בתחילת השבוע עתידה הממשלה לאשר את תקציב המדינה לשנת 2009. שר האוצר, ח"כ רוני בר-און הגדיל לעשות והציג בפני חברי הממשלה שתי חלופות:
האחת, קיצוץ חד בתקציבי הרווחה והשנייה, קיצוץ מסיבי בתקציב הביטחון. בשל אי-הבהירות בזירה הפוליטית והחשש שאנו עומדים בפני שנת בחירות, אין לדעת כיצד שרי הממשלה יצביעו ומהם הנימוקים האמיתיים לבחירה בחלופות.
מדי שנה לאחר אישור התקציב וחוק ההסדרים בממשלה, מתגאה הקואליציה, עמהה נמנות מפלגות קדימה, העבודה, ש"ס והגמלאים, על אישור תקציב בו "חמלה חברתית". לתפיסתם, הממשלה מנהלת מדיניות כלכלית לתפארת, המתאפיינת הן בהגדלת הצמיחה והן ברגש חברתי ייחודי מאין כמוהו. ואולם, לא כך הם פני הדברים. בכל פרמטר אפשרי מדינת ישראל שוברת שיאים עולמיים: שיא עולמי במספר הילדים מתחת לקו העוני, שיא עולמי בפערים בחינוך, שיא עולמי ברמה נמוכה של קצבאות זקנה ועוד.
בחינה מדוקדקת של ספרי התקציב וחוקי ההסדרים מאז שנת 2003 מוכיחה שהממשלה הנוכחית מובילה מדיניות כלכלית שהיא לא יותר מהמשך מדיניותו הכלכלית של שר האוצר דאז, ח"כ בנימין נתניהו, שיצרה חברה עם פערים הולכים וגדלים ותקציב שלא ממלא את תפקידו העיקרי לצמצומם.
התקציב המוצע לשנת 2009, הכולל קיצוצים בקצבאות הזקנה, בקצבאות הילדים, בקרנות לילדים בסיכון, בתקציבי החינוך, ההשכלה הגבוהה, הבריאות, הבטיחות בדרכים ופיתוח הנגב והגליל מהווה אף הוא נדבך נוסף בהרס רשתות הביטחון הרופפות של מה שנותר ממדינת הרווחה הישראלית.
במקביל הציג משרד האוצר את חוק ההסדרים,
המשמש בשני העשורים האחרונים כאמצעי לעריכת שינויים חברתיים ושינויים מבניים במשק, אותם מתקשה
המדינה לאשר במסגרת חקיקה רגילה. אני מאמין שאיש לא ירים גבה למשמע זעקות חברי הכנסת, בהם גם חברי כנסת רבים מהקואליציה נגד המתכונת הבעייתית של חוק ההסדרים, שכולל השנה הצעה להקמת רשות למדידה, הערכה ודירוג של איכות ההוראה והמחקר במערכת ההשכלה הגבוהה וביטול הסבסוד בחוגים הפופולריים, המהווים פגיעה חמורה בחופש האקדמי והצעה לרפורמה פוגענית בבריאות הכוללת קיצוץ בחופשות הלידה, בדמי המחלה ובגמלה לנשים בהריון וגביית חלק ממס הבריאות על ידי קופות החולים, שמשמעו הטלת מס גולגלת באופן אחיד על כל שכבות האוכלוסייה והפרת עקרונות השוויון והעזרה ההדדית המעוגנים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אני שב ומניח שאיש גם לא ירים גבה כשעל אף הזעקות, יאושר חוק ההסדרים, זאת לאחר שיוצאו ממנו מספר "עיזים", באמצעותן יקנו חברי הקואליציה את מקומם במועדון החברתי.
משרד האוצר טוען כי בתקציב המדינה לשנת 2009 חסרים שבעה מיליארד שקלים אותם יש לקצץ מתקציבי משרדי הממשלה השונים, ולכן הוא מאלץ את הממשלה לבחור בין שתי חלופות גרועות ובבסיס הדיון שיתקיים עומדת למעשה השאלה מי מהחלופות רעה יותר. מה שמשרד האוצר לא מגלה לציבור זה שיש תקציב אלטרנטיבי, המבוסס על גידול בהוצאה בשיעור של 2.5%-3% לעומת השנה שעברה והגדלת יעד הגירעון ל 1.5%-2%, שמשמעותם תוספת של 8-9 מיליארד שקל. גם תקציב אלטרנטיבי זה לא ייתן מענה לכל הבעיות הקיימות, אך הוא יאפשר להתחיל ולהתמודד עם המצוקות האמיתיות של החברה הישראלית.
זהו המקום לציין שההוצאה הציבורית מהתל"ג של מדינות כמו בלגיה, אוסטריה, פינלנד, שוודיה ודנמרק כמעט זהה לזו של ישראל. אותן מדינות מצליחות להוביל צמיחה ונטל מס בשיעורים הדומים לנטל המס אצלנו, אך מצליחות גם ליצור רשת ביטחון חברתית המאפשרת למדינת הרווחה להתקיים.
לצערי, "הקואליציה החברתית" איננה מצטרפת למאבק אותו מנהלת סיעת מרצ להגדלת מסגרת התקציב ודוחה הצעה זו שנה אחר שנה, תוך כניעה לטענת האוצר, לפיה מסגרת התקציב היא בבחינת קודש הקודשים, בה אין לגעת, על אף הצמיחה וההכנסות הגבוהות ממסים, בהן מתגאה משרד האוצר. הפעם מנמק האוצר את אי נכונותו לפרוץ את מסגרת התקציב במצב הכלכלי העולמי, באי היציבות הפוליטית ובסכנה שבבזבוז הרזרבות להן עלולה ישראל להזדקק עקב האיומים הניצבים בפניה. אלו סכנות שאין להתעלם מהן, אבל אסור שאת מחירן ישלמו כרגיל השכבות החלשות ביותר באוכלוסייה, בשל הקיצוץ בתקציבים הרגישים ביותר.
אין היום ממשלה בישראל, והממשלה הנוכחת נפקדת הזו מנהלת דיון בתקציב שגם הוא וירטואלי. ממשלה זו, שדרכה לא ברורה, כורכת את הדיון בתקציב המדינה במאבקים פוליטיים שאינם קשורים בו אלא בהישרדותה בלבד. אנחנו משוכנעים שקיימת אלטרנטיבה אמיתית, שספק אם תתקבל על ידי הממשלה בהרכבה הנוכחי. אם הצעת התקציב האלטרנטיבית הייתה עולה אף היא על סדר יומה של הממשלה ובתסריט דמיוני אף מתקבלת, היינו שוקלים לתמוך בהצעת התקציב.
ח"כ חיים אורון, יו"ר מרצ
