור. אלכס שטילוב היה מצוין, וכך גם השחיינים וגל יקותיאל.